סרט שראיתי פעם

dory30

Well-known member
סרט צרפתי בשם ד"ר קנוק, בו אמר הרופא ש "אנשים בריאים הם כאלה שעוד לא יודעים שהם חולים".
 

Harrington

Well-known member
מנהל
סרט צרפתי בשם ד"ר קנוק, בו אמר הרופא ש "אנשים בריאים הם כאלה שעוד לא יודעים שהם חולים".
אמירה מעניינת. תואמת את מה שאני טוען שנים בדברים האלה. אבל נשאלת השאלה... האם האנשים האלה דינם להיחשב בריאים או חולים לפרוטוקול? האם אי-ידיעתם שהם חולים, הופכת אותם לחולים פחות? לבריאים יותר? בוודאי שהם מרגישים טוב יותר עם עצמם (זולת המיחושים שנובעים ישירות ממחלותיהם) מכאלו שיודעים שהם חולים. השאלה מה עדיף אם כן.
 
אמירה מעניינת. תואמת את מה שאני טוען שנים בדברים האלה. אבל נשאלת השאלה... האם האנשים האלה דינם להיחשב בריאים או חולים לפרוטוקול? האם אי-ידיעתם שהם חולים, הופכת אותם לחולים פחות? לבריאים יותר? בוודאי שהם מרגישים טוב יותר עם עצמם (זולת המיחושים שנובעים ישירות ממחלותיהם) מכאלו שיודעים שהם חולים. השאלה מה עדיף אם כן.
צריך להיות מודע לחולשות ולנסות לתקן, ויחד עם זה להשלים ולהסתדר עם מה שאי אפשר לתקן.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
צריך להיות מודע לחולשות ולנסות לתקן, ויחד עם זה להשלים ולהסתדר עם מה שאי אפשר לתקן.
זה בוודאי נכון, אבל לא עונה על שאלתי :). טול אדם שמרגיש מצוין בס"ה, לא יודע שהוא חולה אפילו ברמה סופנית ל"ע, ונהנה מהחיים. האם ייטב לו אם יידע שהוא חולה (מעבר לאפשרות התיאורטית לטפל במחלה ולמנוע את סופה הטרגי), או שעדיף לו לא לדעת וחייו יהיו טובים יותר במצב כזה.
 
זה בוודאי נכון, אבל לא עונה על שאלתי :). טול אדם שמרגיש מצוין בס"ה, לא יודע שהוא חולה אפילו ברמה סופנית ל"ע, ונהנה מהחיים. האם ייטב לו אם יידע שהוא חולה (מעבר לאפשרות התיאורטית לטפל במחלה ולמנוע את סופה הטרגי), או שעדיף לו לא לדעת וחייו יהיו טובים יותר במצב כזה.
צריך לטפל במחלה ולמנוע אותה ואת תוצאותיה הרעות ככל האפשר, עדיף בעוד מועד לפני שתתפרץ ויהיה קשה יותר למנוע אותה.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
צריך לטפל במחלה ולמנוע אותה ואת תוצאותיה הרעות ככל האפשר, עדיף בעוד מועד לפני שתתפרץ ויהיה קשה יותר למנוע אותה.
גם נכון, אבל שוב לא עונה על שאלתי.

טול מצב של מחלה סופנית. כזאת אי-אפשר לרפא אותה. אולי אפשר לעכב במעט את תוצאותיה, אבל לא ניתן למנוע אותן. כעת, האם עדיף לו לאדם שיידע את הנ"ל, או שעדיף לו לחיות בתחושה שהוא בריא כמו שור ויום אחד פשוט לא להתעורר.
 
גם נכון, אבל שוב לא עונה על שאלתי.

טול מצב של מחלה סופנית. כזאת אי-אפשר לרפא אותה. אולי אפשר לעכב במעט את תוצאותיה, אבל לא ניתן למנוע אותן. כעת, האם עדיף לו לאדם שיידע את הנ"ל, או שעדיף לו לחיות בתחושה שהוא בריא כמו שור ויום אחד פשוט לא להתעורר.
אם התוצאה עלולה להיות כאבים וייסורים עזים, כדאי להשתדל לפחות לעכב אותם. אם התוצאה רק מוות מוקדם שאי אפשר למנוע, אולי כדאי שלא יידע. חוץ מזה, אולי יוכלו לרפא.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
אם התוצאה עלולה להיות כאבים וייסורים עזים, כדאי להשתדל לפחות לעכב אותם. אם התוצאה רק מוות מוקדם שאי אפשר למנוע, אולי כדאי שלא יידע. חוץ מזה, אולי יוכלו לרפא.
מעניין. ולדעתך, המשפחה, טוב שתדע או שעדיף שלא (בהנחה שהחולה עצמו יודע)?
 
מעניין. ולדעתך, המשפחה, טוב שתדע או שעדיף שלא (בהנחה שהחולה עצמו יודע)?
אם החולה מודאג ממצבו, המשפחה אמורה לתמוך בו ולדאוג לו. מזכיר לי קטע מסרט של היצ'קוק: מרגלים רדפו בטעות אחריי אדם ורצו להרוג אותו, והאם לא האמינה לו ואמרה לו שישלם את השני דולר על כך שנהג בשכרות.
 
נערך לאחרונה ב:

Harrington

Well-known member
מנהל
אם החולה מודאג ממצבו, המשפחה אמורה לתמוך בו ולדאוג לו. מזכיר לי קטע מסרט של היצ'קוק: מרגלים רדפו בטעות אחריי אדם ורצו להרוג אותו, והאם לא האמינה לו ואמרה לו שישלם את השני דולר על כך שנהג בשכרות.
אבל זה יגרום רק צער מתמשך יותר למשפחה.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
לא משנה, גם החולה עצמו מצטער והמשפחה האוהבת צריכה להוות חלק מצערו. היא תצטער יותר אחרי שימות.
המשפחה אכן תצטער בכל מצב. השאלה אם עדיף לה לדעת מראש, כאשר בכך היא יכולה לסייע לחולה ואולי להקל עליו, או להיות מופתעת ובכך לקצר את זמן הצער שלה.
 
המשפחה אכן תצטער בכל מצב. השאלה אם עדיף לה לדעת מראש, כאשר בכך היא יכולה לסייע לחולה ואולי להקל עליו, או להיות מופתעת ובכך לקצר את זמן הצער שלה.
המשפחה צריכה לעזור לחולה להתמודד עם צערו ועם קשייו, וחוץ מזה החולה יצטער אם ידע שמשפחתו לא יודעת על מצבו. המשפחה גם תרגיש ייסורי מצפון מוצדקים כשתדע שהסתירו ממנה את מצב החולה.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
המשפחה צריכה לעזור לחולה להתמודד עם צערו ועם קשייו, וחוץ מזה החולה יצטער אם ידע שמשפחתו לא יודעת על מצבו.
מצד אחד נכון. מצד שני, החולה גם יצטער לראות את משפחתו בצערה. גם מבחינה פיזית-טכנית (דברים שבני המשפחה ישקיעו בלסייע לו תוך שהם מבטלים עניינים אחרים שלהם עצמם) וגם מבחינה מנטלית.
 
מצד אחד נכון. מצד שני, החולה גם יצטער לראות את משפחתו בצערה. גם מבחינה פיזית-טכנית (דברים שבני המשפחה ישקיעו בלסייע לו תוך שהם מבטלים עניינים אחרים שלהם עצמם) וגם מבחינה מנטלית.
החולה רשאי להחליט אם הוא רוצה שמשפחתו תשתתף בצערו, אם הוא יודע על מצבו ורוצה שמשפחתו תשתתף ותתמוך בו חשוב שהמשפחה תדע.
 
ברור שהחולה רשאי להחליט. זאת לא השאלה וזה לא הדיון :).
זאת כן שאלה חשובה. אם החולה מחליט שהוא לא רוצה שמשפחתו תדע על מצבו, מותר ורצוי להסתיר את המצב ממשפחתו כדי שלא תדאג. אם הוא רוצה שמשפחתו תתמוך בו ותעזור לו, חשוב שהמשפחה תדע.
 
לא, אם הם חולים הם לא בריאים אבל זו יכולה להיות מחלה בתקופת אינקובציה כמו איידס.


קטע שכתבתי עכשיו:

פעם הייתי משמיע קולות מפחידים שלא ידעתי שהם נראים כאיום באלימות ואנשים פוחדים מהם, ולכן הכו אותי בכפר במשך שנים. עכשיו אני מנסה להפסיק אותם. אני חושב אם אפשר להגיד לחוקר להחליט במה הוא מאמין במקום להסתבך בשקרים, אבל חשוב להדגיש שאמנם צריך להשתדל לפתור מריבות בהסברים אבל כשמישהו נראה עצבני ולא מקשיב ולא יבין מה שאומרים לו, מוטב להתרחק ממנו. אני מאוד מאמין בדיבור ומנסה לשפר את הדיבור בעולם בדרכים כמו התעניינות בתחביבי חברים ופתירת מריבות בהסברים. אני אדם מאוד אוהב, יש לי הרבה אהבה לתת וחבל לי שהגעתי למריבות אלימות עם אנשים בכפר. אני מאוד אוהב את האישה שטיפלה בי לפני הרבה שנים, ואת חברתי. המטפלת לא אהבה אותי ולא רצתה לשמור קשר, ואני מכבד את זה אבל עצוב שלא רצתה וחבל לי שחברים לא רוצים לעזור לי להתגבר על העצב. חברתי ואני בקשר טוב, יש לנו מנהגים משותפים וטוב לנו ביחד.
 
נערך לאחרונה ב:

dory30

Well-known member
לא, אם הם חולים הם לא בריאים אבל זו יכולה להיות מחלה בתקופת אינקובציה כמו איידס.
אבל תחשוב שנייה. בשבת הייתי בריא לגמרי עד לרגע שבו התחלתי בסדרת עיטושים ומאז אני חולה (אם כי יש מגמת שיפור מהיום בצהריים, אפילו הלכתי לפילאטיס אחרי העבודה).
 
למעלה