סתם לספר לכם

[ש ח ר של י ו ם חדש]

סתם לספר לכם

אני יודעת שאני אמא פולנייה וטיפשה אבל קשה לי כל כך להימנע מלהרגיש ככה. כל יום אחר הצהריים לקראת שש בערב, אנחנו יורדים לגינת השעשועים שליד הבית. לגינה הזו מגיעים לפחות 7 ילדים מהגן של טל שהוא מאוד אוהב ומשחק איתם. אתמול הם עשו תחרות ריצה סביב כר הדשא שבאמצע הגינה. הוא תמיד אחרון

. והוא אף פעם לא מתייאש, הגוזל הזה. הוא ממשיך לרוץ, אדום ומיוזע, עם שפתיים ניחרות מיובש והוא רץ ורץ. לפעמים אני נזכרת בסרט "פורסט גאמפ". כוח הרצון שלו אדיר אבל אני כל כך מרחמת ומלאת חמלה עליו. לפעמים בא לי להיכנס באמצע התחרות ולהגיד לו לבוא לנוח לידי אבל אני לא מעיזה. אני יודעת זה טיפשי ולא חכם ולהפך, זה יגרום לא להרגיש שונה יותר ולקבל לגיטימציה ממני לזה שהוא איטי יותר מכולם. אני רק מסתכלת מהצד והלב שלי נחמץ. וכואב לי כל כך הגוש הזה בגרון של הדמעות שאני משתדלת לבלוע כל הזמן. בכדורגל, כולם תוקעים לו גולים כשהוא עומד בשער. אבל כשחקן הוא דווקא בסדר. לא רע אבל לא מספיק זריז. הרגליים "בורחות" לו. מה שכן, הוא רץ המון. המון. הוא רץ מעל ומעבר לכוחות שלו גם כשהוא לא חייב לרוץ, הוא רץ. מין תחושה של הגוף והנפש, כנראה, שהוא מרגיש מבפנים שהוא חייב לתרגל ריצה עוד ועוד. ועדיין, הוא תמיד האחרון

סתם השתפכות.

 

[shaharhakmon]

אני מתערב איתך

שבעוד שנתיים הוא יהיה האלוף!! כי יש לו כח רצון,נחישות ואמא טובה!!!

 

[רחליקה1]

שחרית יקרה שלי

כמו שחר גם אני חושבת שיש לטל כל אשר נחוץ בעולם הזה ובעיקר אמא נפלאה כמוך.. נשיקות, מחכה למפגש..

 

[גן עדן היחידה]

מצטרפת לדעת האחרים

אני בטוחה שעוד כמה שנים הכל יסתדר והגלגל יתהפך, אבל זה יהיה נחמד לדבר עם הילדים או לפחות עם הגגנת ולהמשיך להסביר לה ולהם, שלמרות שהם יודעים על הבעייה של טל, ברגע שהורידו את הגבס, זה לא אומר שכבר לא קשה לו ואולי אפשר לתת לו זכות להתחיל את התחרות לפני הילדים או משהו בסגנון. איך הוא מרגיש עם זה?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

תודה לכולם

אתם כרגיל נהדרים ותומכים. וגן עדן, אני לא רוצה להקל עליו בכלום. הוא מסרב להרגיש שונה אז אני לא רוצה להסביר כלום לילדים כדי לא להפוך את זה למשהו בעייתי. יכול להיות שאף אחד לא מרגיש את זה יותר מדי חוץ ממני וממנו. הוא לא מתלונן, זה רק הלב האימהי שלי שכואב. אני אצטרך לחיות עם זה ולחזק אותו כל הזמן. אבל תודה גדולה על כל המילים שלך.

 

[אמא של כדור]

יעל, נראה לי שמה שכתבת בתגובה אומר

הכל. פשוט כתבת כל מה שחשבתי לכתוב. אני שמחה שאת יכולה "לקטר" בפורום, זה נורא חשוב. רק דבר אחד, את צריכה לחזק אותו אבל קודם כל את עצמך. יהיה לך קל יותר לחזק אותו. קל לכתוב אבל צריך לחשוב על דרך מעשית באמת לגרום לזה לקרות. ותודה שאת כל כך תומכת בחברים החדשים. אני מניחה שהם "שותים" את מילותייך וזקוקים לתמיכה ועיצה ממי שנמצא אחרי....

אני

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

תודה, עידית מתוקה, ואגב תמיכה...

דיברתי שוב בטלפון עם גלית בלנק. היא אמרה שתיכנס לפורום אבל היא תשושה. מסתבר שלעמית שעבר את הניתוח וכבר שוחרר הביתה, יש תאום ללא קלאבפוט. הטיפול בשניים לא פשוט. עמית משתגע מהגבס ורוצה כל הזמן להיעמד וללכת. ואסור לו כמובן. בקיצור, לא קל. מקווה שהיא תיכנס ותכתוב. ושוב תודה על כל המילים שלך, יעל