סתירות בין תורה ותבונה

[נטעים ומסורות חזייל]

סתירות בין תורה ותבונה

דרכי ההתמודדות עם סתירות הקיימות בין התורה והתבונה מאמר זה נכתב בעקבות פניות חוזרות ונשנות של הציבור הרחב בדבר התיחסות לתשובותיהם של רבנים לכתבים של "דעת אמת" (כגון: הרב סגל והרב דב שטיין וכיוצא בהם). כתבי "דעת אמת" לא נכתבו לאנשי האמונה שהפכו את התבונה לשפחת אמונתם, שדרכם כסל למו. הם אינם בוחלים מלתעתע את עצמם ולהונות את נפשם, אם תטענם בחיטין יודו לך בשעורין. אנשי האמונה ישתמשו בתבונה ובשכל הישר – במקרה הטוב – למחצה, וברוב הפעמים לשליש ולרביע, את היתר ישאירו לגחמת ליבם ולנהימת אמונתם הרומסת את התבונה. כפי שכתב הפילוסוף ברוך שפינוזה בספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" (פרק ז): "כי כך הוא האדם מברייתו: מה שהוא תופס בשכל הטהור הוא מגן עליו בשכל ובתבונה בלבד; ואילו מה שהוא סובר מתוך התפעלויות הנפש הוא מגן עליו בהן עצמן". כתבי "דעת אמת" נכתבו לבני העלייה ששמו את התבונה נר לרגליהם ואינם נושאי פנים לכתבי הקודש והתלמוד, אלא חקר האמת – באמצעים תבוניים – בראש מעיינם בבחינת "שוויתי אמת לנגדי תמיד". לאנשי האמונה ולאנשי התבונה שניהם כאחד אין טעם להשיב: הראשונים (שרמסו את התבונה), הלא ימשיכו בדרכם להתפלש בבוץ בערותם, והאחרונים – ברי הדעת – הרי ילמדו מעצמם ויסיקו מסקנות על פי תבונתם. לכן במאמר זה באנו לבחון את דרכי ההתמודדות של רבנים והוגים במרוצת הדורות במתח והסתירה שבין הדת והתבונה, בין תורה ומדע. דרכים אלה נובעות על פי רוב מהנחות קדומות כדרך מוצא לדיון. דרכי התמודדות אלה, חשוב לדעת אותם ולהבינם לכל אדם הבא לדון עם בר פלוגתא בנושאים אלו, משום שהרגיל בדיונים אלה – במיוחד עם אנשי הדת – נוכח לדעת שאין אפשרות להגיע להבנה או לדיאלוג מפרה, אלא זה אומר בכה וזה משיבו בכה. עיקרים אלה יסייעו להבין את נקודת המוצא או הנחת היסוד של המתדיין. לדוגמא: נקודת המוצא של "דעת אמת" היא התבונה האנושית, ועל פיה ייבחן כל דבר בין אם הוא טקסט דתי או מאמר מדעי. הרי שלא ניתן להגיע להבנה עם אדם שהנחת היסוד שלו שהתורה היא מעל התבונה. הרי אף אם תראה לו באותות ובמופתים שהתורה יצירה אנושית היא, תמיד ישיבך שמסקנה זו היא על פי התבונה האנושית הנפסדת. ואלה הם דרכי ההתמודדות:

 

[יצחק שדה]

"דעת (חצי) אמת " ממשיך לסלף

1-"דעת אמת" ממשיך להעלים עובדות פשוטות: חלק גדול מטיעוניו הם לא נכונים עובדתית. ולא משנה מה נקודת המוצא של מי שעונה לו.לדוגמא: מי שטוען שדם נידה של תינוקת בת יומה אינו דם נידה, שזאב אינו מטיל ארס בציפורניו, שטריפה בעלת 5 רגליים יכולה לחיות יותר משנה, ועוד ועוד, פשוט טועה הלכתית ומציאותית. אפשר לעטוף את הדברים בשלל הנחות יסוד לוגיות , אבל גוף הטיעונים של דעת אמת הרבה פעמים לא נכון. 2-"דעת אמת" מטעה את הקוראים בפרוש הלכתי או מחשבתי: - "יעקב אבינו לא מת" אין כוונה שיעקב אבינו המשיך לחיות אחרי מותו. הכוונה המקובלת על הכל, היא שמותו לא היה מושלם כמוות רגיל, אבל לבני אדם הוא נראה כמת. עכשיו נא לקרוא מחדש את הציץ אליעזר, והדברים יראו יותר הגיוניים. -"הריגת כינה בשבת". הדין במחלוקת והנימוק במחלוקת. דברי הרב דסלר ברורים כשמש. גם שאר העונים באו להסביר את דברי הגמרא כנגד התקפותיו, אך לא התחייבו על הנימוק. "שפן וארנבת". דעת אמת מתעקש על דבר שרק הוא חושב אותו לרציני. טוב מאוד שהוא עושה כך. הכל רואים את עקשותו. 3- אין בסיס לוגי אחיד לכל המקרים שבעולם. לעתים דעת אמת משקר, לעתים מטעה, לעתים התורה לא ברורה, לעתים הידע המדעי בזמן חז"ל היה שונה, כל פעם עונים לגופו של עניין. 4- התורה נכונה, נבואותיה התקיימו, השגחת ה' על יראיו היא ודאית לחלוטין. בכל ויכוח או דיון יש לבחור תחילה על מה אני רוצה להגן ומה אני רוצה לשלול. אנחנו בוחרים להגן על התורה כי אנו יודעים בודאות שהיא נכונה. 5- דעת אמת ממשיך להתעקש שיש עיקר אמונה שכל מילה הכתובה בתלמוד ירדה מסיני. את זה רק הוא אומר.