ועוד משהו.....
הזיעה מסביב לא הצליחה להסתיר הופעה סטרילית מדי, נטולת כל ערך מוסף, של משינה בקיסריה "רומנטיקה עתידנית", משינה בקיסריה, מוצ"ש, 9.7 בשבת אחר צהריים, כשבלאו הכי אין כדורגל בטלוויזיה והחום והלחות ממיסים את שאריות ההיגיון, הופעה של משינה בקיסריה נשמעה איכשהו כמו רעיון טוב. אז זהו, שלא. גם ההפקה הכי מושקעת והקהל הכי מפרגן לא הצליחו להסתיר את העובדה שלמרות ההייפ האינסופי סביב הקאמבק של חמשת חברי הלהקה הסלולרית הציונית הראשונה, זה פשוט לא זה. האמת היא שאין הרבה דברים רעים לומר על משינה. בסטנדרטים הלבנטיניים שלנו מדובר אפילו במקצוענים. על הבמה הם נראים סבבה, נשמעים טוב, הקהל מכיר את כל המילים (הפרחים לאלדד קובלנץ), והאכסניה באמפי קיסריה כבר הפכה הופעות סתמיות מזו לחוויה נסבלת. אי אפשר גם להכחיש את העובדה שיובל בנאי ושלומי ברכה מחזיקים בנוסחת פופ קליטה ומוכחת. התגובות שהצליחו לסחוט "בלדה לסוכן כפול", "אהובתי", "למה לי פוליטיקה עכשיו", "תחזור, תחזור" ורבים אחרים הוכיחו שמבחינת רוב הנוכחים, עסקינן בהמנונים שנשמעים מאגניבים ורלוונטיים גם עשור או שניים אחרי שנכתבו. למרבה הצער, אין יותר מדי מעבר לזה. יסלחו לי אלפי בוגרי תנועות הנוער החנונים שהשפריצו מסביב את הזיעה המתלהבת שלהם ושנוררו לי קופסת סיגריות שלמה בקצת יותר משעה וחצי - בסופו של דבר מדובר בהופעה סטרילית כמו חדר ניתוח וסינתטית כמו אולפן חדשות ערוץ 2. אין שום ערך מוסף בלראות את משינה לייב - לא בעיבודים ולא באנרגיות. זה בדיוק, אבל בדיוק, כמו לשמוע דיסק שלהם, מה שלא היה כל כך נורא אלמלא הצורך לנסוע שעה, לחפש חנייה עוד שעתיים, לעבור חיפוש על גבול הטרדה מינית ממאבטח שעיר ומגודל ובסוף להימחץ בין שתי פוסטמות שמזייפות את "רכבת לילה לקהיר" סנטימטר מעור התוף. לזכותם של חמשת חברי משינה אפשר לומר שהם לרגע לא הסתירו את העובדה שהם כאן בשביל הכסף, והעובדה שההיסטריה סביבם לא שככה למרות שכבר שנה חלפה מאז הקאמבק, היא לא משהו שאפשר לזלזל בו. אבל הצפייה בכל כך הרבה אנשים מתמוגגים מול חוויה מלאכותית של ספיינל-טאפ דמיקולו עשתה לי צרבת בגרון. מזל שגמרו לי את הסיגריות.
