מיכי 10
Member
סתם סיפור, למי שרוצה לקרוא. 
נכון שאנחנו מנצלים כל הזדמנות שנקרית על דרכנו כדי "לעשות נפשות" לאספרנטו?
אז היום פגשתי במכון לפיזיותרפיה את אחד החברים האספרנטיסטים שלנו (אני לא מציינת את שמו, כי לא הצלחתי לתפוש אותו בטלפון כדי לקבל את אישורו). הוא יצא ואני נכנסתי, אל אותו פיזיותרפיסט בשם ערן, שבמקרה משותף לשנינו.
האספרנטיסט ואני דיברנו בינינו כמה מילים באספרנטו, וערן אמר: אה, אספרנטו, למדתי פעם.
מיד קפצתי בשמחה, אך התברר שהוא סתם "עבד עלינו".
התאכזבתי, וכשהתחיל הטיפול, אמרתי לו שהוא יכול לבוא ללמוד בכל זאת. אבל הוא אמר: איפה אני ואיפה זמן ללימודים.
למרות זאת, התפתחה בינינו שיחה בנושא. בהתחלה הוא שאל כמה אספרנטים (אספרנטיסטים, תיקנתי) יש בארץ (אמרתי כ-200). וכמה יש בעולם (כשני מיליון). אבל קשה לדעת את המספר המדוייק, כי יש שלומדים ואחר כך נעלמים, וכאלה.
ואז הוא שאל שאלות לאו דווקא שגרתיות, וכן מעניינות. וקצת התווכח איתי בהבעת ספקות כלפי אספרנטו. תוך שיחה, כשסיפרתי על האפשרות שלנו (שאותה גם ניסיתי) לדבר עם אנשים מהמזרח הרחוק ומאפריקה, למשל, הוא שאל: דיברת איתם ממש, פנים אל פנים? כן, עניתי בתמיהה. אז הוא אמר: כן, אבל לא היית יכולה לתקשר למשל עם מישהו שנמצא ביפן או בסין.
למה לא? שאלתי. כי איך תכתבי? באספרנטו? יש מקלדת של אספרנטו?
בוודאי, עניתי בשמחה. ולא זו בלבד, יש לי אפילו גם בפלאפון. ואני מתכתבת באספרנטו. ואז סיפרתי לו גם על ויקיפדיה האספרנטית, שיש לה יותר ערכים מאשר לווידיפדיה העברית. ושיש הרבה ספרים שנכתבו בא-ו, ותיאטרון והכל הכל. בזה שכנעתי אותו כנראה שהמצב הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב.
בתום הטיפול, הראיתי לו בפלאפון מייל קצר שכתבתי הבוקר לאסטררו, ותרגמתי לו לעברית. והראיתי לו גם את המקלדת באספרנטו!
לא נראה לי שהוא יחליט פתאום להצטרף אלינו. אבל הוא יָדָע הרבה על אספרנטו, יחסית לאחרים, ועכשיו הוא יודע עוד קצת יותר.
נכון שאנחנו מנצלים כל הזדמנות שנקרית על דרכנו כדי "לעשות נפשות" לאספרנטו?
אז היום פגשתי במכון לפיזיותרפיה את אחד החברים האספרנטיסטים שלנו (אני לא מציינת את שמו, כי לא הצלחתי לתפוש אותו בטלפון כדי לקבל את אישורו). הוא יצא ואני נכנסתי, אל אותו פיזיותרפיסט בשם ערן, שבמקרה משותף לשנינו.
האספרנטיסט ואני דיברנו בינינו כמה מילים באספרנטו, וערן אמר: אה, אספרנטו, למדתי פעם.
מיד קפצתי בשמחה, אך התברר שהוא סתם "עבד עלינו".
התאכזבתי, וכשהתחיל הטיפול, אמרתי לו שהוא יכול לבוא ללמוד בכל זאת. אבל הוא אמר: איפה אני ואיפה זמן ללימודים.
למרות זאת, התפתחה בינינו שיחה בנושא. בהתחלה הוא שאל כמה אספרנטים (אספרנטיסטים, תיקנתי) יש בארץ (אמרתי כ-200). וכמה יש בעולם (כשני מיליון). אבל קשה לדעת את המספר המדוייק, כי יש שלומדים ואחר כך נעלמים, וכאלה.
ואז הוא שאל שאלות לאו דווקא שגרתיות, וכן מעניינות. וקצת התווכח איתי בהבעת ספקות כלפי אספרנטו. תוך שיחה, כשסיפרתי על האפשרות שלנו (שאותה גם ניסיתי) לדבר עם אנשים מהמזרח הרחוק ומאפריקה, למשל, הוא שאל: דיברת איתם ממש, פנים אל פנים? כן, עניתי בתמיהה. אז הוא אמר: כן, אבל לא היית יכולה לתקשר למשל עם מישהו שנמצא ביפן או בסין.
למה לא? שאלתי. כי איך תכתבי? באספרנטו? יש מקלדת של אספרנטו?
בוודאי, עניתי בשמחה. ולא זו בלבד, יש לי אפילו גם בפלאפון. ואני מתכתבת באספרנטו. ואז סיפרתי לו גם על ויקיפדיה האספרנטית, שיש לה יותר ערכים מאשר לווידיפדיה העברית. ושיש הרבה ספרים שנכתבו בא-ו, ותיאטרון והכל הכל. בזה שכנעתי אותו כנראה שהמצב הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב.
בתום הטיפול, הראיתי לו בפלאפון מייל קצר שכתבתי הבוקר לאסטררו, ותרגמתי לו לעברית. והראיתי לו גם את המקלדת באספרנטו!
לא נראה לי שהוא יחליט פתאום להצטרף אלינו. אבל הוא יָדָע הרבה על אספרנטו, יחסית לאחרים, ועכשיו הוא יודע עוד קצת יותר.
