סתם משהו...
באמצע היום על ספסל מעץ בגן ציבורי מתיישב אדם. חיים חולפים על פניו והוא עסוק בהרהורים. מוציא סיגריה ומגלה שבכלל אין לו אש. לפתע לימינו מגיחה בחורה ומציתה אותה בעבורו. וכך באמצע היום מנהלים שניהם שיחה על ספסל בגן ציבורי. ובין משפט למשפט הוא חושב. והוא כבר איננו שם. הוא נמצא בדירתו הקטנה והמוזנחת שספרים מכל הסוגים פזורים בה ומי שאינו מיומן דיו ומורגל לצעוד בתוך התוהו בוודאי שיתקל וימעד. והיא עומדת באמצע החדר כשהאור שחודר מבעד לתריסים נופל על גופה ויוצר משחק קטן בין אור לצל. לבושה בשמלה פרחונית וקלילה היא מביטה בו ושותקת, מביטה סביבה ושותקת. הם שניהם יודעים מה עתיד לקרות אך לא מוכנים לומר זאת בקול רם ופשוט מניחים לרגע להזדחל פנימה לתודעתם. עוד רגע חולף, והם כבר אינם היכן שהיו. הוא מוריד מעליה באיטיות את שמלתה ומניח לגופה להישמט מידיו אל תוך מיטתו. ושוב היא בין ידיו והזמן מאבד משמעות, אין צורך במיקום או בהגדרתו, אין צורך לחשוב. רק להרגיש. וכשהכול נגמר הוא תוהה האם לשאול לשמה או דבר מה אודותיה. האם לנסות לפתח שיחה או פשוט להמשיך לבהות בחדר כשמחשבות רצות לכאן ולכאן בראשו. לפתע היא קמה, מתלבשת בדממה צועדת אל מחוץ לחדר השינה וצליל דלת חורקת שנפתחה ושניה לאחר מכן נסגרת ממלא את חלל הדירה נאחז בציפורניו וקונה לו בה מקום של קבע. הוא מקיץ ממחשבותיו ומבחין שהוא עדיין שם. על ספסל בגן ציבורי כשבדלי סיגריות מונחים לרגליו. אותה בחורה כבר איננה. מתי קמה והלכה לה אינו יודע. בראשו הוא עדיין שומע שוב ושוב את צליל הדלת הנסגרת.
באמצע היום על ספסל מעץ בגן ציבורי מתיישב אדם. חיים חולפים על פניו והוא עסוק בהרהורים. מוציא סיגריה ומגלה שבכלל אין לו אש. לפתע לימינו מגיחה בחורה ומציתה אותה בעבורו. וכך באמצע היום מנהלים שניהם שיחה על ספסל בגן ציבורי. ובין משפט למשפט הוא חושב. והוא כבר איננו שם. הוא נמצא בדירתו הקטנה והמוזנחת שספרים מכל הסוגים פזורים בה ומי שאינו מיומן דיו ומורגל לצעוד בתוך התוהו בוודאי שיתקל וימעד. והיא עומדת באמצע החדר כשהאור שחודר מבעד לתריסים נופל על גופה ויוצר משחק קטן בין אור לצל. לבושה בשמלה פרחונית וקלילה היא מביטה בו ושותקת, מביטה סביבה ושותקת. הם שניהם יודעים מה עתיד לקרות אך לא מוכנים לומר זאת בקול רם ופשוט מניחים לרגע להזדחל פנימה לתודעתם. עוד רגע חולף, והם כבר אינם היכן שהיו. הוא מוריד מעליה באיטיות את שמלתה ומניח לגופה להישמט מידיו אל תוך מיטתו. ושוב היא בין ידיו והזמן מאבד משמעות, אין צורך במיקום או בהגדרתו, אין צורך לחשוב. רק להרגיש. וכשהכול נגמר הוא תוהה האם לשאול לשמה או דבר מה אודותיה. האם לנסות לפתח שיחה או פשוט להמשיך לבהות בחדר כשמחשבות רצות לכאן ולכאן בראשו. לפתע היא קמה, מתלבשת בדממה צועדת אל מחוץ לחדר השינה וצליל דלת חורקת שנפתחה ושניה לאחר מכן נסגרת ממלא את חלל הדירה נאחז בציפורניו וקונה לו בה מקום של קבע. הוא מקיץ ממחשבותיו ומבחין שהוא עדיין שם. על ספסל בגן ציבורי כשבדלי סיגריות מונחים לרגליו. אותה בחורה כבר איננה. מתי קמה והלכה לה אינו יודע. בראשו הוא עדיין שומע שוב ושוב את צליל הדלת הנסגרת.