קשה, בטח.
אבל גם קשה ללדת טבעי, להניק, להיות איתם בבית וכו' וכו'. אני עושה חצי-חצי. לפני שהבת שלי נולדה גיגלתי חיתולים ר"פ (נדמה לי שזה היה הגיגול) והגעתי לאיזה דף באופני על בלי חיתולים. קראתי את כולו והחלטתי לנסות (חבל שלא ידעתי שיש מדור שלם על זה..או שזה בכלל פעיל. לפי התאריכים אני זוכרת שחשבתי לעצמי שזה אתר לא פעיל). אח. לא ידעתי למה אני נכנסת. קודם כל, זה מאוד מרגש לעשות את זה. זה רגש לראות איך את והם שמים לב לצרכים שלהם וזה לא דבר מובן מאליו. אבל זה קשה. אנחנו היינו תקופות בלי חיתולים לגמרי ותקופות שממש רק עם (כשהחלטתי שדי לי כבר מכל הפשפושים ואני לא עומדת בזה). דווקא חלק מהחורף היינו בלי חיתולים לגמרי (ובקיץ בטוח בלי..), בלילה עשיתי את מה שצימעס כתבה פעם: מתחת לילדה שמתי סדין חד פעמי מקופל ועליו חיתול פלנל. בכל פעם שהיא היתה מפשפשת בלילה, הייתי פשוט מחליפה את הפלנל. התוצאה היום: הילדה בת שנה ושמונה עוד מעט ולא מוכנה כמעט בכלל לשים טיטול. בלילה במיוחד. אם הצליח לנו שהיא תלך לישון עם טיטול (כי שכחה לבקש, כי הצלחנו לבקש ממנה שלא בלי התנגדות), היא מתעוררת כעבור זמן לא רב ומבקשת להוריד. כשיש לה פיפי בלילה אז קורות אחת האפשרויות: 1. או שהיא יורדת מהמיטה, מפשפשת על הרצפה וחוזרת אלינו (האפשרות הטובה), או: 2. זוחלת לקצה המיטה, מוציאה רק טוסיק ומפשפשת החוצה (גם זו אפשרות טובה, בהנחה שאין בגדים נקיים שהיא פיזרה למטה ולא הספקנו לסדר, או שמיכה שנפלה), או: 3. מפשפשפת במיטה ומתבוססת בזה עד הבוקר. 4. עולה עליי לחיבוק ומפשפשת תוך כדי. הרבה כביסה, החלפת מצעים כל יומיים-שלושה-ארבעה ולפעמים לילות עם סרחון שתן באף. אבל ת'אמת? בשורה התחתונה, הרגשה נפלאה. וזה רק הלילות. עוד לא סיפרתי על הפיפי-קקי בבקרים. הילדה סרבנית סירים ו/או ישבנונים. למה אין כאן אייקון של מניקה? (אני לא, אבל הוא ביד השניה).