סתם לשתף אתכם
אתמול סיימתי את ספרו החדש של חנוך דאום "אלוהים לא מרשה". הספר אינו יצירת מופת ספרותית ובכל זאת הוא מעניין מאוד. זהו וידוי אישי של הכותב. יש בו ארבעה מכתבי התנצלות (וגם האשמות) לאביו של הכותב, למגזר אליו הוא שייך, לאלוהים ולאשתו. יש בו וידוי על הפרעה ממנה הכותב סובל (OCD) ועידוד לשימוש בכדורים פסיכיאטריים במקרה הצורך. קראתי בשקיקה והסכמתי עם הרבה מהביקורת. בעיקר שמעתי זעקה גדולה וחזקה של כאב. לא הייתי כותבת וידוי אישי שכזה. הייתי מתמידה בטיפול פסיכולוגי במקום אבל משזה נכתב רצתי לקרוא. הספר חשוב מבחינתי משום שהוא קורא בקול "יש לי ocd ואני לוקח תרופות." לדעתי, רק על האמירה הזו מגיע לו כל הכבוד. אשרה.
אתמול סיימתי את ספרו החדש של חנוך דאום "אלוהים לא מרשה". הספר אינו יצירת מופת ספרותית ובכל זאת הוא מעניין מאוד. זהו וידוי אישי של הכותב. יש בו ארבעה מכתבי התנצלות (וגם האשמות) לאביו של הכותב, למגזר אליו הוא שייך, לאלוהים ולאשתו. יש בו וידוי על הפרעה ממנה הכותב סובל (OCD) ועידוד לשימוש בכדורים פסיכיאטריים במקרה הצורך. קראתי בשקיקה והסכמתי עם הרבה מהביקורת. בעיקר שמעתי זעקה גדולה וחזקה של כאב. לא הייתי כותבת וידוי אישי שכזה. הייתי מתמידה בטיפול פסיכולוגי במקום אבל משזה נכתב רצתי לקרוא. הספר חשוב מבחינתי משום שהוא קורא בקול "יש לי ocd ואני לוקח תרופות." לדעתי, רק על האמירה הזו מגיע לו כל הכבוד. אשרה.
