סתם משהו שתהיתי בו

[arnolD boy]

סתם משהו שתהיתי בו

איך זה מדינות מזרח אירופה, שהצטרפו לאיחוד האירופי לפני שנתיים, יותר נוטות לסמוך על וואשיגנטון מאשר על בריסל.

 

[ne ro]

אתה יכול לשער לך..

שעם הזמן הן יתמכו בבריסל. הרי בארוסו אמר לאחרונה שאם אירופה רוצה להשתוות ל - US היא צריכה לבטל את המערכת הסוציאליסטית המטופשת.. ולבטל את הסובסידיות החקלאית לצרפת. זוכר שהוא אמר את זה??

 

[arnolD boy]

מי דיבר על בארוסו??

דיברתי על ציר PARIS-BERLIN . מדינות מזרח אירופה לא נהנו ב - 3 השנים האחרונות מהישגים גבוהים. מןהסתם- אני חושב שיהיה לכך קשר לישראל כי בארוסו הוא פורטוגזי שמרני ידיד של בוש.

 

[ne ro]

אל תכניס מילים לפי- תתוכח עם עובדות

Budget 2004 de l'Union Européenne Pays Solde1 Solde/hab2 Espagne 8,50 200,1 Grèce 4,16 378,5 Portugal 3,12 300,4 Irlande 1,59 388,7 Pologne 1,43 37,3 Lituanie 0,36 105,5 Rép. Tchèque 0,27 22,3 Lettonie 0,19 86,0 Hongrie 0,19 19,1 Slovaquie 0,17 31,3 Chypre 0,06 70,5 Malte 0,04 112,5 Finlande -0,07 -11,8 Luxembourg -0,09 -189,2 Danemark -0,22 -41,6 Autriche -0,36 -44,5 Belgique -0,53 -51,5 Suède -1,06 -117,8 Pays Bas -2,03 -124,8 Roy.-Uni3 -2,86 -47,9 Italie -2,94 -51,0 France -3,05 -49,7 Allemagne -7,14 -86,4 1 en milliards d'€ 2 Solde par habitant, en € 3<;;/sup> Le « rabais britannique » étant de 5,1 Md d'€

 

[arnolD boy]

בבקשה

Europe Needs a New Consensus on Enlargement” The Eduskunta Seminar on the Future of Europe Pori, 20 July 2006 Rt.Hon. Speaker of the Parliament, Chair of the Grand Committee, President of the European Commission, Ladies and Gentlemen, It is a great pleasure for me to join you today to celebrate one hundred years of Finnish parliamentary democracy, forty years of Pori Jazz and the second EU Presidency of Finland. There is no better place to discuss the future of Europe than in the midst of a cultural event. The European Union is a community based on common values and rules, thus aiming at a certain legal harmony. But in terms of culture, even if jazz may be universal, the EU has never been about homogeneity – our motto is “Unity in diversity”. The foundation of the Finnish democracy and its political system – as we know it today – was laid one hundred years ago. The parliamentary reform gave political rights to all Finnish men and women, regardless of their wealth or standing. Finnish women became the first women in the world to have, all of them, the right to vote and stand as a candidate. In the first session of the Eduskunta in May 1907 its Speaker, P.E. Svinhufvud, rightly stated that the new Parliament Act would be a turning point for Finland and its future. It was indeed crucial in creating the sense of legitimacy and cohesion that helped the country to weather the storms of Fascism and Communism and the existential threat of the Winter War. Finland’s European policy is based on this solid democratic heritage. One hundred years after Svinhufvud, in the opening of the Eduskunta in February 2006, President Tarja Halonen expressed her concern of the increased abstentionism in recent elections, especially among young people. I share her concern. Democracy, both at the national and European level, needs both active voters and active individuals who are willing to commit their time and energy for pursuing the common good. But people’s quest for liberty and democracy has not faded. One can feel it particularly strongly in Turkey and in the Western Balkans. Recently I attended the EXIT Festival – the biggest rock festival in Europe – which was held in Novi Sad, Serbia. In this remarkably well organised festival several hundred thousand participants, mainly young people from Serbia and the surrounding region of South Eastern Europe, raised their voices for the European future of their countries. They see the EU as an entry ticket to democracy, freedom and better living conditions. It was one of the rare moments when even the EU Enlargement Commissioner had to admit that this is not only a tough job, but also a beautiful mission. The conceptual and, why not, also the material challenge of democracy as people’s power is aptly illustrated by the rhetorical question in the Paavo Haavikko’s script for the opera “Cavalryman”, where the main character sarcastically asks: “When the people get power, who then gets power?” For him, democracy may be a collective good, but there are always individuals behind what we call “the people’s power”. Hence we can ask: when the people get power in Europe, who gets it? Does the European people get power, or do the European peoples get power? The Charter of Fundamental Rights of the Union gives ample guidance by stating that “the peoples of Europe, in creating an ever closer union among them, are resolved to share a peaceful future based on common values”. It speaks about the peoples in plural. As a matter of fact, European democracy is based on dual legitimacy, or on two tracks. The primary track operates through the EU member states, their parliaments and governments. The other track operates through the European Parliament, which complements the first one by bringing the various public opinions of Europe into the decision-making process. How does democracy work in EU enlargement? Democratic legitimacy is essential for the EU accession process. Every key decision that may lead to a country’s accession is taken unanimously by the democratically elected governments of the EU member states. National parliaments must ratify the decision. The European Parliament must give its assent. Thus, the key decisions are taken by all the relevant democratically elected bodies in each member state and in the Union. For any of its policies, including enlargement, the EU has to win the support of its people. Both the member states and the EU institutions need to communicate the successes and challenges of enlargement better, address the real concerns and tackle myths by facts. I appreciate the exemplary way that Prime Minister Matti Vanhanen recently defended the unanimously taken decisions on EU enlargement and called for continuing the success story and for not closing our doors.​

 

[arnolD boy]

ועוד

בארוסו אמר שלא ייתכן שלצרפת ובריטניה יש אותו GDP ואותו עושר- ובכל זאת צרפת משלמת כפול פי 2.5 ( !!!!!!!!!!! ) מבריטניה.

 

[arnolD boy]

ועוד

אגואיזם לאומני ככה כינה הקאנצלר שרודר את התעקשות ההולנדים לא לאשר את התקציב ואת הצבעתם נגד החוקה האירופית. הולנד משלמת 3 מיליארד יורו בשנה לקופה האירופית. זהו סכום גדול יותר ממה שהיא מקבלת, ואאל"ט היא גם המדינה היחידה עם מאזן שלילי במה שאמור בלתת ולקבל. נשיא האיחוד, יונקר, הציע לראש ממשלת הולנד קיצוץ של 600 מיליון בתרומה השנתית (אחרי שהצעה של 460 מיליון נדחתה על הסף). בלקנאנדה דחה את ההצעה כלא מספקת. ההצבעה ההולנדית נגד החוקה, מקורה בתשלומים הלא פרופורציונאלים לאירופה, וקשיים בהסתגלות ליורו. בלקנאנדה חייב לשאת ולתת עד שישיג הצעה מתקבלת על הדעת והכיס ההולנדי. זו המסקנה הדי חכמה שהפוליטיקה ההולנדית הסיקה מה"לא" נגד החוקה

 

[arnolD boy]

אני מצטט לך מה שאמר בורל

 

[ne ro]

או.קיי.

ולמה שההולנדים לא יאשרו את התקציב? אז שרודר אמר, ובארוסו אמר.. בכל אופן זה מצב מורכב.

 

[ne ro]

מתי בפעם האחרונה היית בבריסל?

נראה לי שלא לאחרונה ידידי, אם אתה מדבר ככה,.

 

[arnolD boy]

אתמול הייתי ../images/Emo3.gif

איפה אתה ?

 

[ne ro]

בישראל

Je veux propose : 12 ,Rue du Faubourg-Saint-Honoré Paris 75008​

 

[arnolD boy]

קבענו.

מחר ב- 18:00. מתאים?

 

[ne ro]

../images/Emo45.gif

 

[ne ro]

ou bien dit

12, rue du Faubourg-Saint-Honoré 75008 Paris​