סתם, כי בא לי לדבר
זו לא תגובה למשהוא ספציפי. נכנסתי אחרי שלא היתי כאן כמה ימים ואני שוב מוצאת עולם נפלא של אנשים מסורים שנפל עליהם נטל כבר מנשוא, אך ממשיכים למרות הכל. ה"ביחד" שלנו עוזר גם נפשית וגם עניינית, בלימוד מנסיונם של אחרים, ובקבלת תמיכה ו"כוח להמשיך". אפילו קיבלו אותי בחום כחברה חדשה, למרות שהייתי אפילו במפגש, ואני בעסק הזה עמוק עמוק. אני גם רוצה לברך את הנכנסים החדשים, (שחלקם חדשים/ישנים, שרק עכשיו העזו להיפתח). אהבתי את ההצטרפות של הצעירים מבניכם, דור הנכדים, שרואה את עצמו חלק מההתמודדות המשפחתית ומנסה לעזור ולו בדבר קטן כמו "חימום הבית". הרי עצם הנוכחות של הנכדים בביתם של המטופלים מחממת להם את הלב... ולזהבה, אני כמראה לא עכבתי אחר ההתפתחות עם אימך, אך אני חושבת על ההתמודדות שלה עם בית חולים, כאב, ניתוח וזה עושה לי צמרמורת. יש לך המון כוח נפשי ואת מהווה דוגמא גדולה לכולנו. באהבה, שיר
זו לא תגובה למשהוא ספציפי. נכנסתי אחרי שלא היתי כאן כמה ימים ואני שוב מוצאת עולם נפלא של אנשים מסורים שנפל עליהם נטל כבר מנשוא, אך ממשיכים למרות הכל. ה"ביחד" שלנו עוזר גם נפשית וגם עניינית, בלימוד מנסיונם של אחרים, ובקבלת תמיכה ו"כוח להמשיך". אפילו קיבלו אותי בחום כחברה חדשה, למרות שהייתי אפילו במפגש, ואני בעסק הזה עמוק עמוק. אני גם רוצה לברך את הנכנסים החדשים, (שחלקם חדשים/ישנים, שרק עכשיו העזו להיפתח). אהבתי את ההצטרפות של הצעירים מבניכם, דור הנכדים, שרואה את עצמו חלק מההתמודדות המשפחתית ומנסה לעזור ולו בדבר קטן כמו "חימום הבית". הרי עצם הנוכחות של הנכדים בביתם של המטופלים מחממת להם את הלב... ולזהבה, אני כמראה לא עכבתי אחר ההתפתחות עם אימך, אך אני חושבת על ההתמודדות שלה עם בית חולים, כאב, ניתוח וזה עושה לי צמרמורת. יש לך המון כוח נפשי ואת מהווה דוגמא גדולה לכולנו. באהבה, שיר