סתם עוד בילבול
מכתב לכל האנשים שחושבים שאני הכותל שלהם. תגידו, חשבתם לעצמכם פעם מה זה עושה לי??!! תגידו, חשבתם פעם איך אני מרגישה כשאני שומעת את כל הצרות שלכם?! תגידו, זה כל כך הכרחי שיהיה מישהו שישמע וידע הכל? זה כל כך נחמד לשפוך את הלב בפני מישהו? ועוד לבקש ממנו לשמור סודות?! תגידו, אתם באמת חושבים שאני מסוגלת לסחוב את כל זה?! תגידו, חשבתם פעם עליי לפני שחשבתם על עצמכם?! אולי.. אולי פעם תחשבו מה זה גורם לי, כשאני יושבת, מקשיבה, נותנת עצות, שופטת את המקרים... חשבתם פעם על כמה שאני מסתבכת מזה?! אז אולי אני טובה בלהקשיב ולתת עצות, ואולי אני טובה מדיי אליכם, אבל דיי! זה נמאס! כמה אפשר לשמוע את הצרות שלכם? כמה אני יכולה לספוג הכל משני הצדדים.. ושני הצדדים מבקשים שאני לא אפתח ת´פה. כמה אני יכולה לשבת בשקט, כשאתם מלכלכים אחד על השני, מרכלים, משמיצים... ועוד בפניי. כמה אני יכולה לשתוק כשאני שומעת שאתם מלכלכים על החברים הכי טובים שלי.. אבל רגע, גם אתם החברים הכי טובים שלי... כמה אני יכולה לסתום הא?! רק תענו לי. למה תמיד אתם פונים אליי בשביל לספר כמה שאתם כועסים על ההוא, וכמה שההיא זונה, ואיך שהיא התנהגה אתמול, בשביל לספר לי איך אתם מאוכזבים ממנו, ואיך אתם רוצים אותה.. למה אתם אתם פונים אליי בשביל לסבך אותי למה?! ושלא תבינו לא נכון, אני אוהבת לעזור. אבל זה כבר עבר את הגבולות. אתם פשוט לא מבינים שאני אוהבת את ההם שאתם מדברים עליהם... אתם לא מבינים כמה כואב לי לשמור את הסודות שלכם, כשהצד השני בכלל פגוע וחושב ההפך. ותמיד אני נדפקת בסוף. "הא מישל, למה לא סיפרת לי...?" מה למה? כי ביקשו ממני לשמור סוד! וכי אני יודעת לשמור סוד וכמו שאני רוצה שישמרו על הסודות שלי.. ככה אני נוהגת עם אחרים. אז... חברים חביבים שלי, תעשו טובה לי ולכם, תחסכו ממני את כל סיפורי הכותל.. פשוט תרדו מהגב שלי. לכו כבר לפסיכולוג. נודניקים!
מכתב לכל האנשים שחושבים שאני הכותל שלהם. תגידו, חשבתם לעצמכם פעם מה זה עושה לי??!! תגידו, חשבתם פעם איך אני מרגישה כשאני שומעת את כל הצרות שלכם?! תגידו, זה כל כך הכרחי שיהיה מישהו שישמע וידע הכל? זה כל כך נחמד לשפוך את הלב בפני מישהו? ועוד לבקש ממנו לשמור סודות?! תגידו, אתם באמת חושבים שאני מסוגלת לסחוב את כל זה?! תגידו, חשבתם פעם עליי לפני שחשבתם על עצמכם?! אולי.. אולי פעם תחשבו מה זה גורם לי, כשאני יושבת, מקשיבה, נותנת עצות, שופטת את המקרים... חשבתם פעם על כמה שאני מסתבכת מזה?! אז אולי אני טובה בלהקשיב ולתת עצות, ואולי אני טובה מדיי אליכם, אבל דיי! זה נמאס! כמה אפשר לשמוע את הצרות שלכם? כמה אני יכולה לספוג הכל משני הצדדים.. ושני הצדדים מבקשים שאני לא אפתח ת´פה. כמה אני יכולה לשבת בשקט, כשאתם מלכלכים אחד על השני, מרכלים, משמיצים... ועוד בפניי. כמה אני יכולה לשתוק כשאני שומעת שאתם מלכלכים על החברים הכי טובים שלי.. אבל רגע, גם אתם החברים הכי טובים שלי... כמה אני יכולה לסתום הא?! רק תענו לי. למה תמיד אתם פונים אליי בשביל לספר כמה שאתם כועסים על ההוא, וכמה שההיא זונה, ואיך שהיא התנהגה אתמול, בשביל לספר לי איך אתם מאוכזבים ממנו, ואיך אתם רוצים אותה.. למה אתם אתם פונים אליי בשביל לסבך אותי למה?! ושלא תבינו לא נכון, אני אוהבת לעזור. אבל זה כבר עבר את הגבולות. אתם פשוט לא מבינים שאני אוהבת את ההם שאתם מדברים עליהם... אתם לא מבינים כמה כואב לי לשמור את הסודות שלכם, כשהצד השני בכלל פגוע וחושב ההפך. ותמיד אני נדפקת בסוף. "הא מישל, למה לא סיפרת לי...?" מה למה? כי ביקשו ממני לשמור סוד! וכי אני יודעת לשמור סוד וכמו שאני רוצה שישמרו על הסודות שלי.. ככה אני נוהגת עם אחרים. אז... חברים חביבים שלי, תעשו טובה לי ולכם, תחסכו ממני את כל סיפורי הכותל.. פשוט תרדו מהגב שלי. לכו כבר לפסיכולוג. נודניקים!