סתם משהו

[פוריה3]

סתם משהו

תגידו מה אתם עושות כשהמחשבות מציפות אתכם,ואיך אתם בורחות מאותם מחשבות?אפשר בכלל לברוח מהם?קראתי על התאריכים לימי הולדת של הילדים שלכם וחשבתי לעצמי כמה עצוב לי וכמה עוד יותר יהיה עצוב ב 14.3 ליאם שלי היה אמור להגיע ליום הולדת ארבע.-איך בכללהגענו למצב של אמהות שכולות לעזאזל....

 

[שרון123]

עברנו בנושא הזה סדנא שלמה

של 12 מפגשים עם פסיכולוגית של המרכז הישראלי לפסיכוטראומה. איך להמשיך לאהוב ולזכור ולהתגעגע בלי לתת להכל להציף אותנו ולא לאפשר לנו לתפקד. כמובן שיש פעמים ויש ימים שבהם הכל מציף, וזה טבעי ונכון ומאפשר לנו להתאבל. אבל יש פעמים שאנחנו בוחרים לשים לרגע את האבל במקום שלא יכריע אותנו - כשאנחנו רוצים לבלות עם הילדים האחרים או הבנזוג, כשאנחנו בעבודה, בארוחת צהריים בעבודה עם חברות שמספרות בשמחה וגאווה על הילדים שלהן. הטכניקה הראשונה היא להרגע - באמצעות נשימות. פשוט להתרכז בנשימה עצמה ולנסות להרגע הטכניקה השניה היא לנסות להסיח את דעתנו - לחשוב על משהו חיובי ומרגיע היו עוד נושאים אבל קשה לי להזכר כרגע....

 

[eaz1514]

../images/Emo45.gif מצטרפת לכל הנ"ל רק בלי סדנא

יש תאריכים שהכל שוקע

, אזכרה, יום הולדת, חגים, ארוע משפחתי וכו' בימים כאלה אני צפה, הולכת לעבודה אבל לא עובדת, חוזרת הביתה למיטה לשקט. ממעטת בדיבור בעשייה. אלה ימים שאני לא מחפשת לברוח כי אין לאן ולרב זה עובר לבד. יתר הזמן כשמחשבה מנסה להשטלת עלי אני לא נונת לה

, מעסיקה את עצמי

,

יוצאת מהבית

, מרימה

, משחקת משחק מחשב (מודה אני מכורה), לוקחת את

צ'לסי לגינת הכלבים להשתולל. ואם אני ממש מרגישה שהדרך מובילה אותי למטה, אני פשוט לוקחת את עצמי ל

שלי שיודעת לאזן אותי כששום מילה לא יכולה.

שבת שקטה ורגועה אילנה אמא של רונן

 

[פוריה3]

מפגש כואב מידי

אני ובעלי היינו בשתי מפגשים בפסיכוטראומה ,אבל היא רצתה לדעת כל בפרטי פרטים וזה כואב מידי עבורי ועבור בעלי,שתי מפגשים להתאמת טיפול הספיקו לי ,כי זה כל כך קשה עוד פעם לספר על המחלה ועל הרגעין האחרונים בחייו של בני,וכנראה שעכשיו אני פשוט מנסה איכשהוא לנסות להיתמודד עם זה לבד (וזה קצת יותר קשה)אבל עוזר לי לרשום בשבילו מכתבים שבבהם אני מדברת אליו כותבת לו מה אני חושבת ועוד דברים ,וזה בנתיים הכי עוזר