סתם אחד שמזפזפ בפורומים..
ראיתי פורום"מסע לפולין" אמרתי.. גמני הייתי שם.. למה לא להיכנס נראה מה והלך פה בפנים... בא לי לבכות אוף! (ואני אל אחד כזה..) להיזכר בכל הרגעים שהיו שם... ברגעים הקשים.. שכולם בכו ויצאו ממחנה ההשמדה או מאיזה ביתן עם מבט וראש מושפל כלפי מטה והיה תמיד את האחד שהחזיר את הגאווה למשלחת שלנו... וכן.. שהיינו שם הראנו את הסיסמה שלנו היתה רשומה בכל חור אפשרי.. כל דף... קלסר... חולצה תיק ואפילו על הכרטיס טיסה... באנו, ראינו, כאנו, ניצחנו! וכן... כשהאחד הזה בא ואמר לי "תיקח את הדגל שיש לך ביד ותרים אותו גבוה ותראה לנאצים המזדיינים האלה שהצלחנו לשרוד אותם כי אנחנו עם מיוחד!... העם הנחבר!!!" ואם לא היה לנו כזו קובצה מגובשת שבכל מקום עם כל האיסורים של השב"כ הייתי הולך (עם כל המשלחת) עם הדגל ישראל והצעיף הכחול לבן עם מגן דוד שסבתא סרגה לי... והיינו מתגאים... כי.. עם ישראל חי!.. וימשיך לחיות ולא משנה כמה ירצו להרוס אותנו.. אנחנו ניצחנו!!!! ונמשיך לנצח כי אנחנו העם הנבחר!... ואני בטוח ששמו לב שאנחנו משלחת מישראל (גם בלי התיקים/צעיפים/חולצות/ קלסרים וכיוב') כי בכל מקום אפשרי... ובכל טמפ' היה לנו את המשפט עם ישראל חי!!!!! ובמיידאנק... בקור המקפיא של -12 מעלות עם שלג ורוחות של 30 קמ"ש עמדנו ליד הר האפר ועשינו את הטקס שלנו... וכדי שיהיה מכובד... עמדנו עם החולצות משלחת שלנו... לא משנה שאחרי הטקס השפתיים שלי היו סגולות ואחרי שקראתי את היזכור ומימיני ניצב הר ענק של האפר של אנשים שהם בשר מבשרי.. דם מדמי!... שהרגו אותם!... ואז פתאום ברגע הזה... נעלם כל הקור... ואני מרגיש חום בלב... כי שוב.... ניצחנו!!!! והסיבה היחידה שאנחנו עומדים על האדמה הגאולת דם וייסורים הזו האי כדי להנציח את ששת מליון היהודים!!! גמני... כמו כולם.. בהתחלה אמרתי.. למה לי??. למה אני צריך את הסבל הזה?... ועוד לשלם על לסבול?... ורק אחרי שהנגר בבצפר שלנוסיפר לנו את הסיפור שלו (שהיה במשך 3 שעות רצופות..) על איך שהוא היה צריך לצלול ולהוציא פצצות מסוכנות מספינה טבועה כדי שיקבל עוד פיסת לחם או שתים להביא למשפחה שלו שישבה בקור המקפיא במחנה... ואיך הוא הצליח לצאת מזה!.. ובמשך כל ה3 שעות האלה ישבתי והייתי מהופנט.. ועד היום כל יום שאני רוא אותו אני אומר לו בוקר טוב ותודה!... תודה על שהוא היה זה שהצליח לשכנע אותי ללכת למסע הזה... למרות שהוא בכלל לא ניסה... אבל כן... זה היה הוא.. שהראה לי את הסיבה למה צריך ללכת ו"לסבול" שם בפולין.. בקור המקפיא (שד"א משתלב טוב מאוד עם מוות) ואני לא מצטער על שום שניה שהייתי שם ולא מצטער על שום אגורה שבזבזתי על המסע הזה.. אבל דבר אחד אני כן מצטער... שהוא נגמר.. והוא נגמר כל כך מהר שאפילו בשדה התעופה כשהמאבטחים ביקשו מאיתנו לפנות את הרחבה ביקנו מהם עוד דקה אחת של ביחד.. (ולא משנה שזה היה רבע שעה...) ושם... בפעם האחרונה עשינו את הסיסמה שלנו עם ישראל חי!!!! טוב סליחה ששפכתי הכל עליכם בבת אחת... בעצם לא!... לא סליחה.. ודה!... תודה שיש מקום כזה שאפשר לשפוך את הלב.... עכשיו שאני קורא את מה שכתבתי אני באמת עם דמעות בעיניים.. והגעתי להחלטה.. אני יקריא את זה לשמלחת שאמורה לצאת.... תודה לכולם על הזמן שהשקעתם בקריאה של זה...
ראיתי פורום"מסע לפולין" אמרתי.. גמני הייתי שם.. למה לא להיכנס נראה מה והלך פה בפנים... בא לי לבכות אוף! (ואני אל אחד כזה..) להיזכר בכל הרגעים שהיו שם... ברגעים הקשים.. שכולם בכו ויצאו ממחנה ההשמדה או מאיזה ביתן עם מבט וראש מושפל כלפי מטה והיה תמיד את האחד שהחזיר את הגאווה למשלחת שלנו... וכן.. שהיינו שם הראנו את הסיסמה שלנו היתה רשומה בכל חור אפשרי.. כל דף... קלסר... חולצה תיק ואפילו על הכרטיס טיסה... באנו, ראינו, כאנו, ניצחנו! וכן... כשהאחד הזה בא ואמר לי "תיקח את הדגל שיש לך ביד ותרים אותו גבוה ותראה לנאצים המזדיינים האלה שהצלחנו לשרוד אותם כי אנחנו עם מיוחד!... העם הנחבר!!!" ואם לא היה לנו כזו קובצה מגובשת שבכל מקום עם כל האיסורים של השב"כ הייתי הולך (עם כל המשלחת) עם הדגל ישראל והצעיף הכחול לבן עם מגן דוד שסבתא סרגה לי... והיינו מתגאים... כי.. עם ישראל חי!.. וימשיך לחיות ולא משנה כמה ירצו להרוס אותנו.. אנחנו ניצחנו!!!! ונמשיך לנצח כי אנחנו העם הנבחר!... ואני בטוח ששמו לב שאנחנו משלחת מישראל (גם בלי התיקים/צעיפים/חולצות/ קלסרים וכיוב') כי בכל מקום אפשרי... ובכל טמפ' היה לנו את המשפט עם ישראל חי!!!!! ובמיידאנק... בקור המקפיא של -12 מעלות עם שלג ורוחות של 30 קמ"ש עמדנו ליד הר האפר ועשינו את הטקס שלנו... וכדי שיהיה מכובד... עמדנו עם החולצות משלחת שלנו... לא משנה שאחרי הטקס השפתיים שלי היו סגולות ואחרי שקראתי את היזכור ומימיני ניצב הר ענק של האפר של אנשים שהם בשר מבשרי.. דם מדמי!... שהרגו אותם!... ואז פתאום ברגע הזה... נעלם כל הקור... ואני מרגיש חום בלב... כי שוב.... ניצחנו!!!! והסיבה היחידה שאנחנו עומדים על האדמה הגאולת דם וייסורים הזו האי כדי להנציח את ששת מליון היהודים!!! גמני... כמו כולם.. בהתחלה אמרתי.. למה לי??. למה אני צריך את הסבל הזה?... ועוד לשלם על לסבול?... ורק אחרי שהנגר בבצפר שלנוסיפר לנו את הסיפור שלו (שהיה במשך 3 שעות רצופות..) על איך שהוא היה צריך לצלול ולהוציא פצצות מסוכנות מספינה טבועה כדי שיקבל עוד פיסת לחם או שתים להביא למשפחה שלו שישבה בקור המקפיא במחנה... ואיך הוא הצליח לצאת מזה!.. ובמשך כל ה3 שעות האלה ישבתי והייתי מהופנט.. ועד היום כל יום שאני רוא אותו אני אומר לו בוקר טוב ותודה!... תודה על שהוא היה זה שהצליח לשכנע אותי ללכת למסע הזה... למרות שהוא בכלל לא ניסה... אבל כן... זה היה הוא.. שהראה לי את הסיבה למה צריך ללכת ו"לסבול" שם בפולין.. בקור המקפיא (שד"א משתלב טוב מאוד עם מוות) ואני לא מצטער על שום שניה שהייתי שם ולא מצטער על שום אגורה שבזבזתי על המסע הזה.. אבל דבר אחד אני כן מצטער... שהוא נגמר.. והוא נגמר כל כך מהר שאפילו בשדה התעופה כשהמאבטחים ביקשו מאיתנו לפנות את הרחבה ביקנו מהם עוד דקה אחת של ביחד.. (ולא משנה שזה היה רבע שעה...) ושם... בפעם האחרונה עשינו את הסיסמה שלנו עם ישראל חי!!!! טוב סליחה ששפכתי הכל עליכם בבת אחת... בעצם לא!... לא סליחה.. ודה!... תודה שיש מקום כזה שאפשר לשפוך את הלב.... עכשיו שאני קורא את מה שכתבתי אני באמת עם דמעות בעיניים.. והגעתי להחלטה.. אני יקריא את זה לשמלחת שאמורה לצאת.... תודה לכולם על הזמן שהשקעתם בקריאה של זה...
