סתם סיפור על... פיל
היי חברים, סתם סיפור על פיל שהיה פעם ..פילון קטן כפי שאנחנו היינו פעם...כשהיינו קטנים. "כשהייתי ילד קטן אהבתי נורא לראות קרקס ובמיוחד אהבתי את היות והכי הכי אהבתי את הפילים. במהלך ההופעה ראיתי שלרגלו של הפיל הגדול קשורה שרשרת נורא עבה שקצהה קשור ליתד שהיתה נטועה באדמה. יתד לא גדולה, יתד שלא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה שרק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה והיה ברור לי שהחיה הגדולה הזו, הפיל הענק הזה - שיכול ללא קושי לעקור אפילו עץ שלם מהשורש - יכול בקלילות רבה למשוך את יתד העץ ולברוח... "אבא, למה קושרים את הפיל ליתד כזו קטנה?" שאלתי את אבי "הרי בקלי קלות הוא יכול למשוך אותה ו...לברוח" "הוא לא יברח" השיב אבי "הוא לא יברח כי הוא פיל מאולף". "אז אם הוא פיל מאולף" הקשיתי "מדוע צריך בכלל לקשור אותו?" "כי הוא...פיל" השיב אבי ותשובתו הותירה את קושייתי בעינה שבעצם ליוותה אותי כל חיי... לפני זמן לא רב פגשתי מישהו מספיק חכם בכדי לפתור את קושייתי. פעם - סיפר לי אותו מישהו חכם - פעם, כאשר הפיל רק נולד, כאשר היה עדיין גור, קשרו אותו ברגלו עם שרשרת ברזל גדולה ליתד קטנה, יתד הדומה לאותה יתד שאליה היה קשור גם בבגרותו גם כאשר היה כבר פיל גדול נורא. ואז, כאשר היה גור קטן שקשור בשרשרת גדולה ליתד קטנה, ניסה בכל כוחו להשתחרר מקשירתו ליתד, משך,דחף, הזיע... רגלו כבר כואבת... והוא המשיך... נפל...קם...ושוב... רגלו כבר פצועה... וכל זה לשוא, היתד הקטנה היתה חזקה ממנו. נרדם הפילון כשהוא מותש ממאמציו ורגלו כואבת... כאשר קם ביום המחרת, ניסה שוב להשתחרר מקשירתו ליתד, משך..דחף...הזיע...נפל...קם...ושוב.. רגלו פצועה, דם ניגר... אבל לשוא, היתד הקטנה היתה יותר חזקה ממנו. וכך גם ביום שאחריו וביום שאחרי אחריו... עד שהגיע היום האיום ונורא שבו השלים הפילון עם חוסר האונים שלו ונכנע ליתד הקטנה... ומאז, הפיל הגדול והחזק כל כך שאנחנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שאינו יכול. שאינו יכול לעקור את יתד העץ הקטנה... הוא זוכר היטב את אי-היכולת שלו שחווה בינקותו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. את זכרון רגלו הכואבת... הדבר הכי נורא שהוא, הפיל הגדול והענק - מעולם לא הטיל ספק של ממש ב...אי-יכולתו"
היי חברים, סתם סיפור על פיל שהיה פעם ..פילון קטן כפי שאנחנו היינו פעם...כשהיינו קטנים. "כשהייתי ילד קטן אהבתי נורא לראות קרקס ובמיוחד אהבתי את היות והכי הכי אהבתי את הפילים. במהלך ההופעה ראיתי שלרגלו של הפיל הגדול קשורה שרשרת נורא עבה שקצהה קשור ליתד שהיתה נטועה באדמה. יתד לא גדולה, יתד שלא היתה אלא חתיכת עץ לא גדולה שרק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה והיה ברור לי שהחיה הגדולה הזו, הפיל הענק הזה - שיכול ללא קושי לעקור אפילו עץ שלם מהשורש - יכול בקלילות רבה למשוך את יתד העץ ולברוח... "אבא, למה קושרים את הפיל ליתד כזו קטנה?" שאלתי את אבי "הרי בקלי קלות הוא יכול למשוך אותה ו...לברוח" "הוא לא יברח" השיב אבי "הוא לא יברח כי הוא פיל מאולף". "אז אם הוא פיל מאולף" הקשיתי "מדוע צריך בכלל לקשור אותו?" "כי הוא...פיל" השיב אבי ותשובתו הותירה את קושייתי בעינה שבעצם ליוותה אותי כל חיי... לפני זמן לא רב פגשתי מישהו מספיק חכם בכדי לפתור את קושייתי. פעם - סיפר לי אותו מישהו חכם - פעם, כאשר הפיל רק נולד, כאשר היה עדיין גור, קשרו אותו ברגלו עם שרשרת ברזל גדולה ליתד קטנה, יתד הדומה לאותה יתד שאליה היה קשור גם בבגרותו גם כאשר היה כבר פיל גדול נורא. ואז, כאשר היה גור קטן שקשור בשרשרת גדולה ליתד קטנה, ניסה בכל כוחו להשתחרר מקשירתו ליתד, משך,דחף, הזיע... רגלו כבר כואבת... והוא המשיך... נפל...קם...ושוב... רגלו כבר פצועה... וכל זה לשוא, היתד הקטנה היתה חזקה ממנו. נרדם הפילון כשהוא מותש ממאמציו ורגלו כואבת... כאשר קם ביום המחרת, ניסה שוב להשתחרר מקשירתו ליתד, משך..דחף...הזיע...נפל...קם...ושוב.. רגלו פצועה, דם ניגר... אבל לשוא, היתד הקטנה היתה יותר חזקה ממנו. וכך גם ביום שאחריו וביום שאחרי אחריו... עד שהגיע היום האיום ונורא שבו השלים הפילון עם חוסר האונים שלו ונכנע ליתד הקטנה... ומאז, הפיל הגדול והחזק כל כך שאנחנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שאינו יכול. שאינו יכול לעקור את יתד העץ הקטנה... הוא זוכר היטב את אי-היכולת שלו שחווה בינקותו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. את זכרון רגלו הכואבת... הדבר הכי נורא שהוא, הפיל הגדול והענק - מעולם לא הטיל ספק של ממש ב...אי-יכולתו"