סרטן -ההמשך

[ido2409]

סרטן -ההמשך

אני מבריאת סרטן כבר 3 וחצי שנים אחרי הניתוח ויש לי תינוקת בת 3 חודשים. אומרים לי כל הכבוד. מה דעתכם . ? לדעתי , אין כאן מקום לשיפוטיות בכלל . ומי שמחליטה לא להביא ילד מגיע לה פחות כבוד ? ואם הסרטן יחזור עדיין יגידו לי כל הכבוד ? בכלל קשה לי לקרוא בעיתונים כל הזמן על חברה שהסרטן חזר להם אחרי 7 8 שנים. זה מיאש. כאילו אין לזה סוף . והחרב כל הזמן מונחת. אני רואה את עצמי כבריאה, אבל הפחד במיוחד עכשיו ענק. איך חיים איתו בשלום ?

 

[ה ל ו מ ה]

אין לי עצות. אני לא אוהבת לקבל

אז בטח לא לתת. אך, המילה פחד, כשהופכים את סדר האותיות מאחרונה לראשונה מקבלים - דחף. הדחף להצליח - מקורו גם מפחד שמא ניכשל. הדחף להעז - מקורו גם מהפחד להחמיץ. הדחף להתאמץ ולהשקיע - מקורו וודאי גם מפחד שמא התוצר לא יהיה די טוב. הדחף לתרגל, לתכנן מראש, להתכונן, ללמוד, להשתפר, להשתכלל... את כל אלה הדברים החשובים והטובים - שנותנים חיי איכות, אנחנו עושים גם מפחד ,וגם מדחף פנימי. נשבעת לך, שכאם בריאה לגמרי - תמיד חששתי ופחדתי שמא יקרה לי משהו ולא אחזור לילדים שלי. זה טבעי, נורמאלי. אני זוכרת על סף הלידה השנייה חשבתי על זה , שיש כאלה שאינן חוזרת מלידה - זה בכל זאת תהליך מסוכן, ומה יהיה עם הבכורה שלי?... מחשבות... לפני נסיעות ארוכות, וברגעי קרבה, אני ואחותי מדברות על זה שאם קורה לנו משהו, יש לשתינו אחריות כדודות לילדים אחת של השנייה. ובכלל... אמהות תמיד חוששות, הדחף לשרוד גדול אצלן. תהני מהתינוקת שלך, תהני לך. תרקדי ותתחבקי ותתנשקי, ולתלמדי להנות בקרבתה כל רגע, לעד. עוצמות האהבה שיש לנו לילדים שלנו - אין כמותן. בריאות וכל טוב לך אמא'לה יקרה.