סתם סיפור שנזכרתי בו היום.

[מירב של פעם]

סתם סיפור שנזכרתי בו היום.

כשהייתי לפני גיוס ישבתי בבית כמעט שנה. רציתי לעבוד אבל לא ממש חיפשתי ובעיקר חששתי מזה. קרובת משפחה שלי עבדה באיזה משרד והיא היתה צריכה לצאת לחופשה בת שבוע. היא התקשרה אלי יום אחד וביקשה ממני שאחליף אותה. אני כמובן לא הסכמתי והסיבה ברורה לכם, נכון? סירבתי לה והיא לא הבינה למה אני לא רוצה! היא אמרה לי שזה בתשלום כמובן ואמרה שהיא ממש תקועה ומחפשת מחליפה וגם ככה אני לא עובדת. אני סירבתי בתוקף. היא המשיכה לא להבין ואמרה "אבל את לא צריכה לעשות כלום, רק לענות לטלפון"

היא בטח חשבה שאני מ-ה ז-ה מוזרה!!!

 

[diana25]

זה ממש מוכר לי

גם אני נתקלתי בזה. כאשר השתחררתי מהצבא היה לי זמן לעבוד קצת לפני תחילת הלימודים. הלכתי לעבוד במפעל, ששם נדרשתי לעבוד ולא לדבר (שזה מאוד שימח אותי), למרות שהעבודה היתה מאוד מעייפת פיזית. חברה שלי הלכה לעבוד בטלמרקטינג. כאשר בחברה שלה חיפסו עוד אנשים היא הציעה לי. כששמעתי את ההצעה שלה סירבתי מיד. היא לא היתה מסוגלת להבין את הסירוב שלי, למרות שהסברתי לה שמשרה זו יותר קשה בשבילי מהמשרה במפעל. כרגע אני מחפסת עבודה במקצוע. לא מזמן, התקשרו אלי מאיזה חברה לקבוע ראיון. כאשר הסבירו לי שהתפקיד הוא בתחום הרכש, סירבתי ללא צורך ללכת לראיון

. כשסיפרתי לבעלי על זה הוא בהתחלה שאל אותי אם אני בטוחה שלא עשיתי טעות, אבל כשהסברתי לו מה אני עוברת כאשר מדברת בטלפון (ובמיוחד עם אנשים זרים) קיבלתי ממנו חיבוק ומילות עידוד שממש עזרו לי

 

[Mariasha]

אני מכירה את זה

אני להפך, עשיתי דווקא לגימגום וחיפשתי עבודה בתחום המזכירות. עבדתי בזה יותר משנה לפני הלימודים והייתי ממש טובה. נהניתי מכל רגע, למרות שכל הרמת שפופרת הייתה כהוצאה להורג... דיאנה, כל הכבוד לך שאת מסוגלת להפתח. אני אף פעם לא סיפרתי לבעלי לעתיד (שאותו אני מכירה מעל 7 שנים) על מה שאני עוברת יום יום. לפעמים ממש בא לי לספר, אך אני לא מצליחה...

 

[gali90]

סיפור קצר...

אחרי הצבא , חיפשתי עבודה .. והציעו לי לעבוד בחברת תקשורת כנציגת שירות לקוחות . זו היה תקופה טובה של הגמגום (אחרי טיול ארוך בחו"ל , שהרגשתי לגמרי "רגילה", כאילו הבעיה נשכחה)שלחתי קורות חיים , הזמינו לראיון קבוצתי - חטפתי חום שראיתי את כל הקבוצה..אבל זה לא הסיפור. בקיצור אחרי שהתקבלתי הרגשתי מאושרת ושהנה אני עם "הגמגום" הצלחתי והתקבלתי לעבודה בטלפונים..ממש הרגשתי שנגעתי בשמיים. אחרי הקורס בפעם הראשונה שהייתי צריכה להתחיל לענות לטלפונים , אני חושבת שירדו לי כמה שנים מהחיים. זה היה מאוד קשה - במיוחד שישבו מאחוריי והאזינו לשיחות . היו תקופות שהרגשתי שזאת היתה התעללות מצידי. במשך הזמן (עבדתי שם חמש שנים) היו לי תקופות יותר טובות ותקופות נוראיות - שהייתי ממש בחרדה איומה לפני משמרת . היה מאוד לא פשוט - ישבנו בעמדות צמודות , ונציגים (אני לא מדברת על לקוחות) יכלו לשמוע לפעמים איך אני מתענה . בד"כ הקושי היה בתחילת משמרת , ולאט במשך הזמן נרגע . היום שאני נזכרת בזה- אני כ"כ גאה בעצמי שהיה לי אומץ על אף הגמגום להחשף. זאת תקופה שהלכתי לטיפול פסיכולוגי - שהמטרה היתה להחשף כמה שיותר לדיבור בתנאים מלחיצים ולהתמודד ולרכוש מיומניות להרגעה עצמית. זה לא היה פשוט , אבל אם הזמן הייתי מגיעה למשמרת רגועה . לגבי הגמגום - בשיחת הכרות עם מנהל צוות חדש הייתי מספרת על הגמגום , וזה מאוד עזר לי להתמודד עם הפחד . הכי הייתי גאה , כשהיו מגיעים נציגים חדשים למוקד - המנהלי צוות התעקשו להצמיד לי מתלמד - ובכלל לא חשבו שהגמגום יכול להפריע לאופן בו אסביר לו את המידע - העריכו אותי מאוד בשל המקצועיות ורמת השירות . אבל היתה גם הקינאה ..הנוראית מכל - שחברות שהתחילו איתי באותו קורס התקדמו , ויצאו להדרכות , ולתפקידים בכירים יותר ואני נותרתי נציגת שירות לקוחות .. כאילו לא הרשיתי לעצמי לחשוב הלאה.. במבט קצר לאחור , אני מנסה להסתכל על מה עשיתי ולא על מה לא עשיתי... זהו סיפור שאני מאוד גאה בו.

 

[Mariasha]

מגיע לך צל"ש!!!!../images/Emo140.gif

 

[מירב של פעם]

צל"ש? פרס ישראל!!! ../images/Emo88.gif

וואו איזה אומץ היה לך ללכת לעבוד במקצוע הכי "דברני"! דווקא לא מזמן ביררתי על עבודה שקשורה במענה טלפוני ובסוף קיבלתי רגלים קרות. כל הכבוד לך

 

[RobinhooDw]

מגיע לך הרבה יותר

עברת גיהנום 5 שנים, מגיעות לך חמש שנים של שקט נפשי, לא? :} אולי זה נשמע לך לא הגיוני אבל הייתי עושה הרבה כדי להוריד לך שנה אחת מחמשת השנים הללו. הגמגום נראה לאנשים כלכך לא משמעותי ואפילו מבדר, אבל האמת היא שמסתתר בזה הרבה מאוד כאב, שהרבה אנשים לעולם לא יבינו. רק אני לא מבין, למה לא התפטרת?

 

[b e ll]

גלית, אני בכלל לא מופתעת. כל הכבוד

על האומץ והיוזמה. כל הכבוד שלא ויתרת. התפרנסת בכבוד, יכולת לגימגום, עבדת על עצמך להרגע ולהצליח למרות הגימגום. אני בטוחה שההתנסות הזו איפשרה לך להחליט ללכת ללמוד עבודה סוציאלית, לא לוותר לעצמך על מצבי דיבור והכי הכי - להצליח כעו"ס נהדרת. צריך לקחת ממך דוגמה! יש לך הרבה במה להתגאות בעצמך.

 

[בתיה של פעם]

זה רק מוכיח לנו שהגמגום לא נתפס

כנורא אצל הסובבים שלנו !

 

[diana25]

כל הכבוד למי שלא נותן לגימגום לשלוט

לו בחיים!!! אני מאוד משתדלת לעשות זאת, אך לצערי ללא הצלחה. בזמן הלימודים אני לא הצלחתי לעמוד מול הכיתה ולהעביר הרצעה קצרה (של 15 דקות) על איזשהו נושא (היתי ניגשת למרצים ומסבירה להם שיש לי בעיה כזאת וכזאת ואני לא אוכל לעמוד מול הקהל. על סמך הגימגום היתה מקבלת פטור מהרצעות). כמו כן אני לא מצליחה אפילו לחשוב על משרה שבה אצטרך לדבר בטלפונים או להרצות...... לצערי עם כל השיכנועים העצמיים (כולל זה שהגימגום לא נתפס כנורא אצל הסובבים), אני לא מצליחה לבצע זאת.

 

[yogya]

גם אני

לא מצליח

 

[בתיה של פעם]

דיאנה , גם אני ברחתי מכל המטלות הנ"

 

[gali90]

תודה על התגובות החמות

זה מאוד נחמד שיש אנשים שמבינים בדיוק איך אתה מרגיש ולא "ליד" או "בערך" - מה שאני מנסה להגיד שפרגון והערכה ממי שמבין עד כמה היה קשה שווה המון.

 

[בתיה של פעם]

הסיפורים האלה , מלווים אותי יום יום

אפילו בסופר שאני רוצה לעשות משלוח , אני מבקשת מהקופאית (בקשיחות) לתת לי למלא את הטופס משלוח בטענה "אתם אתם טועים" , כל הזמן מסתכלים עלי בתמיהה , אבל אין לי דרך אחרת . נכון , לרוב הסיפורים והמקרים האלה הופכים להיות פיקנטיים במיוחד , אבל לרוב הם לא מוסיפים בריאות במיוחד.

 

[מירב של פעם]

../images/Emo24.gif

מתי את באה לבקר אותי? שלחי מייל...געגעתי