סתם עוד מכתב על אהבה...
עוד מעט יבוא החורף ויפגוש אותי שונה מלפני שנה עוד מעט הגשם ישטוף את הדמעות והרחובות יוצפו בזכרונות.... היה לי חלום ליל חורף והוא התגשם לי בדמותך... היו לי הרבה חורפים לפניך שהייתי רגילה ללבד ואפילו מצאתי בו את הדברים הטובים כי בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע... אבל החורף הזה לא יהיה אותו דבר , אני רוצה לברוח מכאן רק שאין לי לאן... הכאב בתוכי איתי ילך לכל מקום..... זה עצוב מצחיק כזה איך שאני מבטיחה לעצמי שוב ושוב שאני לא אכתוב לך יותר כי אני חייבת פשוט חייבת לשחרר וכמעט הצלחתי ניתקתי כל חוט מקשר בינינו ואפילו המרחק משתף פעולה והבנתי ושיכנעתי גם אותך שאין לנו חלק בחיים אחד של השניה כי אי אפשר עוד להעמיד פנים אחרי שהאמת נאמרה. שאני כן ואתה לא. זה עצוב מצחיק כזה איך שככל שאתה רחוק יותר כך אני מרגישה יותר ויותר שהחיים שלי לא יהיו אותו הדבר.הזכרונות היו עושים לי לחייך, עכשיו הם עושים לי כאב בלב, כי אין לי תקווה שזה יקרה שוב, אומרים שאם אתה רואה משהו בעיני רוחך אז הוא יקרה.. אם תאמיני זה יקרה..אם תאמיני.. אבל משהו בי מסרב לתת לזה לקרות שוב, ואני לא משלה את עצמי זה הרי לא יקרה אם אני לא אתן לי לזה לקרות , אז זה בעצם לא יקרה. אז במה להאמין ? ואיך שהזכרון מתעתע בנו ואני זוכרת כל כך טוב דווקא מה שרציתי לשכוח...זוכרת אהבה, אבל רק אתה שם בתמונה בראש ואני כאילו מחוץ לתמונה מביטה על עצמי מבחוץ מרגישה לא קשורה כאילו לא לי זה קרה בכלל.... כאילו זה היה טעות, טעו בכתובת כששלחו את האהבה הזאת אליי.. כמו ששכחתי שהלב שביר ונתתי אותו על מגש של תמימות.... וזה עצוב מצחיק כזה איך שכבר לא איכפת לי בכלל מכלום יותר. לפחות בכל מה שקשור אליי. לא מצליחה לשקר לעצמי שיהיה טוב, יהיה טוב...כי שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. שום דבר כבר לא יהיה אתה. ולמרות ששום דבר לא יהיה אתה. יש לי בלבי נחמה אחת קטנה שידעתי ואהבתי אותך. ואפילו אם היה זה רק לעונה... וגם אם לא תשמע זאת לעולם כי צריך להניח לדברים להישטף בגשם החדש שעוד מעט יבוא... אחרי החורף הזה כבר יהיו לי זכרונות אחרים מהעונה הזאת... ורק דבר אחד ישאר אותו דבר תמיד... תמיד יהיה מישהו שאוהב אותך בעולם הזה ככה בדיוק כמו שאתה. תמיד.
עוד מעט יבוא החורף ויפגוש אותי שונה מלפני שנה עוד מעט הגשם ישטוף את הדמעות והרחובות יוצפו בזכרונות.... היה לי חלום ליל חורף והוא התגשם לי בדמותך... היו לי הרבה חורפים לפניך שהייתי רגילה ללבד ואפילו מצאתי בו את הדברים הטובים כי בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע... אבל החורף הזה לא יהיה אותו דבר , אני רוצה לברוח מכאן רק שאין לי לאן... הכאב בתוכי איתי ילך לכל מקום..... זה עצוב מצחיק כזה איך שאני מבטיחה לעצמי שוב ושוב שאני לא אכתוב לך יותר כי אני חייבת פשוט חייבת לשחרר וכמעט הצלחתי ניתקתי כל חוט מקשר בינינו ואפילו המרחק משתף פעולה והבנתי ושיכנעתי גם אותך שאין לנו חלק בחיים אחד של השניה כי אי אפשר עוד להעמיד פנים אחרי שהאמת נאמרה. שאני כן ואתה לא. זה עצוב מצחיק כזה איך שככל שאתה רחוק יותר כך אני מרגישה יותר ויותר שהחיים שלי לא יהיו אותו הדבר.הזכרונות היו עושים לי לחייך, עכשיו הם עושים לי כאב בלב, כי אין לי תקווה שזה יקרה שוב, אומרים שאם אתה רואה משהו בעיני רוחך אז הוא יקרה.. אם תאמיני זה יקרה..אם תאמיני.. אבל משהו בי מסרב לתת לזה לקרות שוב, ואני לא משלה את עצמי זה הרי לא יקרה אם אני לא אתן לי לזה לקרות , אז זה בעצם לא יקרה. אז במה להאמין ? ואיך שהזכרון מתעתע בנו ואני זוכרת כל כך טוב דווקא מה שרציתי לשכוח...זוכרת אהבה, אבל רק אתה שם בתמונה בראש ואני כאילו מחוץ לתמונה מביטה על עצמי מבחוץ מרגישה לא קשורה כאילו לא לי זה קרה בכלל.... כאילו זה היה טעות, טעו בכתובת כששלחו את האהבה הזאת אליי.. כמו ששכחתי שהלב שביר ונתתי אותו על מגש של תמימות.... וזה עצוב מצחיק כזה איך שכבר לא איכפת לי בכלל מכלום יותר. לפחות בכל מה שקשור אליי. לא מצליחה לשקר לעצמי שיהיה טוב, יהיה טוב...כי שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. שום דבר כבר לא יהיה אתה. ולמרות ששום דבר לא יהיה אתה. יש לי בלבי נחמה אחת קטנה שידעתי ואהבתי אותך. ואפילו אם היה זה רק לעונה... וגם אם לא תשמע זאת לעולם כי צריך להניח לדברים להישטף בגשם החדש שעוד מעט יבוא... אחרי החורף הזה כבר יהיו לי זכרונות אחרים מהעונה הזאת... ורק דבר אחד ישאר אותו דבר תמיד... תמיד יהיה מישהו שאוהב אותך בעולם הזה ככה בדיוק כמו שאתה. תמיד.