סתיו , סיפור
אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור החדש שלי , אשמח לקבל תגובות סתיו סתיו... מזג האוויר מתחיל להתקרר , רוחות קרירות מתחילות לנשב , העלים נידפים ברוח והאווירה הופכת לאפרפרה משהו . אני יושב כאן מעבר לזכוכית החלון , שותה כוס משקה חם ומביט לעבר הרחוב למטה , מסתכל על האנשים שהולכים וחוזרים , מנסה לקרוא את פרצופיהם , את מבטיהם , סתם מעביר את הזמן בלחשוב על האהבה שהתפרצה לחיי ממש כמו הרוח המתנפצת בפרצופם של העוברים ושווים , מעולם לא שמתי לב עד כמה רוח הסתיו יכולה להיות קרה , רוח קרה היא סימן להתחיל לבנות מגדלים חדשים , הרהרתי לעצמי בזמן שגברת אחת עם מעיל רוח ארוך וססגוני, עברה במעלה הרחוב אוחזת בידה שקית ניילון צבעונית מהסוג שמקבלים בחנויות היוקרה . משהו בה הזכיר לי את אורית ואת סיפור ההיכרות שלנו ואני חייכתי פתאום . מעולם לא הייתי מהבחורים הבולטים , אלו שתמיד מושכים מבטים ונושא הבחורות לא היה אצלי סיפור הצלחה מרעיש, לכן כשאורית הופיעה לראשונה גם לא היה נראה שיצא מזה משהו ואני שכבר הייתי רגיל לוותר על דברים עוד לפני שקרו ולחלום עליהם בהקיץ התכוננתי מראש לעוד מקרה אבוד . בעצם , באיזה שהוא מקום הרגשתי שאני כבר מקרה אבוד . זה היה בוקר של יום חול שגרתי ובחנות שניהלתי היה די שקט . המצב הכלכלי ניכר היטב בכמות הלקוחות שנכנסו לחנות במשך היום . השקט שהיה מצרך די שכיח גרם לי לאבד את הריכוז לכמה שניות מידי פעם וצלצול הפעמון המעיד על לקוח חדש החזיר אותי לעולם המציאות מהמגדלים שבניתי מהאוויר שפיזר המזגן בחנות .. הצלצול הזה היה נראה לי די שגרתי , מזווית העין המתעוררת שלי הבחנתי בשיער שחור ארוך וחלק ובסוודר די צעקני שהבחורה לבשה כאילו כדי לרמוז לכולם , אני כאן , שימו אלי לב . ככל שהתקרבה לכיווני תוך כדי שהיא בוחנת את הסחורה במבטים משתנים התבהרו לי דמותה ותווי פניה . בחורה צעירה ונאה , מבנה גוף ממוצע , לא גבוהה במיוחד אבל גם לא נמוכה.. בחורה מהסוג שהיית לוקח להראות לאימא שלך אם היתה מסכימה להחליף את הסוודר כמובן. לאחר דקה או שתיים של שקט והחלפת מבטים היא שחררה חיוך עדין והתחילה להתעניין לגבי פריט מסוים . אני כמובן באדיבות של מוכר ניסיתי לנדב כמה שיותר מידע מפוזר בחיוכים והאמת שהרגשתי כמו בין הפטיש לסדן במצב די מוזר , מצד אחד יש לי לקוחה שאני צריך לשרת , מצד שני אני מת לפלוט איזה משפט ולנסות להתחיל איתה איך שהוא . העובדה שמעולם לא ניסיתי להתחיל עם לקוחה , כנראה תרמה את חלקה לאווירה המוזרה ... . דקה אחרי זה וכל מאזן הכוחות השתנה .. בחור שחרחר גבוה נכנס לחנות באיטיות והבחורה שהסתכלה לאחור החלה לנזוף בו , מחילופי הדברים הבנתי שהוא כנראה חברה לחיים והוא כהרגלו איחר לפגישה ביניהם . לאחר דקה או שתיים היא חזרה אלי , הסתכלה עלי ועל המוצר , מלמלה משהו כמו "אני אחשוב על זה" , זרקה חיוך ביישני לחלל החנות , אחזה ביד הבחור ושניהם יצאו החוצה . באותו רגע לקחתי נשימה כזו של אוויר .. כמו מישהו שמרגיש הקלה עצומה , איזה מזל שלא אמרתי משהו .. היום המשיך באיטיותו השגרתית , לקוחות בודדים נכנסו ויצאו לצלילי הפעמון , השקט הכללי נשמר ואני עסקתי בכמה דברים שעזרו לי להעביר את הזמן לקרוא מידי פעם בספר שמולי , לצפות בטלוויזיה הקטנה שריצדה מול עיניי ליד הדלפק ולבהות באנשים ההולכים במדרכה ולדמיין את קורות חייהם , מעין תחביב מוזר שפיתחתי בעיתות שעמום . הצהריים עברו כבר מזמן והערב החל לרדת על העיר . אורות חלון הראווה הבהיקו במלוא צבעם משתלבים היטב בהמולת הרחוב ותאורתו . כמות הלקוחות גברה קמעה והתנועה בחנות היתה ערה יותר . מידי פעם הוצאתי את ראשי החוצה ונעמדתי ליד החלון , דבר שעזר לי לבדוק את פני האנשים ברחוב טוב יותר . היה נראה שהערב הזה הולך לעבור בצורה שגרתית ואני שעמדתי לקראת סגירת החנות התחלתי בנוהל הסגירה הקבוע שלי כמו בכל ערב . תוך כדי סגירת הארונות והמדפים מאחור שמתי לב בדמות חובשת כובע שנכנסת לחנות , בוחנת את הסביבה , משאירה פתקה על הדלפק ויוצאת חזרה אל הרחוב .. אני הייתי מוכן להישבע ששיערה היה שחור ארוך אבל מכיוון שלא הספקתי להדביק אותה והיא נעלמה מהר לא יכולתי להיות בטוח . כשהרמתי את הפתקה והתחלתי לקרוא בה , עלה חיוך על שפתי ותיאורית השער השחור נראתה כאמיתית . "שלום לך , אתה רואה אפילו את שמך אני לא יודעת , נפגשנו מתי שהוא ואני לא הייתי פנויה לדבר איתך בחופשיות , דע לך שמצאת חן בעיני , אני עוד אשוב ונשלים את השיחה בינינו " . לא מספר טלפון , לא שם , ממש כלום . קצת מופתע וקצת שמח שמשהי פנתה אלי בצורה כזו , המשכתי בסגירת החנות תוך כדי מחשבות על אותה עלמה מסתורית שדווקא אני מצאתי חן בעיניה . באותו ערב חזרתי הביתה די מהורהר , מחוייך וקצת סקרן לגבי זהותה של אותה בחורה . הערכתי את הצעד שעשתה , שהרי לא כל יום אתה נתקל בבחורה ששולחת לך פתק (מה שבטוח גם לא כל חודש .. ) וזה דווקא גרם לי לשיפור ההרגשה ולחשוב שאולי ה "מקרה האבוד" הזה בכל זאת לא כל כך אבוד . המשך הערב עבר דרך ארוחת ערב בסגנון רווקי ממוצע ושיחה או שניים עם חברים ישר לחדר השינה . הימים עברו .. יום ועוד יום ונוצר הרושם שהפתק שעדיין היה חבוי בארנקי הולך ומתיישן יחד עם התקווה . הזמן עבר בעצלתיים ואני התחלתי לפתח ספקות כלפי בעלת הפתק , יכול להיות שעשתה חושבים , יכול להיות שהיא לא באמת רצתה ואולי סתם נעלמה . ככל שהזמן עבר המחשבות על הפתק הלכו ופחתו וכפי שזה היה נראה הבחורה פשוט התקפלה ונעלמה . סוף השבוע עמד בפתח ואני הייתי עסוק בכמה טלפונים שאמורים היו לארגן את הפרטים לטיול שתכננתי עם כמה חברים לאזור הגליל . לסגור על מקומות הלינה , על הנקודות במפה שבהן נבקר וכמובן מי אחראי על מה . זה היה אמור להיות טיול שטח באזור הרי הגליל , חבל ארץ מאוד אהוב עלי ועל חברי שהשתלב היטב באהבה שלנו לרכבי שטח . בשעות אחר הצהריים המאוחרות , בזמן שאני שקוע עמוק בתוך המפה של צפון הכינרת שמונחת על הדלפק בחנות , מדמיין לעצמי את הטופוגרפיה של האזור ואת צבירי האבק שגלגלי הרכבים שלנו יפזרו באוויר הנקי של האזור נשמע צלצול הפעמון . לא ייחסתי לכך חשיבות בהתחלה אלמלא הבחנתי בזווית העין שלי בבחורה צעירה עם שיער שחור ארוך וסוודר צעקני .... זו היתה אותה בחורה שפגשתי בעבר . היא ניגשה אלי לדלפק והחלה לשאול על אותו הפריט שבחנה בתחילת השבוע . השיחה נמשכה כאילו לא נסתיימה והבחורה שעשתה רושם של משתכנעת זרקה פה ושם חיוכים . מה שהיה מוזר לי שלא היתה אפילו מילה על הפתק . בסופו של דבר כשהבחורה עמדה בפני הרכישה , נשמע צלצול הפעמון שוב . כשהרמתי את ראשי הדבר הראשון שתפס את עיני היה הכובע שלבשה הבחורה שנכנסה ... זו היתה הבחורה מהפתק ... היא הסתכלה קצת בחשש לצדדים וכשהבחינה בי עם הלקוחה החלה להסתובב בחנות ולבחון אותה . היא נטלה בידיה כמה פריטים ובדקה אותם ואחר כך החזירה אותם למקום . ניגשתי לעברה , חייכתי קצרות וביקשתי ממנה לחכות דקה עד שאני מסיים עם הלקוחה הנוכחית , היא פלטה חיוך קליל שהסיר לשנינו את הספק שהיא הבינה שזיהיתי אותה ופלטה בכל שקט "אין בעיה" . עכשיו המשימה היתה להיפטר מהבחורה ההיא שאימא שלי ככל הנראה כבר לא תזכה לפגוש כדי שאוכל להתפנות לזו שכן יש לה סיכוי . לאחר כמה דקות המכירה בוצעה ואותה בחורה עזבה את החנות באיטיות עם שקית חדשה ביד , לא לפני שבחנה את הלקוחה עם "הכובע" ואת הסחורה בדרך החוצה . בסופו של דבר היא יצאה , סגרה אחריה את הדלת ונבלעה בנחיל האנשים על המדרכה .
אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור החדש שלי , אשמח לקבל תגובות סתיו סתיו... מזג האוויר מתחיל להתקרר , רוחות קרירות מתחילות לנשב , העלים נידפים ברוח והאווירה הופכת לאפרפרה משהו . אני יושב כאן מעבר לזכוכית החלון , שותה כוס משקה חם ומביט לעבר הרחוב למטה , מסתכל על האנשים שהולכים וחוזרים , מנסה לקרוא את פרצופיהם , את מבטיהם , סתם מעביר את הזמן בלחשוב על האהבה שהתפרצה לחיי ממש כמו הרוח המתנפצת בפרצופם של העוברים ושווים , מעולם לא שמתי לב עד כמה רוח הסתיו יכולה להיות קרה , רוח קרה היא סימן להתחיל לבנות מגדלים חדשים , הרהרתי לעצמי בזמן שגברת אחת עם מעיל רוח ארוך וססגוני, עברה במעלה הרחוב אוחזת בידה שקית ניילון צבעונית מהסוג שמקבלים בחנויות היוקרה . משהו בה הזכיר לי את אורית ואת סיפור ההיכרות שלנו ואני חייכתי פתאום . מעולם לא הייתי מהבחורים הבולטים , אלו שתמיד מושכים מבטים ונושא הבחורות לא היה אצלי סיפור הצלחה מרעיש, לכן כשאורית הופיעה לראשונה גם לא היה נראה שיצא מזה משהו ואני שכבר הייתי רגיל לוותר על דברים עוד לפני שקרו ולחלום עליהם בהקיץ התכוננתי מראש לעוד מקרה אבוד . בעצם , באיזה שהוא מקום הרגשתי שאני כבר מקרה אבוד . זה היה בוקר של יום חול שגרתי ובחנות שניהלתי היה די שקט . המצב הכלכלי ניכר היטב בכמות הלקוחות שנכנסו לחנות במשך היום . השקט שהיה מצרך די שכיח גרם לי לאבד את הריכוז לכמה שניות מידי פעם וצלצול הפעמון המעיד על לקוח חדש החזיר אותי לעולם המציאות מהמגדלים שבניתי מהאוויר שפיזר המזגן בחנות .. הצלצול הזה היה נראה לי די שגרתי , מזווית העין המתעוררת שלי הבחנתי בשיער שחור ארוך וחלק ובסוודר די צעקני שהבחורה לבשה כאילו כדי לרמוז לכולם , אני כאן , שימו אלי לב . ככל שהתקרבה לכיווני תוך כדי שהיא בוחנת את הסחורה במבטים משתנים התבהרו לי דמותה ותווי פניה . בחורה צעירה ונאה , מבנה גוף ממוצע , לא גבוהה במיוחד אבל גם לא נמוכה.. בחורה מהסוג שהיית לוקח להראות לאימא שלך אם היתה מסכימה להחליף את הסוודר כמובן. לאחר דקה או שתיים של שקט והחלפת מבטים היא שחררה חיוך עדין והתחילה להתעניין לגבי פריט מסוים . אני כמובן באדיבות של מוכר ניסיתי לנדב כמה שיותר מידע מפוזר בחיוכים והאמת שהרגשתי כמו בין הפטיש לסדן במצב די מוזר , מצד אחד יש לי לקוחה שאני צריך לשרת , מצד שני אני מת לפלוט איזה משפט ולנסות להתחיל איתה איך שהוא . העובדה שמעולם לא ניסיתי להתחיל עם לקוחה , כנראה תרמה את חלקה לאווירה המוזרה ... . דקה אחרי זה וכל מאזן הכוחות השתנה .. בחור שחרחר גבוה נכנס לחנות באיטיות והבחורה שהסתכלה לאחור החלה לנזוף בו , מחילופי הדברים הבנתי שהוא כנראה חברה לחיים והוא כהרגלו איחר לפגישה ביניהם . לאחר דקה או שתיים היא חזרה אלי , הסתכלה עלי ועל המוצר , מלמלה משהו כמו "אני אחשוב על זה" , זרקה חיוך ביישני לחלל החנות , אחזה ביד הבחור ושניהם יצאו החוצה . באותו רגע לקחתי נשימה כזו של אוויר .. כמו מישהו שמרגיש הקלה עצומה , איזה מזל שלא אמרתי משהו .. היום המשיך באיטיותו השגרתית , לקוחות בודדים נכנסו ויצאו לצלילי הפעמון , השקט הכללי נשמר ואני עסקתי בכמה דברים שעזרו לי להעביר את הזמן לקרוא מידי פעם בספר שמולי , לצפות בטלוויזיה הקטנה שריצדה מול עיניי ליד הדלפק ולבהות באנשים ההולכים במדרכה ולדמיין את קורות חייהם , מעין תחביב מוזר שפיתחתי בעיתות שעמום . הצהריים עברו כבר מזמן והערב החל לרדת על העיר . אורות חלון הראווה הבהיקו במלוא צבעם משתלבים היטב בהמולת הרחוב ותאורתו . כמות הלקוחות גברה קמעה והתנועה בחנות היתה ערה יותר . מידי פעם הוצאתי את ראשי החוצה ונעמדתי ליד החלון , דבר שעזר לי לבדוק את פני האנשים ברחוב טוב יותר . היה נראה שהערב הזה הולך לעבור בצורה שגרתית ואני שעמדתי לקראת סגירת החנות התחלתי בנוהל הסגירה הקבוע שלי כמו בכל ערב . תוך כדי סגירת הארונות והמדפים מאחור שמתי לב בדמות חובשת כובע שנכנסת לחנות , בוחנת את הסביבה , משאירה פתקה על הדלפק ויוצאת חזרה אל הרחוב .. אני הייתי מוכן להישבע ששיערה היה שחור ארוך אבל מכיוון שלא הספקתי להדביק אותה והיא נעלמה מהר לא יכולתי להיות בטוח . כשהרמתי את הפתקה והתחלתי לקרוא בה , עלה חיוך על שפתי ותיאורית השער השחור נראתה כאמיתית . "שלום לך , אתה רואה אפילו את שמך אני לא יודעת , נפגשנו מתי שהוא ואני לא הייתי פנויה לדבר איתך בחופשיות , דע לך שמצאת חן בעיני , אני עוד אשוב ונשלים את השיחה בינינו " . לא מספר טלפון , לא שם , ממש כלום . קצת מופתע וקצת שמח שמשהי פנתה אלי בצורה כזו , המשכתי בסגירת החנות תוך כדי מחשבות על אותה עלמה מסתורית שדווקא אני מצאתי חן בעיניה . באותו ערב חזרתי הביתה די מהורהר , מחוייך וקצת סקרן לגבי זהותה של אותה בחורה . הערכתי את הצעד שעשתה , שהרי לא כל יום אתה נתקל בבחורה ששולחת לך פתק (מה שבטוח גם לא כל חודש .. ) וזה דווקא גרם לי לשיפור ההרגשה ולחשוב שאולי ה "מקרה האבוד" הזה בכל זאת לא כל כך אבוד . המשך הערב עבר דרך ארוחת ערב בסגנון רווקי ממוצע ושיחה או שניים עם חברים ישר לחדר השינה . הימים עברו .. יום ועוד יום ונוצר הרושם שהפתק שעדיין היה חבוי בארנקי הולך ומתיישן יחד עם התקווה . הזמן עבר בעצלתיים ואני התחלתי לפתח ספקות כלפי בעלת הפתק , יכול להיות שעשתה חושבים , יכול להיות שהיא לא באמת רצתה ואולי סתם נעלמה . ככל שהזמן עבר המחשבות על הפתק הלכו ופחתו וכפי שזה היה נראה הבחורה פשוט התקפלה ונעלמה . סוף השבוע עמד בפתח ואני הייתי עסוק בכמה טלפונים שאמורים היו לארגן את הפרטים לטיול שתכננתי עם כמה חברים לאזור הגליל . לסגור על מקומות הלינה , על הנקודות במפה שבהן נבקר וכמובן מי אחראי על מה . זה היה אמור להיות טיול שטח באזור הרי הגליל , חבל ארץ מאוד אהוב עלי ועל חברי שהשתלב היטב באהבה שלנו לרכבי שטח . בשעות אחר הצהריים המאוחרות , בזמן שאני שקוע עמוק בתוך המפה של צפון הכינרת שמונחת על הדלפק בחנות , מדמיין לעצמי את הטופוגרפיה של האזור ואת צבירי האבק שגלגלי הרכבים שלנו יפזרו באוויר הנקי של האזור נשמע צלצול הפעמון . לא ייחסתי לכך חשיבות בהתחלה אלמלא הבחנתי בזווית העין שלי בבחורה צעירה עם שיער שחור ארוך וסוודר צעקני .... זו היתה אותה בחורה שפגשתי בעבר . היא ניגשה אלי לדלפק והחלה לשאול על אותו הפריט שבחנה בתחילת השבוע . השיחה נמשכה כאילו לא נסתיימה והבחורה שעשתה רושם של משתכנעת זרקה פה ושם חיוכים . מה שהיה מוזר לי שלא היתה אפילו מילה על הפתק . בסופו של דבר כשהבחורה עמדה בפני הרכישה , נשמע צלצול הפעמון שוב . כשהרמתי את ראשי הדבר הראשון שתפס את עיני היה הכובע שלבשה הבחורה שנכנסה ... זו היתה הבחורה מהפתק ... היא הסתכלה קצת בחשש לצדדים וכשהבחינה בי עם הלקוחה החלה להסתובב בחנות ולבחון אותה . היא נטלה בידיה כמה פריטים ובדקה אותם ואחר כך החזירה אותם למקום . ניגשתי לעברה , חייכתי קצרות וביקשתי ממנה לחכות דקה עד שאני מסיים עם הלקוחה הנוכחית , היא פלטה חיוך קליל שהסיר לשנינו את הספק שהיא הבינה שזיהיתי אותה ופלטה בכל שקט "אין בעיה" . עכשיו המשימה היתה להיפטר מהבחורה ההיא שאימא שלי ככל הנראה כבר לא תזכה לפגוש כדי שאוכל להתפנות לזו שכן יש לה סיכוי . לאחר כמה דקות המכירה בוצעה ואותה בחורה עזבה את החנות באיטיות עם שקית חדשה ביד , לא לפני שבחנה את הלקוחה עם "הכובע" ואת הסחורה בדרך החוצה . בסופו של דבר היא יצאה , סגרה אחריה את הדלת ונבלעה בנחיל האנשים על המדרכה .
