Evil Cupcake
New member
סתם חרא בזמן האחרון
אז לזרוק לאבא שלא ייעיר אותי כי מתחילים בתשע, אז לומר למישהו שאני חולה, אם יורד גשם ואין נבחרת אתלטיקה שתוציא אותי מהשיעור, אין בכלל טעם כי הרי זה לא שמישהו מדבר איתי אפילו שם, אז לשבת כל היום ולספור את השעות שאפשר בלי אוכל ואז לרדת על איזה כרוב, להתגלגל לעכשיו, ולומר לעצמי שגם מחר אני אבליג, כי מה הטעם ללכת, ויש בוחן בערבית מחר. ואם לא הלכתי אתמול, היא לא תחשוב שמחר יהיה בכוונה, אבל כולם כן, לא שהם מזיזים לי משהו... בשנה הבאה אני אעבור לבית ספר שבברנר, ושם אני לא אבריז. רק חסר לי שהמחנכת תראה עכשיו את הספטום- שבשבילי נהיה הכי בוגר בעולם, ומי שהיה שם לפעמים בשבילי אמר שזה הקש ששבר את גב הגמל ואין טעם שנדבר יותר. זה אחד מהדברים האלה, שצריך עכשיו לשכנע את עצמך שאתה לא באמת צריך מי שלא צריך אותך. ואין טעם להשלים ודברים כאלה. אז אחרי 6 שעות במיטה ובמטבח, לקחת אוטובוס למקום רחוק ולראות אנשים שמכירים אותי באמת או קצת יותר מזוייף ממה שהמייק אפ עושה. אני מבריזה ולא אכפת לי, אולי מחר אני בכלל אסע שוב לעיר אחרת כמו בשנה שעברה. אין לי חברים בבית הספר הזה, אין לי חברים בעיר הזו כמעט. בגלל זה אני מרשה לעצמי לנדוד לימים של אוכל ושינה. ומה אתם חושבים?
אז לזרוק לאבא שלא ייעיר אותי כי מתחילים בתשע, אז לומר למישהו שאני חולה, אם יורד גשם ואין נבחרת אתלטיקה שתוציא אותי מהשיעור, אין בכלל טעם כי הרי זה לא שמישהו מדבר איתי אפילו שם, אז לשבת כל היום ולספור את השעות שאפשר בלי אוכל ואז לרדת על איזה כרוב, להתגלגל לעכשיו, ולומר לעצמי שגם מחר אני אבליג, כי מה הטעם ללכת, ויש בוחן בערבית מחר. ואם לא הלכתי אתמול, היא לא תחשוב שמחר יהיה בכוונה, אבל כולם כן, לא שהם מזיזים לי משהו... בשנה הבאה אני אעבור לבית ספר שבברנר, ושם אני לא אבריז. רק חסר לי שהמחנכת תראה עכשיו את הספטום- שבשבילי נהיה הכי בוגר בעולם, ומי שהיה שם לפעמים בשבילי אמר שזה הקש ששבר את גב הגמל ואין טעם שנדבר יותר. זה אחד מהדברים האלה, שצריך עכשיו לשכנע את עצמך שאתה לא באמת צריך מי שלא צריך אותך. ואין טעם להשלים ודברים כאלה. אז אחרי 6 שעות במיטה ובמטבח, לקחת אוטובוס למקום רחוק ולראות אנשים שמכירים אותי באמת או קצת יותר מזוייף ממה שהמייק אפ עושה. אני מבריזה ולא אכפת לי, אולי מחר אני בכלל אסע שוב לעיר אחרת כמו בשנה שעברה. אין לי חברים בבית הספר הזה, אין לי חברים בעיר הזו כמעט. בגלל זה אני מרשה לעצמי לנדוד לימים של אוכל ושינה. ומה אתם חושבים?