התגנבות מושגים
עדן, חס וחליילה. לא היה שום כעס. חוץ מזה, עם 39 מעלות חום וגרון שנראה כמו מחסן של נייר זכוכית, אני בקושי יכולה לכעוס על מישהו כעת. חשוב להבין כיצד פועלים המנגנונים שבהם מפיצה התרבות את תבניות החשיבה וראיית העולם שלה. לא מדובר פה בתאוריית קונספירציה, ואיש אינו מדבר על כוונתם המודעת של חוקרים או עיתונאים. מודלים תרבותיים יש להם דרך להתגנב ולהשתקע בתודעתנו בלי שנשים לב אליהם, דווקא כיוון שהם עוברים בדרך הסלולה על ידי תפיסות, הנראות לנו כל כך ברורות ומובנות מאליהן, שאיננו מבחינים באופי המובנה והבעייתי שלהן. אתן דוגמה קטנה של הדרך הבלתי מודעת שבה תפיסות מגדריות מעצבות את תפיסת עולמנו. אנו מדברים על טסטוסטרון ואסטרוגן כעל "הורמוני מין", למרות שאלה חומרים סטרואידים המשפיעים על מערכות רבות בגוף, ללא קשר עם המין. אנו אפילו קוראים להם "הורמונים זכריים" ו"הורמונים נקביים". בפועל, את שני ההורמונים מייצרים הן זכרים והן נקבות. מקובל שאצל זכרים הייצור היחסי של טסטוסטרון גבוה יותר מזה של אסטרוגן ולהיפך, אבל זאת קביעה סטטיסטית, כלומר - היא נכונה לגבי קבוצה גדולה; היא לא בהכרח נכונה לגבי פרט זה או אחר. יש נקבות אשר אצלן יש יותר טסטוסטרון מאשר אצל זכרים, ולהיפך. עכשיו, כאשר אנחנו אומרים שחומר מסויים הוא "הורמון זכרי", אנו באופן בלתי מודע "ממגדרים" אותו ואת כל מה שבא במגע אתו, משייכים להם זהות מגדר זכרית. כשאנחנו אומרים, למשל, שטסטוסטרון, הידוע לנו כהורמון הזכרי, משפיע על הטונוס של שריר הירך, אנו באופן תת-מודע משייכים לשריר האמור אופי זכרי, למרות שלהשפעת הטסטוסטרון על השריר הזה אין כל קשר לזכריות או נקביות. כך, בדרך בלתי מודעת, נצבע עולמנו במגדר. אפרופו הורמונים, הבה נסתכל קצת על האטימולוגיה. טסטוסטרון נקרא במקור "אנדרוגן", מילה שמשמעה "יוצר, או בונה, זכריות". האסטרוגן, לעומת זאת, נקרא כך כיוון שהוא משפיע על האסטרוס, כלומר הייחום, סדרת השינויים המתרחשים בנרתיקן של נקבות, המכינים אותו לקבל את זרעו של הזכר. לא נראה לך מוזר ששמו של ההורמון ה"זכרי" נקבע תודות ליכולתו לבנות זכרים, ואילו זה של ההורמון ה"נקבי" מוגדר על ידי יכולתו לקבל את הזכר? מה זה אומר לך לגבי התפיסות של זכריות ונקביות המתחבאות מאחורי ההגדרות האלה? ושוב, לא מדובר כאן בכך שמישהו היה רע, והתכוון לבלבל אותנו בכוונה. בוודאי ובוודאי שלא. תאמרי גם, שאם לא הייתי מצביעה על הדברים האלה, מעולם לא היית שמה לב אליהם. נכון. כאן טמון כוחם, בפעולתם הבלתי מודעת. כשמישהו טוען טענה, הוא אומר הרבה יותר ממילותיו המפורשות. בכל טענה שאנו טוענים על העולם יש מכלול שלם של הנחות, אסוציאציות, תבניות חשיבה וכו', הקיימות "ברקע" ושאיננו מודעים להם. אנו מאמינים בתמימותנו שטענות המדע הן "האמת" על העולם, כלומר שחושי המדען מספקים לו תמונה ישירה ומדוייקת של מה שקורה במציאות. אבל אנחנו, בני האדם, כולל מדענים, איננו מסוגלים לדעת שום דבר על העולם באופן בלתי אמצעי. אנו זקוקים לעבודת הארגון של המוח שלנו, המעבד את נתוני החושים לכדי תמונה לכידה. כאן קבור הכלב. המוח שלנו מושפע מתפיסות ודעות קדומות, מושגים, הרגלים ומה לא, כל מה שנקרא "התרבות". מן המרק הזה יוצאת תמונת העולם שלנו, הן זו הפרטית שלנו והן זו שהמדע מעביר לנו. לכן חשוב לחשוף את התפרים הפנימיים של טענות המדע, לגלות מה מסתתר "מתחת למנוע". הטענות שנראות לנו אמיתיות על העולם תלויות קודם כל ומעל לכל בתפיסתנו לגבי דברים כמו דמיון ושוני, כלומר יכולתנו לראות את המשותף בין דברים, או לראות אותם כשונים. דוגמה: בדרום אפריקה היה מקובל עד לפני כמה שנים לרשום את צבע עורו של אדם בתעודת הזהות שלו. היום זה כבר לא קיים. החברה הדרום-אפריקאית, שפעם היה נראה לה נורא משמעותי לדעת האם אדם הוא כושי או לבן, נעשתה עיוורת צבעים. ההבדלים בין צבעי העור של בני אדם הפסיקו להיות נתפסים כתכונה משמעותית של העולם. קחי למשל את השימוש בסטטיסטיקה. המדע משתמש בסטטיסטיקה (כלומר, בהקבצת נתוני המציאות על פי איזה מפתח שנראה בעל משמעות) כדי לטעון טענות על העולם, כגון שתהליך הרבייה יוצר זכרים ונקבות. המדען רואה שבפיזור סטטיסטי, רוב הפרטים נולדים או זכרים או נקבות. יש אחוז מסויים שאצלם יש כל מיני תופעות לא ברורות, אינטרסקס וכו', אבל אלה נתפסים כיוצאי דופן, כיוצא מן הכלל המאשר את הכלל. יש אכן שתי דרכים להתייחס למידע הזה. רוב האנשים (והמדענים) מתייחסים אליו כאילו לטבע יש "תכנית", כאילו יש תהליך "תקין", "נורמלי" של ייצור פרטים, ואילו לפעמים משהו משתבש בתהליך הייצור (למשל, מישהו משתמש ב-DDT בגרמניה) ונולדים, למשל, אנשים אינטרסקסואלים. כלומר, מדענים מייחסים לפיזור הסטטיסטי הזה משמעות לגבי מבנהו של העולם. זאת אכן דרך לראות את הדברים, דרך שלדעתי אינה מובילה אותנו רחוק. חשוב להדגיש שהמשמעות אינה קיימת בנתונים החושים, לא במידע האמפירי עצמו: היא מיוחסת לנתונים על ידי המדען, האומר: "וואלה, אני רואה שרוב הפרטים הם או זכרים או נקבות. מה זה אומר על העולם?". ה"מה זה אומר" הזה אינו נמצא בנתוני החושים. הוא תוספת שמייצר מוחו של המדען. הרבה יותר נכון, לדעתי, לראות את הדברים כך: לטבע אין כל תכנית, והוא אינו יודע מה זאת סטטיסטיקה. הטבע מייצר פרט, ועוד פרט, ועוד פרט. בפועל, רוב הפרטים מסתדרים בקצוות "הנורמליים", אבל אין שום הכרח שזה יהיה כך. פעם היו ידועים שלשה או ארבעה מצבי אינטרסקס. היום ידועים למעלה מ-80. מה קרה? פתאום הטבע התחיל להשתגע, או שיכולתנו להבחין בהבדלים האלה גברה? כשבוחנים את הדרך שבה המדע עשה במאתיים השנים האחרונות כל מאמץ לבטל ולהסתיר גוונים יחסיים ב"זכרותם" ו"נקביותם" של פרטים, משהו מתחיל להיראות "פישי". אם את לא מאמינה, הסתכלי למשל על הדרך שבה התייחסו וממשיכים להתייחס לתינוקות אינטרסקסואלים, ועל הקביעות המופרכות של רופאים אשר ללא כל בסיס אמפירי פיתחו תאוריות על חוסר יכולת של אדם בעל שני איברי מין לקיים חיים נורמליים. היה חשוב לתרבות הדומיננטית (ועדיין חשוב לה, במידה רבה) שיהיו רק שני מינים, ברורים, מובחנים, שונים ככל שאפשר להיות שונה. לכן נחשבו מצבי ביניים כחריגים, במקום לראות אותם כעוד תוצאות אפשריות של תהליך יצירת פרטים חדשים. ולכן נחשבת טרנסקסואליות כחריג, כאנומליה, כבעיה הזקוקה ל"הסבר". די, מספיק. טוב להיות חולה מדי פעם, אבל באי הפורום לא אשמים. נורה
(כבר המון זמן לא בכיתי, וזה מאוד חבל לי). אני מנסה להניע אותה לדחוף את האנרגיה שלה לכיוון בי"ס (אני יודע שזה קצת מרובע
, אבל אני חושב עליה בעתיד כשהיא תרצה לעוף מהבית ותגלה כמה זה קשה בלי תעודת בגרות באמתחתה)אבל לא כל-כך מצליח. אני רק יכול לקוות שכל החוכמה והאהבה שאתם מרעיפים עליה תתן תוצאות בצורה של ביקורים בבי"ס. זה מפליא עוד יותר לאור הידע הענק שהיא מפגינה בפורום, שבטח יתקבל גם בברכה בבי"ס.. בנוסף אני שמח לראות שאתם נותנים לה פחות או יותר את אותן העצות שנתתי לה בעצמי בהתכתבות בפלפון, כי אני יודע שהיה לה קשה לפעמים לקבל אותם ממני לאור העובדה שאני לא MTF ולכן "לא מבין מה אני עוברת"...
עדן