סרט מלך האריות לגיל 3

[אירית אבן-חן]

סרט מלך האריות לגיל 3 ../images/Emo35.gif

כשאספתי היום את נדב מהגן, הילדים ישבו עם המטפלת וצפו בסרט וידאו "מלך האריות" כשהמטפלת מלווה ומסבירה "אוי אוי אוי הוא הרג את אבא שלו...תראו איזה שיניים מפחידות יש לו..." שאלתי אותה, לדעתך זה לא יכול לגרום להם לסיוטים? והיא ענתה בבטחון מוחלט "לאאאאא". לדעתי הסרט הזה ממש לא לגילם (שלא לדבר על ה"תרגום בגוף הסרט". מה דעתכם?

 

[noa_f]

לדעתי הסרט הזה לא מתאים לאף גיל

הוא כל כך ריאקציונרי: הטובים הם אלו שנולדו לתפקיד שלהם. הרעים הם אלו שמנסים לשנות את מעמדם בעולם (ע"ע האריה האח). לעולם לא תתחמק מן היעוד שנקבע לך בלידתך. וכמו בכמעט כל סרט של דיסני - לרשע יש את האופי והשחקן הכי מורכבים וטובים, כל השאר שבלוניים ושטוחים. אבל איזו מוסיקה מדהימה! - לדעתי עדיך לקנות את הדיסק / קלטת אודיו ולא להראות לילדים את הסרט.

 

[נעה גל]

אני לא בטוחה שהפתרון הוא לא להראות

את הסרט (אלא אם כן, יש התנגדות עקרונית לסרטי דיסני או כל חברה אחרת). מלך האריות מתאים לגיל 3 בדיוק כמו כל סרט אחר של דיסני. יש ילדים שמפחדים נורא ממה שקורה בסרטים האלה (כמו אורן), בגלל שהחלקים המפחידים בסרטים מתישבים להם בדיוק על הפחדים שלהם. וזו דווקא הזדמנות לשבת איתם ולנסות להתגבר על הפחד ולתת לו ביטוי. אני אנסה להבהיר את עצמי: הפחד לא נגרם בגלל צפיה בסרט מסוים. הפחד קיים שם, והסרט נותן לפחד הזה ביטוי מוחשי ולכן, לפעמים, פחד שלא נראה אצל ילד מסוים, אחרי צפיה בסרט פתאום מקבל מקום בתוך החיים של הילד. ועם עזרה ותמיכה אפשר ללמד אותו להתגבר על הפחדים האלה. ויש ילדים שלא מזדהים עם הפחדים האלה וצופים ללא חשש בסרטים האלו. כך שזה בסופו של דבר... תלוי בילד שלך. הפרשנות בגוף הסרט נראית לי מיותרת, בעיקר בגלל שהיא פרשנות של מישהו מבוגר. למה שהם לא יראו את הסרט ויבינו אותו ברמה שלהם? לגבי הצגת הטובים כדמויות מורכבות את הרעים כדמויות שיטחיות ושבלוניות - מה? זה לא ככה בחיים? לנו יש סיבות מוצדקות למה אנחנו מתקיפים בשטחים, אבל הערבים, הם כולם טרוריסטים שרוצים להשמיד את מדינת ישראל. בענין זה, דווקא הסרטים של דיסני מאוד משקפים את המציאות הפנימית שלנו כבני אדם. אבל, זו לא סיבה ללכת עם המסרים האלה. אפשר לדבר על סרטים אחרי שרואים אותם, למצוא בדמויות הרעות נקודות חולשה, לנסות להאניש אותם. זה בדיוק כמו לקרוא ספר גרוע, והנה דוגמא מאתמול שהיתה לי עם אורן, היא הביאה שאני אקריא לה את "הפילון שרצה להיות הכי" של פאול קור. זה ספר נורא, עם מסרים שגויים. אז אני לא אקריא?! אני מקריאה, ומדברים על זה אח"כ. בקיצור קצור של כל דברי, אם הילד מוכן לראות את הסרטים - שיראה. אני הייתי מבקשת מהמטפלת שלא תפרש להם את הסרט ותתן להם להבין אותו דרך העיניים שלהם וברמת ההבנה שלהם. ואת, אם זה חשוב לך, יכולה לדבר איתו על הסרט לשמוע מה הוא הבין, ולנסות ולספר לו איך הדברים נראים מנקודת הראות שלך (זה כמובן דורש צפיה ובקיאות בסרט). ואני מצרפת לכאן קישור לסיפור מרגש שסיפרה לנו בעבר דלית אמא של שי, איך שי (בן שנתיים ושמונה חודשים) הצליח להתגבר על הפחד שלו.

 

[אירית אבן-חן]

"איפה אמא שלו?"

בכל תכנית שנדב רואה (בד"כ אני מקפידה שהוא יראה רק את ערוץ הופ או נשיונל ג´אוגרפיק) דבר ראשון הוא מזהה את הדמויות שמגלמות את תפקיד "הילדים" - אפילו אם מדובר בחיות, ואם הם נמצאים בסיטואציה מעט לא נוחה, מיד הוא שואל אותי "איפה אמא שלו?" אז אני עונה "תכף תבא" והוא נרגע. מה שמוביל אותי לשאלה מדוע בגיל כה צעיר הוא צריך להתמודד עם מושג המוות שהוא עדיין לא מכיר (פרדה לנצח, נטישה). לדעתי בגיל 3 הילדים עדיין צריכים בסיס מאד יציב להשענות שמתוכו הם צומחים ומתפתחים ואין להם את היכולת להתמודד עם מושג המוות - מה שמציג הסרט מלך האריות באופן מאד ברור. נכון שכשמתגלים פחדים תמיד אפשר למצא דרך להתמודד איתם, אבל זה לא בבחינת "להכניס ראש בריא למיטה חולה"? נזכרתי בדבר, כשביתי היתה בת 3 מת מישהו שהיא הכירה, מכיוון שהיתה ילדה מאד רגישה שאלתי פסיכולוג מה לומר לה במידה ויתעוררו פחדים, והוא ענה לי באופן חד משמעי תאמרי לה שלאמא זה לא יקרה!

 

[noa_f]

התמודדות עם פחדים

אין ספק שהדרך להתמודד עם פחדים היא ע"י חשיפה הדרגתית למושא הפחד (זה גם הטיפול המקצועי בפוביות) ואם זה בא מכיוון הילד - זה פשוט נפלא! אבל גם אני חושבת כמו אירית, שאין מה לעורר פחדים לא קיימים ע"י התעקשות על אמירת אמת בכל מחיר (הרי אולי לאמא "זה כן יקרה"...). ילד צריך לגדול באוירת ביטחון, גם אם אנחנו יודעים שהבטחון הזה רעוע - הוא לא! ובקשר לסרט הזה באופן ספציפי: מהיכרות עם כמעט כל סרטי דיסני וגם אנימציות של חברות אחרות, הסרט הזה גרוע באופן מיוחד, אפשר הרי לטעון שיש מסרים לא טובים בכל סיפורי האגדות המוכרים לנו, אבל לפחות "שלגיה" הוא חלק מאיזשהוא קודקס תרבותי של החברה המערבית (גם דיסני היום), את מלך האריות כתבו עבור דיסני. אני ממליצה על המצויירים הקצרים - סלפסטיק זה אחלה לילדים. ולגבי סרטים איכותיים יותר: 1. הסרטים של ניק פארק (זה מ"מרד התרנגולים" - שאני דווקא לא אוהבת):"wallace & gromit" מדהימים בעיני, אבל לגדולים יותר וגם למבוגרים.(אנימצית פלסטלינה) 2. נסיך מצריים - של WB , עשוי היטב - מתאים לפסח! 3. אלאדין של דיסני - מצויין במיוחד בגרסא האנגלית (עשוי כ"כ טוב שהילד מבין למרות השפה) 4. כל אנימציות התלת-מימד: צעצוע של סיפור, buglife ו-Antz 5. ישראלי נפלא: "הכינה נחמה, מיץ פטל,..." (ושכחתי את הסיפור השלישי...) צפייה מהנה

 

[מירי,]

אולי ניסיון חיים אחר...

אני "חיה עם המוות" (יו זה נשמע נורא) מאז גיל 5 שאז נפטר אבי, אולי בגלל זה הוא עבורי חלק ממעגל החיים ואני מתיחסת אליו בהתאם גם במה שאני מעבירה לילדי... בן ראה את מלך האריות בגיל 2.5 בערך , אני לא יודעת כמה היטמיע , אבל בהחלט לא פיתח פחדים וביקש לראות שוב ... (מוסיקה נהדרת!) בשום אופן לא אתן תשובה לבני "לאמא זה לא ייקרה" כי אם חלילה זה ייקרה בקרוב והוא יהיה עדיין קטן להבין את ההבדל יהיה לו עוד יותר קשה להתמודד עם הנושא... כשדודו שואל אותי מה קרה לאבא שלי אני מסבירה לו שהוא היה מאאוד חולה ונפטר , ובהמשך לשאלותיו אני מסבירה שזה קורה בד"כ לאנשים מאוד מאוד חולים או מאוד מאוד מבוגרים... אבל במקביל גם היסברתי לו שחייבים להזהר בכביש כי עלולים להפגע להפצע קשות ואפילו לההרג... אני לא בעד אמת בכל מחיר ף אבל בהחלט לא בעד לשקר! אנחנו לא יכולים לדעת מתי ילדנו ייפגשו במוות....

 

[נעה גל]

מירי, זה כנראה ההבדל ביננו לבינן

אנחנו (ואני לא מאחלת את זה לאף אחד), ידענו מגיל צעיר שזה עלול לקרות וגם קורה לאמא ולאבא. זה משהו שמלווה אותך כל החיים ו"זר לא יבין זאת". כשאצלנו אורן העלתה את השאלה האם אני ודני נמות, אז אמרתי לה "שכולם מתים בסוף". אבל, הסברתי גם שאני אמות שאני אהיה מאוד מאוד זקנה (וכאן לקחתי דוגמא מהקרובה הכי זקנה שלנו במשפחה ואמרתי לה "הרבה הרבה יותר זקנה מ-X"). כלומר, אמא תמות אבל זה מאוד מאוד רחוק. השאלה עלתה מספר פעמים, ומה שבאמת הדאיג את אורן היה, האם אני אמשיך לאהוב אותה גם אחרי שאני אמות. כמובן שאמרתי לה שכן. שאני אוהב אותה תמיד. וזה הרגיע אותה. ולא חזר מאז. פעם, כשהיא למדה על פסח ומצרים.. אמרתי לה כשאני אמות אני ארצה שהיא תבנה לי פרמידה. ומאז, מדי פעם כשהיא אומרת "משעמם לי", אנחנו צוחקות כשאני מציעה לה לצאת החוצה ולהתחיל ליצור לבנים מבוץ בשביל הפרמידה שלי....

 

[אמיר.]

ביקורת סרטים.. ../images/Emo13.gif

אכן סרטי דיסני אלימים. הבעיה עם מלך האריות הוא שלא נוח לי שילדי רואים את זה ( אז אין לנו ). אלאדין מכוון למבוגרים. יש שם בדיחות ש´זר לא יבין זאת´. אבל אפשרי לילדים. מה לגבי פנטסיה ? חתולים בצמרת ? היפהפיה והיחפן ? (קצת בעיה, אבל לפחות רומנטי). לגבי נסיך מצרים - לא סבלתי את עיוות הסיפור (אבל זה מפני שהוראת תנ"ך זה המקצוע שלי, היו להם יועצים בקיאים ללא ספק, אבל הריטינג מכתיב

). הילדים נהנו, אבל הייתי צריך להסביר ש´זה לא תאור נכון למה שקרה´). מה לגבי כל השירים ? דיג דיג דוג וכדו´ ?

 

[נעה גל]

אבל אירית, נשיונל גאוגרפיק זה ערוץ

אלים. אמנם אלה סרטי טבע, אבל הם בהחלט מגמתיים... הם מוצגים, ומוסרטים עם מסר של אלימות והרג.

 

[noa_f]

נועה, מה ההבדל בין לומר

"מתים אנשים מאוד מאוד זקנים או מאוד מאוד חולים " לבין "לאמא זה לא יקרה": מה, לא מתים אצלנו אנשים צעירים ובריאים? וד"א גם אנחנו אמרנו "זקנים וחולים" לילד,ו"אפשר למות בכביש", והייתה גם תקופה שהוא היה די אובסיבי בקשר למוות - אצלנו בעקבות מוות די סמוך של שני הכלבים (הזקנים והחולים) של סבא וסבתא, אבל זה עבר. בקיצור, נראה לי שזה לא "בינינו" ו"בינם" , אלא, כולנו בעצם חושבים אותו הדבר - רק במילים שונות.

 

[noa_f]

עוד משהו, לגבי הבנה של זמן רחוק

כשהוא היה בן חמש בערך, הלכנו לפלנטריום במוזיאון א"י בת"א. כשיצאנו, הילד היה מאוד נסער - בסוף הם הזכירו שהשמש שלנו עתידה למות ולמחוק את כדור הארץ עוד מספר ביליוני (!) שנים. לקח לנו המון זמן - בערך חודש - להסביר לילד שזה בכלל לא זמן רלוונטי בשבילנו, ואפילו אז הוא דאג לאנשים שיחיו בזמן ההוא על כדור הארץ. והמדובר בילד חכם להפליא, שבדרך כלל תופס מושגים היטב, ומכיר קצת מספרים וכמויות. ככה שגם להגיד "עוד יותר זקן מ..." יכול להיות לגמרי לא מספק לילד (מתי תהיי כזו זקנה? מחר? מה זה המון שנים? אני תופס מקסימום עד חמש-עשר). אני חושבת, שההרגעה היא יותר בגלל שהילד מבין שאת לא פוחדת מהאפשרות שזה יקרה, ומזלזלת בכלל באפשרות,ולא כ"כ בגלל ההסבר גופא. כמובן אינני מתכוונת שצריך לנפנף אותו עם חצי משפט, אלא, מה שלא בוחרים להסביר, צריך להעביר בצורה כזו רגועה ונונשלנטית לגבי אפשרות המימוש. (ד"א, איך פתרנו את בעיית השמש המתפוצצת? אמרנו שעד אז בוודאי בני האדם ימציאו חלליות שיוכלו לקחת את כולם הרחק, והוא הוסיף שכשהוא יהיה גדול - הוא ימציא את החללית הזאת, ואז גם הוא התחיל פרויקט בניית חלליות בחצר הגן...)

 

[נעה גל]

קודם כל, אין ספק, שיש חשיבות ראשונה

במעלה לאיך מעבירים את המסר, ולא בהכרח למסר עצמו, וזה נכון לגבי כל דבר שעושים עם ילדים. ביחד עם זה, אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אורן, מקשיבה היטב לכל דבר שאומרים לה. היא בוחנת כל דבר, לא שוכחת אף פעם מה אמרו לה... ומפנימה. ומכאן למדתי, שעדיף לי לתת לה הסבר קצר ואמיתי ולהרחיק אותו (כמו במקרה המוות), מאשר לתת הסבר לא נכון. אני יודעת שיש ילדים שרק צריכים את אפקט ההרגעה, ובעתיד הם יגלו בעצמם מה נכון ומה לא, ולא תהיה להם כל בעיה עם ההסבר שניתן להם אז. לגבי אורן זה לא תופס, כי אם אני פוטרת אותה בהסבר כלשהו (משכנעת ככל שאהיה), אחרי כמה חודשים ואפילו שנים אני נוטה לשכוח מה אמרתי "אז". ויום אחד, אנחנו נתקלים בסיטואציה דומה... ואני נותנת הסבר אחר, ואורן אומרת לי: "אבל אימא, כשהיינו אז בנחל עם... אמרת לי ש....". אחרי כמה פעמים כאלה, שהעמידו אותי במקום, אני יותר לא נוטה לעשות את זה. למרות שמדי פעם "מתפלק" לי הסבר בעייתי (ראי מקרה הבתולה שהיה כאן לפני שבוע בערך). בקיצור, צריך להתאים את הדרך לילד והכי חשוב שההורה יהיה מסוגל להעביר את המסר בצורה משכנעת.

 

[לאה_מ]

אני מאד מבינה אותו.

גם אותי מאד הדאיג עניין השמש כשביקרנו בפלנטריום...

 

[noa_f]

לאה , אל תדאגי , הבן שלי כבר בונה

את החללית שתציל את כולנו.

 

[נעה גל]

תשמרו גם לנו מקום! ../images/Emo8.gif

 

[לאה_מ]

אנחנו תולים בו את יהבנו! ../images/Emo42.gif

 

[אירית אבן-חן]

../images/Emo8.gif נועה, את מתארת לעצמך שאם אני

אחת כזאת שמסננת תוכניות טלויזיה, אני גם בודקת מה הוא רואה בנשיונל ג´אוגרפיק. לא כל התכניות אלימות בעלות מסר מחנך ומתריע (כדוגמת צייד הקופים או צייד דובים למטרות קטיעת רגליים למאכל - נורא ואיום

). ישנן גם תכניות שמטרתן להראות את הטבע כפי שהוא ולהחסיר פעימה מרוב פליאה ויופי. בכל אופן תודה על הדאגה

 

[נעה גל]

טוב, נרגעתי.... ../images/Emo8.gif

אנחנו רואים די הרבה נשיונל גאוגרפיק, בעיקר, תוכניות הקשורות בים שזה מאוד מענין את אורן. אגב, יש לי כמובן גם מה להגיד על "הופ", שאורן מאוד אוהבת, אבל זה כבר לדיון אחר.

 

[אירית אבן-חן]

נועה, מדוע הפיל שרצה להיות הכי ../images/Emo63.gif

הוא ספר נורא עם מסרים שגויים

 

[נעה גל]

הסבר

לפאול קור יש הצלחה אדירה אצלנו בבית וזה נמשך כבר מאז שאורן היתה בת 3. יש לנו כמעט את כל הספרים (למעט אחד או שניים) והם מקסימים, גם הסיפורים עצמם, וגם הגרפיקה ו"הפטנטים" שהסיפורים מכילים. את ה"פיל שרצה להיות הכי" קראנו, אני חושבת, מאות פעמים. למדתי את אורן דרכו צבעים, והיא מאוד אהבה ועדין אוהבת את הסיפור. אבל המסר של הסיפור הוא: לא משתלם להיות יצירתי, לא כדאי להיות שונה, לך עם כל העדר, אל תחשוב בעצמך - אם תעשה כן, יצחקו עליך... בעיני זה מסר מאוד בעייתי. עוד דבר בעייתי הוא, שהילד מאוד מזדהה עם הפילון בסיפור, כי גם הוא ילד, אבל מי שצוחק על הפילון הצבעוני הם המבוגרים. אותם מבוגרים שאמורים לקבל את הילדים בכל רגע ורגע מחייהם. אני לא מזכירה בכלל את המשפט המסיים את ספר... בקיצור, התפלק לפאול קור ספר ממש לא מוצלח.