סתם יום של חול...../images/Emo188.gif../images/Emo186.gif
היום אמא לא הלכה למרכז היום.כי ציפינו לביקור של מנהלת ריפוי ועיסוק בקופת חולים בקשר לשינויים במבנה חדר הרחצה. המצב נעשה קטסטרופה הן בשירותים והן ברחצה. הימים האחרונים היו שקטים ונעימים. לא להאמין שלא הרמתי קול והתפרצתי שבוע כמעט למרות שהיו מצבים מוציאים מהדעת.גם הבוקר החל מצויין. אומנם השמיים אפרוריים וקר אבל אמא קיבלה את פני בחיוך.וישנה עד אחרי שבע בבוקר, תענוד אמיתי. חיכינו לביקור ואז, אני רואה את אמא מחזיקה את ידה בין רגליה משמע, צריך ללכת לשירותים. היא לא יודעת לבקש וכשאני יוזמת היא דוחה " עשיתי כבר!". הגענו לשירותים. המקום צר וקשה להנדס אותה להתרומם לאחוז בידית האחיזה לצעוד קדימה לחכות שאוריד מכנסיה והטיטול להסתובב ולשבת. גם היום זה היה מאבק,,, שהסתיים חרא.היא פשוט עשתה על עצמה הריצפה השירותים ועל נעלי הבית האהובות עליה " פיצי ומיצי" ( פרוותיות בצורת חתול שאחותי קנתה), אני הגבתי בשלווה אבל היא היתה שבורה. בקיצורו של עיניין הכל הסתדר, אם כי אני חוששת לנעלי הבית שספגו מנה גדושה. גם הביקור היה בסדר והופניתי מה לעשות.( ביורוקרטיה ובלגאן) ואמא שיתפה פעולה ואפילו זכרה חלק מפרטיה האישיים. ומקודם כשרציתי לבשל לה ארוחה, התברר שהמנקה הוציאה את חלקי הגז ואני לא מצליחה להרכיב חזרה. הרגשתי כבר את הוריד ברכה פועם ואת הבכי מטפס והיאוש מכרסם אבל, הבטחתי ליוסי לא לכעוס או לבכות.אז נשמתי עמוק ופירגנתי לאמא ולי זאנק פוד בכיף ועכשיו אנחנו מחכות לשליח. יום מלא חיוכים לכולכם
היום אמא לא הלכה למרכז היום.כי ציפינו לביקור של מנהלת ריפוי ועיסוק בקופת חולים בקשר לשינויים במבנה חדר הרחצה. המצב נעשה קטסטרופה הן בשירותים והן ברחצה. הימים האחרונים היו שקטים ונעימים. לא להאמין שלא הרמתי קול והתפרצתי שבוע כמעט למרות שהיו מצבים מוציאים מהדעת.גם הבוקר החל מצויין. אומנם השמיים אפרוריים וקר אבל אמא קיבלה את פני בחיוך.וישנה עד אחרי שבע בבוקר, תענוד אמיתי. חיכינו לביקור ואז, אני רואה את אמא מחזיקה את ידה בין רגליה משמע, צריך ללכת לשירותים. היא לא יודעת לבקש וכשאני יוזמת היא דוחה " עשיתי כבר!". הגענו לשירותים. המקום צר וקשה להנדס אותה להתרומם לאחוז בידית האחיזה לצעוד קדימה לחכות שאוריד מכנסיה והטיטול להסתובב ולשבת. גם היום זה היה מאבק,,, שהסתיים חרא.היא פשוט עשתה על עצמה הריצפה השירותים ועל נעלי הבית האהובות עליה " פיצי ומיצי" ( פרוותיות בצורת חתול שאחותי קנתה), אני הגבתי בשלווה אבל היא היתה שבורה. בקיצורו של עיניין הכל הסתדר, אם כי אני חוששת לנעלי הבית שספגו מנה גדושה. גם הביקור היה בסדר והופניתי מה לעשות.( ביורוקרטיה ובלגאן) ואמא שיתפה פעולה ואפילו זכרה חלק מפרטיה האישיים. ומקודם כשרציתי לבשל לה ארוחה, התברר שהמנקה הוציאה את חלקי הגז ואני לא מצליחה להרכיב חזרה. הרגשתי כבר את הוריד ברכה פועם ואת הבכי מטפס והיאוש מכרסם אבל, הבטחתי ליוסי לא לכעוס או לבכות.אז נשמתי עמוק ופירגנתי לאמא ולי זאנק פוד בכיף ועכשיו אנחנו מחכות לשליח. יום מלא חיוכים לכולכם
