סתם מאוחר וסתם אני ער

birth and death

New member
סתם מאוחר וסתם אני ער

אנשים תופסים את המציאות בצורה מוזרה. כולם. רק כדי לא להודות שהם כמו הזברה שמלקקת את האדמה בטלווזיה. שלא נדבר על אלו שמחזיקים כלב או חתול כדי להתנהג ההיפך מהם. אנשים תפסים את המציאות בדרך שונה ממה שהיא באמת, משתדלים שהיא לא תתפוס אותם. בדרך כלל תופסת. אני לא עומד על הר נושק שמיים, אני לא מביט באנטילופות מדלגות או משכשך ראשי בעננים. אני לא יושב על סלע חלק על שפת הים ולא מעיף עלים יבשים ברגליי ברוכבי על אופניים דרך שביל ישן. אני יושב ורואה את העולם דרך עיניים של אחרים בטלוויזיה, בכך אני רק עורג לדירה. לצלילות כמו של מעמקי האוקיינוס השקט, דממה רועמת, כזו של הקנאב. פוסח על הנוף בצעדתי, למרגלות הר הכרמל הירוק, אל הדירה בה אוכל לפדות מי יודע מה בצלילות מוטלת בספק שכזו. ושם אני כן שוכב, כנוע למרגלות לוחות בטון ולוחות ירוקים, מעלה באוב את השד. יושב שם, לצד שולחן מטונף ומחשב, אני מבין שמכרתי את נישמתי. תחת הר נושק פסגות, בוחר להפנות את מבט דימיוני מנסיונות הטיפוס עליו, בוחר להשכיח מעצמי שהוא קיים. על שביל ישן בין אנטילופות אני יושב. מבין בפעם הראשונה את צופן הרעשים. אנטילופות. "מתוך-הבלוג עם הסיפורים הבדויים" http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521682&blogcode=10964874
 
למעלה