סתם אחד על סתם זהות בסתם פורום...
אסביר בצורה קצרה את נושא הזהות בקהילת החיל"ש: השימוש בתוויות "חרשים" ו"כבדי שמיעה" הוא כשלעצמו ניסיון לזהות אנשים לפי מאפיינים מסוימים. מאפיינים אלו הם מוכרים כרמת הפגיעה בשמיעה, והתנהגות האדם (כלפי הדומים לו וכלפי השונים ממנו). הצעתי להפסיק להשתמש בתוויות האלו, כתוויות של זהות, משום שאי אפשר להשתחרר מהמשמעויות שהובנו לתוכן. הצעתי במקום זה לנסות להשתמש בעיקרון ה"משתלבים"\"לא משתלבים" כדרך טובה יותר להבחין ולאבחן התנהגות – ולפיכך זהות. כך שהשאלה הבסיסית, "מהי זהות?" מקבלת את התשובה – מכלול המאפיינים שמזהה אובייקט מסוים. "למה זהות?" מקבלת את התשובה הבאה: זהות קיימת כמפתח התנהגות בסביבה שיש בה סדר. זאת אומרת, 1. אנשים מפתחים דרכים שונות להתקיים במציאות, 2. דרכים מסוימות ממוסדות – דהיינו, הן מקבלות הכשר והופכות לדרך תקנית שלפיה צריך להתנהג. 3. המיסוד יוצר סדר בסביבה. 4. אנשים שנמצאים בתוך הסדר מגיבים אליו בעזרת הכלים שאיתם הם נולדים והכלים שאותם הם רכשו עם הזמן – אלו אשר מגיבים בדרך אשר מאששת ומתאימה לסדר הקיים, הם אלו אשר "שורדים" ומתקיימים בהצלחה. הזהות, כמו "תעודת זהות," מאפשרת לאדם להתקיים במערכת של סדר. "אילו זהויות יש בקרב לקויי השמיעה?" זהויות רבות – לפי קריטריונים רבים מאוד – אך אם נתמקד בקריטריון הכי חשוב, הסדר, אפשר לראות כי ישנן שתי זהויות בסיסיות: 1. משתלבים ו2. לא משתלבים. זאת משום שהסדר (ה"שומע") דורש שכולם יתנהגו בצורה מסוימת – ידברו, יאזינו, ויפעלו על בסיס שמיעתי. לפיכך יש כאלה שמשתלבים עם הסדר (קונפורמיסטים) ויש כאלה שלא (רדיקליים). מדוע יש כאלה שיכולים להשתלב אך אינם משתלבים או כאלו שלא משתלבים אך רוצים להשתלב? מאותן סיבות אנושיות שקיימות משחר התרבות האנושית: עקרונות, רגשות, טעויות והטעיות, טיפשות, עקשנות, איוולת, נאמנות, אהבה, הקרבה, ושאר הערכים\תחושות\אילוצים שעל פיהם אנשים מבצעים החלטות. מה שכן השתנה, עם התפתחות הגישה הליברלית כלפי ה"מרדנים" החרשים, הנו התהליך שבו ה"מרדנות" נתפסת כבעיה. הרדיקליים כבר לא נתפסים כחתרנים – נגד הסדר – אלא כביטוי שונה של הסדר. ממש כפי שג'ינס כבר לא נתפס כבגד שמסמל חתרנות נגד הסדר (בגדי פועלים נגד בגדי הבורגנות) אלא כעוד סוג של מלבוש בתוך הסדר של לבישת בגדים (רק ההתפשטות עדיין נחשבת כחתרנות נגד הסדר של צניעות מלבושית). הקוריוז שהשפיע על האדם הספציפי להיות קונפורמיסט או מרדן (משתלב או לא-משתלב) אינו רלוונטי, אלא רק לאלו אשר אוהבים או מאמינים בחשיבות פרטים ביוגרפיים כמפתח להבנת המציאות. נקודה פילוסופית מתקדמת: ניתוח מציאותי יבחין שההבחנה בין משתלבים ללא-משתלבים היא בעצם הבחנה מלאכותית-מה. כולנו, כנמצאים בתוך המערכת הישראלית, משתלבים. כך יוצא שאין חלוקה בינארית אלא חלוקה לינארית – אם המשתלב האידיאלי הוא זה שמשיג את כל מה שהוא צריך בצורה קלה, אז כל מי שצריך להתאמץ (עולים חדשים בגלל השפה, קשי הבנה בגלל ההיקשים, החרשים בשל התקשורת) הוא בעצם משתלב ברמה נמוכה יותר. אז למה להישאר עם החלוקה הזו? משום שהחרשים דומים לקבוצות אחרות (מיעוטים לשוניים) בכך שבינם לבין עצמם הם משתלבים מצוין – ולכן הם בעצם "משתלבים" בין החרשים, אבל השומעים לא משתלבים בין החרשים (והופכים למרדנים בעצמם – במיוחד כאשר הם מסרבים ללמוד ש"ס). לכן ההבחנה המלאכותית-מה היא בעצם כלי רעיוני מוצלח כדי לבצע את החשיבה הכוללנית, ולא ליפול למלכודת שבה משום שהסדר קיים הוא הסדר היחידי שקובע. למרות שהסדר השומע הוא באמת אוניברסלי – עדיין היכולת של החרשים לספק מסגרת התנהגותית אלטרנטיבית, אך לא חתרנית, מספקת סיבה מספקת להבחנה בין משתלבים ללא-משתלבים. הערה אחרונה: לגבי הדחייה של שומעים בקהילה – הדחייה מתבטאת בדרכים שונות. 1. אי-יכולתם של השומעים להיות חברים באגודה (ולפי התקנון הם יכולים להיות רק "חברי כבוד"), 2. אי שיתופם או לפחות עדויות לאי קבלתם בפעילויות החברתיות, כאשר בני הזוג השומעים קיבלו "כתף קרה" ולא חזרו לפעילויות במועדונים 3. התייחסות שלילית – שמשמעותה היתה אי תמיכה באנשים בעלי זיקה חזקה לעולם השומע, לדוגמה, במסלול הפוליטי תוך-ארגוני. נ.ב. אני מתנצל מראש אם לא אענה כראוי על שאלות או הבהרות שאולי (או לא) יעלו מתוך הסבר זה...
אסביר בצורה קצרה את נושא הזהות בקהילת החיל"ש: השימוש בתוויות "חרשים" ו"כבדי שמיעה" הוא כשלעצמו ניסיון לזהות אנשים לפי מאפיינים מסוימים. מאפיינים אלו הם מוכרים כרמת הפגיעה בשמיעה, והתנהגות האדם (כלפי הדומים לו וכלפי השונים ממנו). הצעתי להפסיק להשתמש בתוויות האלו, כתוויות של זהות, משום שאי אפשר להשתחרר מהמשמעויות שהובנו לתוכן. הצעתי במקום זה לנסות להשתמש בעיקרון ה"משתלבים"\"לא משתלבים" כדרך טובה יותר להבחין ולאבחן התנהגות – ולפיכך זהות. כך שהשאלה הבסיסית, "מהי זהות?" מקבלת את התשובה – מכלול המאפיינים שמזהה אובייקט מסוים. "למה זהות?" מקבלת את התשובה הבאה: זהות קיימת כמפתח התנהגות בסביבה שיש בה סדר. זאת אומרת, 1. אנשים מפתחים דרכים שונות להתקיים במציאות, 2. דרכים מסוימות ממוסדות – דהיינו, הן מקבלות הכשר והופכות לדרך תקנית שלפיה צריך להתנהג. 3. המיסוד יוצר סדר בסביבה. 4. אנשים שנמצאים בתוך הסדר מגיבים אליו בעזרת הכלים שאיתם הם נולדים והכלים שאותם הם רכשו עם הזמן – אלו אשר מגיבים בדרך אשר מאששת ומתאימה לסדר הקיים, הם אלו אשר "שורדים" ומתקיימים בהצלחה. הזהות, כמו "תעודת זהות," מאפשרת לאדם להתקיים במערכת של סדר. "אילו זהויות יש בקרב לקויי השמיעה?" זהויות רבות – לפי קריטריונים רבים מאוד – אך אם נתמקד בקריטריון הכי חשוב, הסדר, אפשר לראות כי ישנן שתי זהויות בסיסיות: 1. משתלבים ו2. לא משתלבים. זאת משום שהסדר (ה"שומע") דורש שכולם יתנהגו בצורה מסוימת – ידברו, יאזינו, ויפעלו על בסיס שמיעתי. לפיכך יש כאלה שמשתלבים עם הסדר (קונפורמיסטים) ויש כאלה שלא (רדיקליים). מדוע יש כאלה שיכולים להשתלב אך אינם משתלבים או כאלו שלא משתלבים אך רוצים להשתלב? מאותן סיבות אנושיות שקיימות משחר התרבות האנושית: עקרונות, רגשות, טעויות והטעיות, טיפשות, עקשנות, איוולת, נאמנות, אהבה, הקרבה, ושאר הערכים\תחושות\אילוצים שעל פיהם אנשים מבצעים החלטות. מה שכן השתנה, עם התפתחות הגישה הליברלית כלפי ה"מרדנים" החרשים, הנו התהליך שבו ה"מרדנות" נתפסת כבעיה. הרדיקליים כבר לא נתפסים כחתרנים – נגד הסדר – אלא כביטוי שונה של הסדר. ממש כפי שג'ינס כבר לא נתפס כבגד שמסמל חתרנות נגד הסדר (בגדי פועלים נגד בגדי הבורגנות) אלא כעוד סוג של מלבוש בתוך הסדר של לבישת בגדים (רק ההתפשטות עדיין נחשבת כחתרנות נגד הסדר של צניעות מלבושית). הקוריוז שהשפיע על האדם הספציפי להיות קונפורמיסט או מרדן (משתלב או לא-משתלב) אינו רלוונטי, אלא רק לאלו אשר אוהבים או מאמינים בחשיבות פרטים ביוגרפיים כמפתח להבנת המציאות. נקודה פילוסופית מתקדמת: ניתוח מציאותי יבחין שההבחנה בין משתלבים ללא-משתלבים היא בעצם הבחנה מלאכותית-מה. כולנו, כנמצאים בתוך המערכת הישראלית, משתלבים. כך יוצא שאין חלוקה בינארית אלא חלוקה לינארית – אם המשתלב האידיאלי הוא זה שמשיג את כל מה שהוא צריך בצורה קלה, אז כל מי שצריך להתאמץ (עולים חדשים בגלל השפה, קשי הבנה בגלל ההיקשים, החרשים בשל התקשורת) הוא בעצם משתלב ברמה נמוכה יותר. אז למה להישאר עם החלוקה הזו? משום שהחרשים דומים לקבוצות אחרות (מיעוטים לשוניים) בכך שבינם לבין עצמם הם משתלבים מצוין – ולכן הם בעצם "משתלבים" בין החרשים, אבל השומעים לא משתלבים בין החרשים (והופכים למרדנים בעצמם – במיוחד כאשר הם מסרבים ללמוד ש"ס). לכן ההבחנה המלאכותית-מה היא בעצם כלי רעיוני מוצלח כדי לבצע את החשיבה הכוללנית, ולא ליפול למלכודת שבה משום שהסדר קיים הוא הסדר היחידי שקובע. למרות שהסדר השומע הוא באמת אוניברסלי – עדיין היכולת של החרשים לספק מסגרת התנהגותית אלטרנטיבית, אך לא חתרנית, מספקת סיבה מספקת להבחנה בין משתלבים ללא-משתלבים. הערה אחרונה: לגבי הדחייה של שומעים בקהילה – הדחייה מתבטאת בדרכים שונות. 1. אי-יכולתם של השומעים להיות חברים באגודה (ולפי התקנון הם יכולים להיות רק "חברי כבוד"), 2. אי שיתופם או לפחות עדויות לאי קבלתם בפעילויות החברתיות, כאשר בני הזוג השומעים קיבלו "כתף קרה" ולא חזרו לפעילויות במועדונים 3. התייחסות שלילית – שמשמעותה היתה אי תמיכה באנשים בעלי זיקה חזקה לעולם השומע, לדוגמה, במסלול הפוליטי תוך-ארגוני. נ.ב. אני מתנצל מראש אם לא אענה כראוי על שאלות או הבהרות שאולי (או לא) יעלו מתוך הסבר זה...