סרט - Searching for Sugar Man
נתחיל מהשורה התחתונה – זה הולך להיות הסרט הכי מחמם לב, הכי כיפי שיצא לכם לראות על מוזיקאי אהוב. כשניגשתי לראות אותו כבר הייתי מודע להייפ העצום סביב Searching for Sugar Man. מראש הייתי בעדו. את הסיפור של רודריגז הכרתי באופן כללי ואת שני האלבומים שלו אני אוהב אהבה גדולה כבר שנים. אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה קולנועית כה מרגשת, לעתים עד כדי דמעות.
מי שביים וכתב את הסרט הוא השבדי Malik Bendjelloul. מאליק, כמו כל האנשים המרואיינים בסרט הוא מעריץ גדול של רודריגז. והוא במאי שיודע איך לספר סיפור.
הסרט הוא לא רק על רודריגז, מוזיקאי חידתי שהוציא שני אלבומים ופרש ממוזיקה. לא פחות ממנו, הסרט הוא על האנשים שהושפעו מהמוזיקה של רודריגז עד כדי כך, שהיא הפכה לחלק עצום מחייהם האישיים.
אני משוכנע שרובכם מכירים את רודריגז ואת שני אלבומיו, או לפחות את Cold Fact מ 1970. רובכם גם מכירים את הסיפור המוזר שלו: רודריגז, סינגר סונג רייטר ממוצא מקסיקני, חי בדטרויט והקליט שני אלבומים שכמעט לא נמכרו בארה"ב. רודריגז המיואש ויתר על החלום להיות מוזיקאי מוערך, עזב לחלוטין את עסקי המוזיקה, הפך לשיפוצניק ונעלם כליל מהרדאר.
לרודריגז לא היה צל של מושג, שעותקים אחדים מאלבומיו עשו את דרכם לדרום אפריקה ואיכשהו נפוצו שם, מפה לאוזן, בבוטלגים, כמעט במחתרת.
דרום אפריקה של שנות השבעים הייתה מדינת אפרטהייד מסוגרת, מדכאת, צנזוריאלית. מליוני צעירים מתוסכלים גדלו בה ללא תקווה לעתיד מבטיח. בחור בשם סטיבן סגרמן, שידוע יותר בכינויו "שוגרמן", בעל חנות תקליטים ידועה, מתאר איך דווקא השירים של רודריגז, פרטו על נימים בלבבות של דור שלם בארצו.
רודריגז לא כתב מילים של סיכוי ותקווה, השירים שלו לא נכתבו כדי לעודד. רודריגז כתב על החרא שהוא חי בתוכו. על עוני, עליבות, פשע, סמים וזנות. אבל רודריגז לקח את האשפה האנושית ואת הזבל שהקיף אותו, והפך אותם לשירים עם המון יופי. והיופי הזה, דיבר חזק לאנשים שחיו בצדו השני של הכדור.
כך קרה שמליוני צעירים נתלו במילים של רודריגז והאלבום Cold Fact התפשט מבית לבית כמחלה ויראלית. השירים של רודריגז הדביקו את הנוער בני אדם באיזה נגיף של תקווה. בדרא"פ של שנות השבעים, רודריגז היה יותר פופולרי מהרולינג סטונז, מהביטלס ומאלביס. אנשים ציטטו משפטים של רודריגז, השיר Sugar Man נאסר להשמעה ברדיו. מוזיקאים גדלו על ברכי האלבום ולהקות קמו בהשפעה ישירה של הפולקיסט העלום.
הדבר המדהים ביותר היה שאיש בדרא"פ לא ידע דבר על רודריגז. לא איפה הוא גר ואם בכלל הוא חי. סיפרו שהוא מת, שהתאבד באמצע הופעה. מאידך, בצידו השני של העולם בדטרוייט, לרודריגז לא היה מושג ממה שהוא חולל בדרום אפריקה. הוא לא ידע שאי שם ביבשת אחרת, החלום שלו התגשם. רודריגז היה American zero אבל South Africran hero.
זוהי רק ההתחלה של הסיפור. הסרט נבנה כרומן בלשי של ממש, ובו סטיב "שוגרמן" מאושיות תעשיית המוזיקה בדרא"פ, יחד עם עיתונאי נוסף, מנסים להתחקות על עקבותיו של רודריגז. כל האינפורמציה שהייתה בידיהם, היה האלבום Cold Fact ותו לא. על עטיפת האלבום לא היו פרטים שניתן להאחז בהם. מלבד מילות השירים. אז הם התחילו לבלוש אחר המילים...
מאליק בנג'לול הבמאי, מוביל את הסרט ביד רכה ואוהבת מתעלומה לתעלומה ומשיא לשיא. הוא מראיין את המפיק של רודריגז, את הסוכן שלו, את בעל הפאב שבו רודריגז נהג להופיע, את בנותיו. ובעיקר את סטיב "שוגרמן", שמוביל את העלילה בכשרון סיפורי רב. ככל שהיריעה נפרשת, אנחנו מכירים קצת יותר את רודריגז. האיש מצטייר כדמות יוצאת דופן. חצי הומלס, משורר רחוב שמעביר את רוב זמנו ברחוב, נחבא אל הכלים, צנוע ברמת הצדיקות. אבל אפילו לאחר שרודריגז עצמו מרואיין, דמותו נשארת קצת בצל ואנחנו לא מצליחים לפענח אותה במלואה. וזהו אחד הפלוסים הגדולים של הסרט.
Searching for Sugar Man הוא סרט מסע על מעריצים שמנסים לפתור את חידת רודריגז ומוצאים הרבה יותר ממה שחיפשו. זהו סרט על קשר רוחני של ממש בין מאזינים למוזיקאי שמעולם לא הכירו. וזהו סרט שמסתיים בקתרזיס על הספה. אין דברים כאלה. לראות, ומהר.
טריילר
נתחיל מהשורה התחתונה – זה הולך להיות הסרט הכי מחמם לב, הכי כיפי שיצא לכם לראות על מוזיקאי אהוב. כשניגשתי לראות אותו כבר הייתי מודע להייפ העצום סביב Searching for Sugar Man. מראש הייתי בעדו. את הסיפור של רודריגז הכרתי באופן כללי ואת שני האלבומים שלו אני אוהב אהבה גדולה כבר שנים. אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה קולנועית כה מרגשת, לעתים עד כדי דמעות.
מי שביים וכתב את הסרט הוא השבדי Malik Bendjelloul. מאליק, כמו כל האנשים המרואיינים בסרט הוא מעריץ גדול של רודריגז. והוא במאי שיודע איך לספר סיפור.
הסרט הוא לא רק על רודריגז, מוזיקאי חידתי שהוציא שני אלבומים ופרש ממוזיקה. לא פחות ממנו, הסרט הוא על האנשים שהושפעו מהמוזיקה של רודריגז עד כדי כך, שהיא הפכה לחלק עצום מחייהם האישיים.
אני משוכנע שרובכם מכירים את רודריגז ואת שני אלבומיו, או לפחות את Cold Fact מ 1970. רובכם גם מכירים את הסיפור המוזר שלו: רודריגז, סינגר סונג רייטר ממוצא מקסיקני, חי בדטרויט והקליט שני אלבומים שכמעט לא נמכרו בארה"ב. רודריגז המיואש ויתר על החלום להיות מוזיקאי מוערך, עזב לחלוטין את עסקי המוזיקה, הפך לשיפוצניק ונעלם כליל מהרדאר.
לרודריגז לא היה צל של מושג, שעותקים אחדים מאלבומיו עשו את דרכם לדרום אפריקה ואיכשהו נפוצו שם, מפה לאוזן, בבוטלגים, כמעט במחתרת.
דרום אפריקה של שנות השבעים הייתה מדינת אפרטהייד מסוגרת, מדכאת, צנזוריאלית. מליוני צעירים מתוסכלים גדלו בה ללא תקווה לעתיד מבטיח. בחור בשם סטיבן סגרמן, שידוע יותר בכינויו "שוגרמן", בעל חנות תקליטים ידועה, מתאר איך דווקא השירים של רודריגז, פרטו על נימים בלבבות של דור שלם בארצו.
רודריגז לא כתב מילים של סיכוי ותקווה, השירים שלו לא נכתבו כדי לעודד. רודריגז כתב על החרא שהוא חי בתוכו. על עוני, עליבות, פשע, סמים וזנות. אבל רודריגז לקח את האשפה האנושית ואת הזבל שהקיף אותו, והפך אותם לשירים עם המון יופי. והיופי הזה, דיבר חזק לאנשים שחיו בצדו השני של הכדור.
כך קרה שמליוני צעירים נתלו במילים של רודריגז והאלבום Cold Fact התפשט מבית לבית כמחלה ויראלית. השירים של רודריגז הדביקו את הנוער בני אדם באיזה נגיף של תקווה. בדרא"פ של שנות השבעים, רודריגז היה יותר פופולרי מהרולינג סטונז, מהביטלס ומאלביס. אנשים ציטטו משפטים של רודריגז, השיר Sugar Man נאסר להשמעה ברדיו. מוזיקאים גדלו על ברכי האלבום ולהקות קמו בהשפעה ישירה של הפולקיסט העלום.
הדבר המדהים ביותר היה שאיש בדרא"פ לא ידע דבר על רודריגז. לא איפה הוא גר ואם בכלל הוא חי. סיפרו שהוא מת, שהתאבד באמצע הופעה. מאידך, בצידו השני של העולם בדטרוייט, לרודריגז לא היה מושג ממה שהוא חולל בדרום אפריקה. הוא לא ידע שאי שם ביבשת אחרת, החלום שלו התגשם. רודריגז היה American zero אבל South Africran hero.
זוהי רק ההתחלה של הסיפור. הסרט נבנה כרומן בלשי של ממש, ובו סטיב "שוגרמן" מאושיות תעשיית המוזיקה בדרא"פ, יחד עם עיתונאי נוסף, מנסים להתחקות על עקבותיו של רודריגז. כל האינפורמציה שהייתה בידיהם, היה האלבום Cold Fact ותו לא. על עטיפת האלבום לא היו פרטים שניתן להאחז בהם. מלבד מילות השירים. אז הם התחילו לבלוש אחר המילים...
מאליק בנג'לול הבמאי, מוביל את הסרט ביד רכה ואוהבת מתעלומה לתעלומה ומשיא לשיא. הוא מראיין את המפיק של רודריגז, את הסוכן שלו, את בעל הפאב שבו רודריגז נהג להופיע, את בנותיו. ובעיקר את סטיב "שוגרמן", שמוביל את העלילה בכשרון סיפורי רב. ככל שהיריעה נפרשת, אנחנו מכירים קצת יותר את רודריגז. האיש מצטייר כדמות יוצאת דופן. חצי הומלס, משורר רחוב שמעביר את רוב זמנו ברחוב, נחבא אל הכלים, צנוע ברמת הצדיקות. אבל אפילו לאחר שרודריגז עצמו מרואיין, דמותו נשארת קצת בצל ואנחנו לא מצליחים לפענח אותה במלואה. וזהו אחד הפלוסים הגדולים של הסרט.
Searching for Sugar Man הוא סרט מסע על מעריצים שמנסים לפתור את חידת רודריגז ומוצאים הרבה יותר ממה שחיפשו. זהו סרט על קשר רוחני של ממש בין מאזינים למוזיקאי שמעולם לא הכירו. וזהו סרט שמסתיים בקתרזיס על הספה. אין דברים כאלה. לראות, ומהר.
טריילר
