סתם התחלה של משהו... מישהו רוצה להמשיך?
פיתול מתכתי צר וארוך, חוצה את המרחבים הצפופים שבין מדרוני ההרים והצוקים המוריקים, ונעלם בפניה חדה הצידה ומטה מעבר לקירו העצום של גורד שחקים כלשהו. כמו דרקון סיני ארוך ופתלתל אשר קפא באוויר. קו אחד מני רבים בשמי הונג קונג, שעון על עמודי תמיכה דקיקים ועדינים, אלגנטים כמעט, המסוגלים לתמוך פי מאה ועשרים ממשקל הרכבת הקלה.
הונג קונג 3א', העיר האנכית ביותר בעולם. האוויר פה כה דחוס עד שהוא ממלא את הריאות כמו שנוזל סמיך ממלא את הקיבה. מתחתי, אלפי אורות ניאון בשלל צבעים מאירים את הרחובות הצפופים ביותר בעולם. מצדדי ומעלי, קירותיהם העצומים של גורדי שחקים בני מאות קומות לצד רמת הרים מתנשאים. ומעלי, שמי הלילה הקרירים. אופל עמוק ומתמשך, כבד מלחות וכמעט נטול כוכבים מפאת זריחת האור המלאכותי של העיר. שאר ערי ההונג קונג יפות ומפותחות גם הן, ובמיוחד הונג קונג 57 אלפא, התת מימית החדשה שכולם מדברים עליה, אבל להונג קונג 3א' יש את הניחוח העתיק של העולם הישן עוד פועם בה. היא הרי, ההונג קונג המקורית. הראשונה.
אני מוציא בעייפות סיגריה מהחפיסה המעוכה שבכיסי ומדליק אותה בהנאה. אסור לעשן ברכבת הקלה, אך אני כמעט לבד בקרון, ולרוב במצב זה אנשים מרשים לעצמם לעשן מדי פעם. אני לא חושב שפגשתי הונג קונגי שלא מעשן. או שלא מהמר. או שלא שותה. או שאינו ניחן בזיכרון של מחשב תיוק.
הונג קונג... העיר המהממת ביותר בעולם. צפופה, מזוהמת, מפוארת, אדירה, מסוכנת, מהירה, לעולם אינה ישנה, עסוקה תמיד. אין בה מחר ואין בה אתמול. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאין משמעות לעבר או לעתיד. ההיפך - הונג קונג היא עיר בה העבר חי בהווה, והעתיד נרקם בהווה, ואין הם קיימים מלבד בהווה. אולי היא ככה בגלל מיעוט החוקים שבה... מה שמאפשר לטבע האדם לצאת החוצה במלואו, ללא בושה.
אני מתחיל לפסוע בצעדים מהורהרים, צועד לאט ומעשן. צעידה איטית, מודעת, דרוכה, חלקלקה. נאמר עלי שאני הולך כמו זאב החג טרף כשאני מעשן, הרגל ישן שלי אני מניח. מעולם לא שמתי לב לזה עד שג'יימס לא העיר לי על זה בפעם הראשונה, ומאז אני לא מסוגל לעשות זאת מבלי יותר מדי מודעות עצמית. אני חושב שאני זוכר כל מילה ומילה ממה שהוא אי פעם אמר. מוזר... אבל זה מגיע עם העבודה, אני משער.
אני צועד לקראת מכונת הקפה האוטומטית ובוחר בקפה שחור, אחד סוכר, מעט חלב. יאמר לציון מכונות הקפה האוטומטיות כאן, שהן די טובות. האמת, שכל דבר ברחובות הונג קונג הוא טוב. האוכל, הבחורות, ההימורים, המשקאות, הסיגריות, לא חשוב כמה רעוע ומטונף ומאולתר המקום עצמו. מעולם לא תקבל פה הרעלת מזון או בחורה עם מחלת מין. וכמובן שבאולמות הענק של המקומות המפוארים, הכל מעולה. כמובן... שגם הפושעים פה טובים, מעולים, וקשה לתפוס אותם.
חתיכת עיתון מעוכה נדבקה לי לסוליה ואני דורך עליה עם הנעל השניה כדי לשחררה. תוך כדי אני שם לב לתאריך, 3.25;14. תאריך הונגקונגי... למערבי זה אומר ה-3 ליולי 2151. מאיזהשהוא מקום עולה לי פלאש של זיכרון ישן... לא שלי... מתחילת המילניום... שכאילו מצפה שעד 2151 הכל יראה שונה. שנרחף בחלליות ונגור על כוכבים אחרים... אבל האמת היא שהדברים נשארים בערך אותו דבר. אולי עד 2500 נגיע לשלב הכוכבים והחלליות וחברות האדם הנאורות, ללא רעב או מחלות. בינתיים האנושות עדיין מתבוססת בבוץ ובדם של עצמה. לי אין בעיה עם זה אם תשאלו או... טוב ברור שיש לי בעיה עם זה.
פיתול מתכתי צר וארוך, חוצה את המרחבים הצפופים שבין מדרוני ההרים והצוקים המוריקים, ונעלם בפניה חדה הצידה ומטה מעבר לקירו העצום של גורד שחקים כלשהו. כמו דרקון סיני ארוך ופתלתל אשר קפא באוויר. קו אחד מני רבים בשמי הונג קונג, שעון על עמודי תמיכה דקיקים ועדינים, אלגנטים כמעט, המסוגלים לתמוך פי מאה ועשרים ממשקל הרכבת הקלה.
הונג קונג 3א', העיר האנכית ביותר בעולם. האוויר פה כה דחוס עד שהוא ממלא את הריאות כמו שנוזל סמיך ממלא את הקיבה. מתחתי, אלפי אורות ניאון בשלל צבעים מאירים את הרחובות הצפופים ביותר בעולם. מצדדי ומעלי, קירותיהם העצומים של גורדי שחקים בני מאות קומות לצד רמת הרים מתנשאים. ומעלי, שמי הלילה הקרירים. אופל עמוק ומתמשך, כבד מלחות וכמעט נטול כוכבים מפאת זריחת האור המלאכותי של העיר. שאר ערי ההונג קונג יפות ומפותחות גם הן, ובמיוחד הונג קונג 57 אלפא, התת מימית החדשה שכולם מדברים עליה, אבל להונג קונג 3א' יש את הניחוח העתיק של העולם הישן עוד פועם בה. היא הרי, ההונג קונג המקורית. הראשונה.
אני מוציא בעייפות סיגריה מהחפיסה המעוכה שבכיסי ומדליק אותה בהנאה. אסור לעשן ברכבת הקלה, אך אני כמעט לבד בקרון, ולרוב במצב זה אנשים מרשים לעצמם לעשן מדי פעם. אני לא חושב שפגשתי הונג קונגי שלא מעשן. או שלא מהמר. או שלא שותה. או שאינו ניחן בזיכרון של מחשב תיוק.
הונג קונג... העיר המהממת ביותר בעולם. צפופה, מזוהמת, מפוארת, אדירה, מסוכנת, מהירה, לעולם אינה ישנה, עסוקה תמיד. אין בה מחר ואין בה אתמול. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאין משמעות לעבר או לעתיד. ההיפך - הונג קונג היא עיר בה העבר חי בהווה, והעתיד נרקם בהווה, ואין הם קיימים מלבד בהווה. אולי היא ככה בגלל מיעוט החוקים שבה... מה שמאפשר לטבע האדם לצאת החוצה במלואו, ללא בושה.
אני מתחיל לפסוע בצעדים מהורהרים, צועד לאט ומעשן. צעידה איטית, מודעת, דרוכה, חלקלקה. נאמר עלי שאני הולך כמו זאב החג טרף כשאני מעשן, הרגל ישן שלי אני מניח. מעולם לא שמתי לב לזה עד שג'יימס לא העיר לי על זה בפעם הראשונה, ומאז אני לא מסוגל לעשות זאת מבלי יותר מדי מודעות עצמית. אני חושב שאני זוכר כל מילה ומילה ממה שהוא אי פעם אמר. מוזר... אבל זה מגיע עם העבודה, אני משער.
אני צועד לקראת מכונת הקפה האוטומטית ובוחר בקפה שחור, אחד סוכר, מעט חלב. יאמר לציון מכונות הקפה האוטומטיות כאן, שהן די טובות. האמת, שכל דבר ברחובות הונג קונג הוא טוב. האוכל, הבחורות, ההימורים, המשקאות, הסיגריות, לא חשוב כמה רעוע ומטונף ומאולתר המקום עצמו. מעולם לא תקבל פה הרעלת מזון או בחורה עם מחלת מין. וכמובן שבאולמות הענק של המקומות המפוארים, הכל מעולה. כמובן... שגם הפושעים פה טובים, מעולים, וקשה לתפוס אותם.
חתיכת עיתון מעוכה נדבקה לי לסוליה ואני דורך עליה עם הנעל השניה כדי לשחררה. תוך כדי אני שם לב לתאריך, 3.25;14. תאריך הונגקונגי... למערבי זה אומר ה-3 ליולי 2151. מאיזהשהוא מקום עולה לי פלאש של זיכרון ישן... לא שלי... מתחילת המילניום... שכאילו מצפה שעד 2151 הכל יראה שונה. שנרחף בחלליות ונגור על כוכבים אחרים... אבל האמת היא שהדברים נשארים בערך אותו דבר. אולי עד 2500 נגיע לשלב הכוכבים והחלליות וחברות האדם הנאורות, ללא רעב או מחלות. בינתיים האנושות עדיין מתבוססת בבוץ ובדם של עצמה. לי אין בעיה עם זה אם תשאלו או... טוב ברור שיש לי בעיה עם זה.