סתם לפרוק...
אז היום אני "חוגג" שנה לגירושין. שנה מהיום שבוא יצאנו מהרבנות. היא אמרה לי "ביי" והלכה בלי להביט לאחור. שנה שבה היא הספיקה להתארס ליהלומן (שאותו אולי היא בכלל הכירה בזמן שהיינו יחד) ולפרוח ואילו אני שוקע יותר ויותר, מאבד עבודה ולא מוצא אחת חדשה, עדין גר אצל ההורים, בלי אהבה, כמעט שבלי חיי חברה והרשימה עוד נמשכת. ואם לא די בכך אז החלומות עליה שוב חוזרים לי. היום היה לי את החלום המוחשי ביותר.חשבתי שזה עבר לי. נו טוב, בכ"ז אני מרגיש יותר טוב ממה שהיה קודם ובכלל אני מרגיש כבר המון זמן גוש בטון שיושב לי בפנים. לא כך דמיינתי את חיי, בשביל זה עשיתי תואר? כדי להיות מובטל ולעבוד בעבודות מזדמנות? לודע....אולי זה רק משבר קטן (?) וזה חולף
אז היום אני "חוגג" שנה לגירושין. שנה מהיום שבוא יצאנו מהרבנות. היא אמרה לי "ביי" והלכה בלי להביט לאחור. שנה שבה היא הספיקה להתארס ליהלומן (שאותו אולי היא בכלל הכירה בזמן שהיינו יחד) ולפרוח ואילו אני שוקע יותר ויותר, מאבד עבודה ולא מוצא אחת חדשה, עדין גר אצל ההורים, בלי אהבה, כמעט שבלי חיי חברה והרשימה עוד נמשכת. ואם לא די בכך אז החלומות עליה שוב חוזרים לי. היום היה לי את החלום המוחשי ביותר.חשבתי שזה עבר לי. נו טוב, בכ"ז אני מרגיש יותר טוב ממה שהיה קודם ובכלל אני מרגיש כבר המון זמן גוש בטון שיושב לי בפנים. לא כך דמיינתי את חיי, בשביל זה עשיתי תואר? כדי להיות מובטל ולעבוד בעבודות מזדמנות? לודע....אולי זה רק משבר קטן (?) וזה חולף
ננסה להבין את שותפינו למסע..ולמצוא את הטוב בכל אחד מהם. צריך לזכור שבמהלך המסע, חבר עלול למעוד, ויזדקק להבנה ותמיכה מאיתנו. וכן...גם אנחנו עלולים להזדקק להבנה ותמיכה. הנעלם הגדול ביותר של הנסיעה הוא.. היכן תיהיה התחנה הסופית, ומתי ירדו האנשים שליידנו. בטח יהיה לנו עצוב לעזוב את הרכבת, והפרידה מהידידים למסע תיהיה כואבת, ואולי כשנגיע לתחנה הסופית..שוב נפגוש אותם. נשתדל להנעים את הנסיעה, וכשנרד, נשתדל להשאיר זיכרון נעים לאלה שממשיכים. מאחל לך נסיעה נעימה..