על פני האדמה
New member
סתם אחד.
אותו מכתב. אותו מכתב שכתבתי פה לפני רגע, ולא נשלח. זה בדיוק מה שהייתי רוצה להגיד: * * * * סתם אדם, שלום. אני סתם מנסה לכתוב, לפרוק. ואולי ילך, ואלחץ על ´שלח´. נראה. זה לא כל כך משנה. 3 בלילה. אני נכנסת למטבח, מכינה סלט קטן ממלפפון ועגבניה שמחכים על השיש למעלה משעתיים. המון ירקות מוכנים לקילוף. אפשר לומר שכבר יום שישי, אז זה או עכשיו או בשבע בבוקר. אני לא מתכוונת לקום בשבע בבוקר. לזכותך יאמר, שגרמת לי לקלף אותם מהר. אנושיות, בנאדם, אנושיות. זה מה שכל אדם יכול לדרוש מזולתו, ובצדק. אדם, אמרתי. תאמין לי שאני לא יודעת למה אני עדיין מריצה בראשי את השיחה הקצרה הזאת. אולי בגלל שבחרת לסיים אותה בדרך כל כך סותמת פיות. אולי בגלל שלא רציתי להבהיר לך מסר קטנטן בכמה מילים, ולהסתכן בכך שאפגע בך. למה זה בכלל אכפת לי? לא הוכחת שאתה שווה את זה, ואני אפילו לא מכירה אותך. אז הכל נשאר לי בפנים. ואם לא תואיל אי פעם לזרוק איזו מילה, גם לא תדע, שאני כועסת עליך לפחות כמו שאתה כועס עלי. רק תבין, אתה לא יכול לצפות מאנשים להיות אחראיים על המילים שלהם, אם אתה לא אחראי על שלך. זה לא אומר שזה מצדיק אחרים להגיד כל מה שהם אומרים, אבל זה אומר שאתה לא צריך לחשוב רק על עצמך. ואולי.. אולי אני עדיין חושבת על זה, כי למרות שלא אמרת את זה "שחור על גבי לבן", נדפה ממך שנאה. כל כך קל להרגיש. כל כך קל להריח. כמעט ניתן למשש. שנאה לאנשים שאתה בכלל לא מכיר. שנאה לאנשים שלא עשו לך כלום. שנאה לאנשים שעומדים תחת הגדרה, שהחלטת שהם לא שווים את הזזת האף שלך כשאתה בסביבה. שנאת חינם. תתפלא, אבל.. גם אני בנאדם, אולי ציני, אבל מרגיש, על פני האדמה. "שלח מכתבך על פני המים.. ואולי.."
אותו מכתב. אותו מכתב שכתבתי פה לפני רגע, ולא נשלח. זה בדיוק מה שהייתי רוצה להגיד: * * * * סתם אדם, שלום. אני סתם מנסה לכתוב, לפרוק. ואולי ילך, ואלחץ על ´שלח´. נראה. זה לא כל כך משנה. 3 בלילה. אני נכנסת למטבח, מכינה סלט קטן ממלפפון ועגבניה שמחכים על השיש למעלה משעתיים. המון ירקות מוכנים לקילוף. אפשר לומר שכבר יום שישי, אז זה או עכשיו או בשבע בבוקר. אני לא מתכוונת לקום בשבע בבוקר. לזכותך יאמר, שגרמת לי לקלף אותם מהר. אנושיות, בנאדם, אנושיות. זה מה שכל אדם יכול לדרוש מזולתו, ובצדק. אדם, אמרתי. תאמין לי שאני לא יודעת למה אני עדיין מריצה בראשי את השיחה הקצרה הזאת. אולי בגלל שבחרת לסיים אותה בדרך כל כך סותמת פיות. אולי בגלל שלא רציתי להבהיר לך מסר קטנטן בכמה מילים, ולהסתכן בכך שאפגע בך. למה זה בכלל אכפת לי? לא הוכחת שאתה שווה את זה, ואני אפילו לא מכירה אותך. אז הכל נשאר לי בפנים. ואם לא תואיל אי פעם לזרוק איזו מילה, גם לא תדע, שאני כועסת עליך לפחות כמו שאתה כועס עלי. רק תבין, אתה לא יכול לצפות מאנשים להיות אחראיים על המילים שלהם, אם אתה לא אחראי על שלך. זה לא אומר שזה מצדיק אחרים להגיד כל מה שהם אומרים, אבל זה אומר שאתה לא צריך לחשוב רק על עצמך. ואולי.. אולי אני עדיין חושבת על זה, כי למרות שלא אמרת את זה "שחור על גבי לבן", נדפה ממך שנאה. כל כך קל להרגיש. כל כך קל להריח. כמעט ניתן למשש. שנאה לאנשים שאתה בכלל לא מכיר. שנאה לאנשים שלא עשו לך כלום. שנאה לאנשים שעומדים תחת הגדרה, שהחלטת שהם לא שווים את הזזת האף שלך כשאתה בסביבה. שנאת חינם. תתפלא, אבל.. גם אני בנאדם, אולי ציני, אבל מרגיש, על פני האדמה. "שלח מכתבך על פני המים.. ואולי.."