לשני זוגות ההורים - ביום ההכפלה
לשאר העולם - לא סיפרנו אף פעם... מי שראה אותי - ידע, ומי שלא ראה - לא ידע. בשבוע 18 בערך, היתה לבן אחותי בר-מצווה. קניתי שמלה שלא משאירה מקום לספק ו"עשיתי כניסה" מרשימה. אחותי, הסתכלה עלי, הסתכלה על הבטן, חזרה לפנים, שוב לבטן, הצביעה על הבטן ושאלה: אה... אה... את... כן... את... בהרי... אני הנהנתי בראשי והיא התחילה לבכות... בערך באותו יום נודע לכל המשפחה.