סתם מחשבות../images/Emo4.gif
היום קיבלתי לדואר 2 מכתבים מצבא ההגנה לישראל ובו התבשר לי בהוד הדר והידור רב של נייר מדפסת זול, שתאריך הגיוס שלי נדחה והתאריך החדש הוא ה19 למרץ 2006. סיבת הדחייה? האישור של הצבא למקצוע רפואת החירום בעתודה שביקשתי, ובנתיים אני במסלול הנכון להרשמות לאוניברסיטת בן גוריון לסמסטר חורף שיתחיל לי בסוף אוקטובר. המכתב השני רק מספיק לי את כל הליך ההרשמה מעכשיו ועוד כמה בלה בלה. מצד אחד הנה, אני בדרך הנכונה ללימודים כעתודאי ובכלל הדחיית גיוס הוא אוויר לנשימה לעומת התאריך המעיק הקודם שהיה ב25 ליולי. מצד שני, אני באמת בתהיות אם להמשיך את תהליך ההרשמה משום שאני בכלל לא שלם עם ללכת עכשיו ללימודים למרות כל הפיתוי שיש בזה. אני רואה כמה אין לי כוח עכשיו ללמוד, אז שנלך ללמוד באוניברסיטה?! מאז שהייתי בגיל בר מצווה בניתי לעצמי תבנית חיים מאוד ברורה שאני הולך ללמוד בעתודה, להתקדם במערך הדרגים הצבאי ולהמשיך משם היישר לפוליטיקה ישראלית טיפוסית והכל על מנת להציל את העולם ובלה בלה. ככל שעובר יותר הזמן, ואני מסמן יותר וי על כל מה ששאפתי להשיג והשגתי, גם מגיע התקופה הזאת של השנה האחרונה שבה אני אומר לעצמי "קח פסק זמן חבוב, לאן אתה ממהר?", ואני בודק שוב את התיאוריה שלי להצלחה מהירה ושואל האם לא הגיע הזמן לקחת פסק זמן בכלל ולחשוב האם בכלל עדיף לוותר על החלום הזה לכמה שנים רק כדי שנוכל לצאת מנקודת זינוק טובה יותר בעוד כמה זמן בלתי ידוע. החשיבה הזאת נובעת בעיקר מכך שבאופן בלתי רצוני, או חסר מודע לפחות, אני פשוט לא מצליח להתרומם מהשקיעה האישיותית שהכנסתי את עצמי אליה. כל המשימות האחרות שלי שאני מנסה לשאוף לכבוש אותן, מטרות נכבדות ופשוטות, פשוט לא מוכנים באופן משונה לצאת לפועל ולתת לי לכבוש אותם. במקום שאני אראה את הצבא כמקור כוח וחיזוק לאישיות שלי, אני רואה אותו יותר ויותר כמקור שיגרום לי להתפזרות ובמקום מסגרת שאני אמצא בה את עצמי, יכול להיות שאני בכלל לא ארגיש שייך ולא אגיע למקום שבו אני אוכל למצות את מלוא הפוטנציאל שלי. בסה"כ זה עוד מחשבות שכרגע אולי לא דחוף שאני אחשוב עליהם, אבל אין לי יותר מידי ברירה ואפשרויות לדחות את זה כי הזמן טס לו, ועוד חודשיים יהיו עוד פסיק בזמן בלי שאני ארגיש. *קטע שלקוח מהבלוג שלי סתם חייב להוציא את זה
היום קיבלתי לדואר 2 מכתבים מצבא ההגנה לישראל ובו התבשר לי בהוד הדר והידור רב של נייר מדפסת זול, שתאריך הגיוס שלי נדחה והתאריך החדש הוא ה19 למרץ 2006. סיבת הדחייה? האישור של הצבא למקצוע רפואת החירום בעתודה שביקשתי, ובנתיים אני במסלול הנכון להרשמות לאוניברסיטת בן גוריון לסמסטר חורף שיתחיל לי בסוף אוקטובר. המכתב השני רק מספיק לי את כל הליך ההרשמה מעכשיו ועוד כמה בלה בלה. מצד אחד הנה, אני בדרך הנכונה ללימודים כעתודאי ובכלל הדחיית גיוס הוא אוויר לנשימה לעומת התאריך המעיק הקודם שהיה ב25 ליולי. מצד שני, אני באמת בתהיות אם להמשיך את תהליך ההרשמה משום שאני בכלל לא שלם עם ללכת עכשיו ללימודים למרות כל הפיתוי שיש בזה. אני רואה כמה אין לי כוח עכשיו ללמוד, אז שנלך ללמוד באוניברסיטה?! מאז שהייתי בגיל בר מצווה בניתי לעצמי תבנית חיים מאוד ברורה שאני הולך ללמוד בעתודה, להתקדם במערך הדרגים הצבאי ולהמשיך משם היישר לפוליטיקה ישראלית טיפוסית והכל על מנת להציל את העולם ובלה בלה. ככל שעובר יותר הזמן, ואני מסמן יותר וי על כל מה ששאפתי להשיג והשגתי, גם מגיע התקופה הזאת של השנה האחרונה שבה אני אומר לעצמי "קח פסק זמן חבוב, לאן אתה ממהר?", ואני בודק שוב את התיאוריה שלי להצלחה מהירה ושואל האם לא הגיע הזמן לקחת פסק זמן בכלל ולחשוב האם בכלל עדיף לוותר על החלום הזה לכמה שנים רק כדי שנוכל לצאת מנקודת זינוק טובה יותר בעוד כמה זמן בלתי ידוע. החשיבה הזאת נובעת בעיקר מכך שבאופן בלתי רצוני, או חסר מודע לפחות, אני פשוט לא מצליח להתרומם מהשקיעה האישיותית שהכנסתי את עצמי אליה. כל המשימות האחרות שלי שאני מנסה לשאוף לכבוש אותן, מטרות נכבדות ופשוטות, פשוט לא מוכנים באופן משונה לצאת לפועל ולתת לי לכבוש אותם. במקום שאני אראה את הצבא כמקור כוח וחיזוק לאישיות שלי, אני רואה אותו יותר ויותר כמקור שיגרום לי להתפזרות ובמקום מסגרת שאני אמצא בה את עצמי, יכול להיות שאני בכלל לא ארגיש שייך ולא אגיע למקום שבו אני אוכל למצות את מלוא הפוטנציאל שלי. בסה"כ זה עוד מחשבות שכרגע אולי לא דחוף שאני אחשוב עליהם, אבל אין לי יותר מידי ברירה ואפשרויות לדחות את זה כי הזמן טס לו, ועוד חודשיים יהיו עוד פסיק בזמן בלי שאני ארגיש. *קטע שלקוח מהבלוג שלי סתם חייב להוציא את זה
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif