סתם הגיגים על הפורומים

[משוש30]

סתם הגיגים על הפורומים

אני מניחה שרובנו לא גדלו עם מחשבים והזהות, הצורך ולעיתים התלות שפיתחנו בקהילות הוירטואליות ממש מדהימים בעיני. הפורומים "גוזלים" לנו זמן יקר, אנחנו שואבות מהם עידוד, משכילות ומפתחות רגשי חיבה או חוסר חיבה לדמויות המשתתפות בו. חשבתי שעדיין קיים אצלנו הצורך להיפגש ולהכיר יותר לעומק ולעמת את הדמות הוירטואלית עם הדמות החיה והנושמת. האמיתית. מעניין אם לילדינו בכלל יהיה צורך כזה או שהם יפתחו זהות וירטואלית וקהילות וירטואליות בלי שום צורך במפגש ריאלי ואמיתי. עד כמה הזהות הוירטואלית תבוא על חשבון הזהות האמיתית ואיזו משמעות בכלל תהיה לקיום האנושי מחוץ למחשב בעתיד הקרוב...

 

[אפרת12]

את יודעת שחשבתי אתמול שבעצם

(וזה נשמע רע. מאוד

) עיקר החיים החברתיים שלי הם בפורומים... התרחקתי גיאוגרפית מרוב מי שהיו החברים שלי בעבר. התרחקתי גם נפשית, גם בעקבות כוויות - מה שמפריע לי קצת היום להיקשר לחברים חדשים. העבודה בעבר ועכשיו הילד והמחוייבויות לבית גוזלים ממני זמן - וככה יוצא שעיקר החברה שלי זה אנשים שמעולם לא פגשתי אותם ואני משתתפת ומשתפת אותם, יועצת ומתייעצת איתם דרך כבלים בקיר, מתחת לאדמה ובאויר. פשוט רע...

 

[ליאת של תומר וענבר]

דווקא אצלי

הפורומים פתחו פתח לחיי חברה מפותחים וענפים. יש לי היום חברים שבחיים לא היו לי אם לא הפורומים.

 

[כ ו כ ב ה 1]

אפרת ..

אז אולי אפשר לומר בזהירות שהחברים האמיתיים הם החברים הוירטואליים??!

 

[פשושולה]

את צודקת. אבל עדיין, לדור שלנו

(ואולי זה רק לי) מאד חשוב הקשר האישי. לדעת איך נראה ו"מרגיש" מי שאני מדברת איתו. אני חושבת שזה צורך אנושי, ולא רק של הדור שלנו. קראתי פעם ספר שנקרא "מה שגור הגורילה צריך", שהיה נורא מעניין, אבל זו לא הפואנטה. היה כתוב שם שגורים של גורילות שמגדלים אותם לגמרי בסדר, עם כל הצרכים הפיסיים ממולאים (אוכל, שתייה, מחסה וכו') אבל לא נוגעים בהם ולא מחבקים אותם, פשוט מתים. אני לא מתארת לעצמי מה חוסר מגע יכול לעשות לתינוק/ילד/מבוגר אנושי. יש אנשים שמשתגעים מהלבד. קשה לי להניח שהמקלדת והמסך יוכלו לענות על כל הצרכים, אפילו בעתיד הקר והמנוכר.