סרטן וחוש הומור

סרטן וחוש הומור../images/Emo151.gif

פתאום בדצמבר הודיעו לי סרטן. ניתוחים השתלות הקרנות ועוד ניתוח באופק ועוד טיפולים . ואני שתמיד הייתי בשליטה מוחלטת על חיי, פתאום, אני מוצאת את עצמי מטופלת (במובן הפיסי) ע"י אנשים שונים וזה מוציא אותי מדעתי. אני שתמיד ביקשו ממני עזרה ועצות צריכה להיות נעזרת ע"י אחרים. אבי ז"ל שגם הוא קורבן של המחלה הזאת היה הונגרי גאה וכשכזה הוריש לי את חוש ההומור שלו. פעם, כשהייתי שומעת בדיחות "שחורות" על מחלות שונות הייתי מבינה אבל די נרתעת. היום מה שמחזיק אותי בין היתר, זה ההומור הזה שבעזרתו אני מנסה לראות את הצד הפחות רציני של הענין. לצערי, אנשים לפעמים נרתעים (במיוחד משפחה) אבל אם לא ככה אז איך? האם זה "נורמלי? גם אתם נתקלים בזה ?
 

מיכלי56

New member
סרטן והומור..

חושבת שכל אחד מתמודד בדרכו. מכירה אנשים שלא מסוגלים בזמנים קשים לגייס את חוש ההומור שלהם. לעומתם יש כאלה ש"פורחים" במצבים כאלה. באופן אישי מאמינה גדולה בהומור (ושיהיה שחור),זו הדרך שלי להתמודד ונדמה לי שאם אתה מציג את הדברים באופן הזה ,הדבר משפיע על הסביבה (בצורה חיובית).
 

ihovav

New member
(מי שלא אוהב הומור שחור, נא לדלג..)

במשפחה שלנו - הומור. הרבה הומר. וכמה שיותר שחור... גם ברגעים הכי קשים ובחוסר וודאות הנוראי שהיינו, כמו בכל מצב אחר שקורה במשפחה, ההומור השחור חגג... אנשים ששומעים אותנו מהצד לא מבינים איך אנחנו עומדים בזה ואיך אנחנו מעיזים במקום להספיד את אבא, לצחוק על זה. אחותי, למשל, היתה בדיוק אחרי לידה כשגילו לאבא את המחלה. התחילה לה נשירה איומה בשיער. בלי בושה היא הציעה לאבא שלי להתחלף: הוא ילך לספר והיא לכימו'... סבי ז"ל היה חולה מאוד! בכל מחלה אפשרית. רק לסרטן הוא לא זכה. הוא נפטר בן 90 מהתגברות כל המחלות על גופו. אחותי אמרה לאבא שלי שיתבייש לו, סבא בטח מתהפך בקבר מקנאה. דווקא סרטן אבא היה חייב לקבל? כל כך דחוף לו שסבא יקנא? וכו'... אלה רק דוג' קטנות... זה מפיג מתחים. מרגישים שמותר לומר מה שחושבים ומרגישים ולא להתלבט ולא לשמור בבטן. האווירה פחות מתוחה. בכל אופן ככה זה אצלינו. לעומת זאת יצא לי להכיר משפחה שלא רק שאסור לצחוק על המצב, אסור גם לדבר עליו בכלל. את המילה "סרטן" הם גנזו וזהו! כל אחד בוחר בדרך הנוחה לו ולסביבתו. העיקר שנעבור את זה בשלום!
 
בזמנו פרסמתי פה הודעה בדיוק בנושא..

לי הומור שחור מאד עזר. אני זוכרת שאמרתי למישהו שבדיוק כשרציתי להביא תינוק לעולם - הציצי הימני שלי החליט לגדל בייבי משל עצמו ...
 
ובכן- גם אצלי הומור בהחלט היא אחד

ממנגנוני ההגנה (שלא נואמר התקפה) שהיו בשימוש מאוד אקטיבי. עצם העובדה שהייתי מצחיקה לא רק את עצמי אלא גם את הרופאים והאחיות מסביבי גרמה לי גם להרבה סיפוק.
 
מכשפיה - האם זו את ?! תגעגעתי !!!!

אם זו אכן את, מכשפה ופיה המקורית, ספרי מה שלומך ??
 

מיליתו

New member
בטח שהומור שחור...

במרפאה אצלינו נוהגים להפעיל מזגנים בעוצמה גבוהה - השבוע כינינו את המקום "ממש חדר מתים". יש עוד המון דוגמאות - אני זקוקה למנות דם באופן תמידי - זו "ארוחת הצהריים" שלי. יש אנשים שקואים לעצמם "ערפדים" בגלל הצורך במנות דם - אני לא מזדהה עם זה, אבל זה בכל זאת מעלה חיוך. צוחקים על עצמינו יחד עם האחיות והצוות הרפואי. זה מאוד נורמאלי. גם מבחינת מנגנוני הגנה פסיכולוגיים - ההומור נחשב מנגנון הגנה גבוה ורצוי. הרבה יותר טוב מהכחשה והיפוך תצורה, למשל.
 

כחלחל

New member
האמת, גם אני לא, עד ש.....

האמת, גם אני לא אהבתי הומור שחור , עד שלמדתי להעריך את תרומתו לשמירת השפיות במצבי לחץ וכשאבי נפטר, או שנפגעו חבר'ה שלי ביום כיפור ((כן אני לא ילדון)) ובמשך שלוש שנים פסיכו-סרטניות עם אימי ובמהלך מחלת אבא של פנה קוטה וגם לאחרונה כשנשאבנו לתוך הסיפור הסרטני של פנה קוטה ממצב של אפס ל 150 קמ"ש ברכבת הרים חשוכה וללא חגורות בטחון...... ההומור העצמי, השחור, הוולגארי והמשוחרר ביותר הוא הוא 70% מהחיסון העצמי וטעינת המצברים באנרגיות להמשיך ולהלחם יום אחד צלצלתי לפנה קוטה כשהיתה במכון השיזוף של בילינסון ואמרתי לה שאני מקצר בשיחה שלא תספוג יותר מידי קרינה מהסלולארי......... הטכנאית והצוות אמרו לה שלא ראו אף מטופל שבא עם חיוך כמו שהיה מרוח לה על הפרצוף באותו יום, תגידו פייר, זה לא שווה עולם ומלואו?
 
למעלה