מאחר ובימים אלה אני יושב שבעה אך מגבלות הקורונה גורמות לכך שלא כל כך מגיעים מנחמים וגם לא צפויים להגיע הרבה, אנסה לכתוב מידי יום כמה מילים לזכר אבא ולפרסמם כאן.
אבי ז"ל היה בין האנשים שנראו חלשים פיזית וכך אני זוכר אותו כמעט כל חיי (נכות שהוא סחב עוד מהשואה בין השאר), אך העוצמתיים ביותר מבחינה פנימית.
כך למשל באמצע המלחמה, כשכבר היה אסור ליהודים לצאת מעירם או להסתובב אף באזור מגוריהם ללא תלאי צהוב, החליט אבי ז"ל שאין כל סיבה שהנאצים יחליטו יותר מדי בשבילו, ונסע מביתם ברוטרדם ברכבת (עם מחסומי בדיקה בכל תחנה) לחתונת בת דודתו האהובה באמסטרדם. הוא הוריד את התלאי כמובן, ויצא לנסיעה שאם היה מתגלה במהלכה, חי לא היה חוזר ממנה.
נסיעה זו גרמה לכמה אנקדוטות מצחיקות, לפחות בדיעבד;
כך למשל אבא סיפר שכאשר חזר לרוטרדם הוא ראה מולו יהודי (שחבש את התלאי) שהכיר. כמנהג התקופה אבא נגע קלות בכובעו לאות שלום. מספר רגעים מאוחר יותר כאשר טיפס במעלה המדרגות אל ביתם, השיג אותו גוי שראה את אמירת השלום ונתן אגרוף חזק בפניו של אבי, תוך שהוא צורח עליו 'מה פתאום אתה אומר שלום ליהודי'. לך תספר לו שגם אבא היה 'כזה'...
אנקדוטה אחרת היא כאשר באותו ערב ישבו סבי וסבתי עם בניהם בסלון ביתם וסבתי אמרה לסבי "מעניין איך החתונה של פלורטייה' הייתה". אבי, בן הזקונים של המשפחה, התערב בשיחת הוריו ואמר 'היה מאוד נחמד'. הוא סיפר שאימו כמעט התעלפה כאשר הבינה את משמעות דבריו
.
גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר היה חשש לירי טילים לעבר ישראל והורי נדרשו לרדת למקלט בבניין בו התגוררו, אבי סירב. מבחינתו הוא יכל לחיות עם זה שמשגרים לעברם טילים וגם אם היה נפגע, אבל "לא אקום מכסאי עבור האויב" היה המוטו, ולא הצלחנו בשום דרך לשכנע אותו.
כאמור, חיצונית, פיזית, היה נראה חלש ונכה. אך הייתה בו עוצמה פנימית אדירה.
יהי זכרו ברוך.
(אין חובה להגיב. סתם כותב כי אין לי משהו טוב יותר לעשות).
אבי ז"ל היה בין האנשים שנראו חלשים פיזית וכך אני זוכר אותו כמעט כל חיי (נכות שהוא סחב עוד מהשואה בין השאר), אך העוצמתיים ביותר מבחינה פנימית.
כך למשל באמצע המלחמה, כשכבר היה אסור ליהודים לצאת מעירם או להסתובב אף באזור מגוריהם ללא תלאי צהוב, החליט אבי ז"ל שאין כל סיבה שהנאצים יחליטו יותר מדי בשבילו, ונסע מביתם ברוטרדם ברכבת (עם מחסומי בדיקה בכל תחנה) לחתונת בת דודתו האהובה באמסטרדם. הוא הוריד את התלאי כמובן, ויצא לנסיעה שאם היה מתגלה במהלכה, חי לא היה חוזר ממנה.
נסיעה זו גרמה לכמה אנקדוטות מצחיקות, לפחות בדיעבד;
כך למשל אבא סיפר שכאשר חזר לרוטרדם הוא ראה מולו יהודי (שחבש את התלאי) שהכיר. כמנהג התקופה אבא נגע קלות בכובעו לאות שלום. מספר רגעים מאוחר יותר כאשר טיפס במעלה המדרגות אל ביתם, השיג אותו גוי שראה את אמירת השלום ונתן אגרוף חזק בפניו של אבי, תוך שהוא צורח עליו 'מה פתאום אתה אומר שלום ליהודי'. לך תספר לו שגם אבא היה 'כזה'...
אנקדוטה אחרת היא כאשר באותו ערב ישבו סבי וסבתי עם בניהם בסלון ביתם וסבתי אמרה לסבי "מעניין איך החתונה של פלורטייה' הייתה". אבי, בן הזקונים של המשפחה, התערב בשיחת הוריו ואמר 'היה מאוד נחמד'. הוא סיפר שאימו כמעט התעלפה כאשר הבינה את משמעות דבריו
.גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר היה חשש לירי טילים לעבר ישראל והורי נדרשו לרדת למקלט בבניין בו התגוררו, אבי סירב. מבחינתו הוא יכל לחיות עם זה שמשגרים לעברם טילים וגם אם היה נפגע, אבל "לא אקום מכסאי עבור האויב" היה המוטו, ולא הצלחנו בשום דרך לשכנע אותו.
כאמור, חיצונית, פיזית, היה נראה חלש ונכה. אך הייתה בו עוצמה פנימית אדירה.
יהי זכרו ברוך.
(אין חובה להגיב. סתם כותב כי אין לי משהו טוב יותר לעשות).
נערך לאחרונה ב:
