סרטן לאבא שלי - ואנחנו כן לבד

מוןשרי

New member
סרטן לאבא שלי - ואנחנו כן לבד

מתרוצצים בין בדיקה לבדיקה. לרופאים יש זמן, למזכירות יש זמן, לטכנאים יש זמן, לכולם יש זמן......רק לסרטן אין זמן, הוא ממהר להשמיד עוד ועוד חלקים בגופו. אנשים מבוגרים,צריכים להתרוצץ כדי לקבל טופס, ועוד להתרוצץ כדי לקבל הפניה לבדיקה, ובסוף להמתין שעתיים לרופא. לכולם יש זמן, שותים קפה, מפטפטים, שיגרה. אבל אצלינו זה לא שיגרה, זה חיים ומוות. הרופא המחוזי לא רוצה לאשר תרופה , למה? אולי בגלל שאבא שלי אדם מבוגר ולא "שווה" להשקיע בו, ואולי לא זו הסיבה. אין מי שיתמוך, אין מי שירוץ במקומינו, אין מי שיסדר סידורים מינהליים במקומינו, אין אף אחד שבאמת באמת מרגיש כמונו. רק אנחנו לבד בסיפור הזה. סיפור שרק התחיל ומי יודע מתי יגמר. סרטן - כן לבד.
 

אחשל

New member
לצאת מה"לבד"...

שלום מוןשרי, אני מבין את ההרגשה של ה"לבד", שמתלווה בד"כ לבשורה על גילוי הסרטן... אבל ההרגשה הזו יכולה להשתנות, ומהר. יש הרבה מאוד אנשים שיכולים להושיט אליכם יד תומכת ומסייעת, אנשים שהתנסו כבר במה שאתם חווים בימים אלה, והתגברו - על המחלה, על הבירוקרטיה, על התנשאות הצוותים הרפואיים... צריך רק לעשות מאמץ קטן ולמצוא את האנשים האלה. נסי לפנות לקו התמיכה והמידע של עמותת ח.ס.ן - 600-506-700-1. גם לאוגודה למלחמה בסרטן יש בודאי דרכים לסייע - את יכולה לפנות לעובדת הסוציאלית במחלקה... וחוצמזה - יש לך אותנו כאן, בפורום... ניר
 
כרגיל, אלוף בניסוח.... מצטרפת לדברי

אחשל ידידי... גם קו תמיכה יש לח.ס.ן. - שם תוכלי תמיד לחוד ברמה מסויימת "ביחד"... אור ואהבה. אילת.
 
נכון אתם לבד אבל אתם לבד ביחד.

התחושות קשות, השמיים נפלו. שני דברים תזכור- א. זו ריצה למרחקים ארוכים וצריך ליישם כאן את כל הדברים שלימדו אותך בהקשר להשקעת מאמץ לאורך זמן. ב. תמיד יכול להיות יותר גרוע. ולכן תסתכלו ביחד לסרטנון הזה בעיניים המפחידות שלו ותחזירו ביחד מלחמה. ביחד זו מילת המפתח.
 
לפעמים זה מרגיש ככה

במיוחד כשצריך לרוץ בין אנשים שרק צריכים להדביק חותמת ולא ממש אכפת להם או מעניין אותם כמה חשובה, עד כדי חיים או מוות, אותה חותמת קטנה. זה מתיש, מתסכל, מעצבן ואפילו קצת עצוב להרגיש פתאום את האטימות הזו. אבל אין לכם ברירה בעצם, אז אולי פשוט לעשות את זה כל יום בנפרד, ובמקום להסתכל קדימה רחוק ולומר שיש עוד דרך ארוכה, אפשר להסתכל גם קצת אחורה על היום שעבר ולסמן וי ליד מה שכבר כן השגתם ולהתחזק מזה. וגם לבוא ולשתף אותנו כי רובנו מכירים מנסיון את הווי המרדף אחרי הטופס הנכסף. ואולי מתוך הנסיון של האנשים פה אפשר יהיה לקצר את הדרך עבורכם. אז לאט לאט.. פרה פרה... תרגישו טוב גלי
 

bali

New member
מנהל
בתור מישהי שעברה שנה כזו עם אבא שלה

אני יכולה להגיד לך שאני מכירה את תחושת ה"לבד" הזו... וזה נכון במידה מסויימת... אף אחד שלא קשור למצב באופן אישי קרוב ויומיומי, או שעבר את זה בעצמו פעם, לא יכול להבין מה עובר עלייך. לצערי צריך לקבל את זה, כי אחרת זה רק מכאיב לך ולאבא שלך. מה שיכול לעזור, לפחות מנסיוני, זה להיות איתו כמה שאפשר, לתת לו כל מה שאפשר, ולנסות ליצור זמן איכות רק שלכם עם כל הקשיים ולמרות הקשיים... ואם את צריכה לדבר עם מישהי שמבינה מה עובר עליך - אני פה. רק כתבי לי מסר ואני איתך.
 
למעלה