סתם עצבים

[LsMs]

סתם עצבים

החבר ביקש שאני "אתרחק ממנו" למעט ואפסיק להיות "פסיכית" (במילים אחרות התכוון לחרדתית) אז החלטתי שאני מרפה את יידי לגמרי ממנו חזרתי לגור אצל ההורים בינתיים אני אעשה את מה שאני צריכה לעשות שזה לסיים תפרויקט ואם הוא ירצה אותי...הוא יתקשר וידבר איתי וזהו...אם לא אז אני אסיים תחבילה אבוא לקחת את כל הדברים שלי וללכת באסה עד שחשבתי שיש מישהו שבאמת רוצה אותי ובאמת אוהב אותי..כולם שקרנים למען האמת ...אף אחד לא אוהב אנשים מדוכאים עם הפרעת חרדה קשה...


זה עצוב זה מתסכל וזה די מבאס שבשביל להיות חלק מ"הנורמליים" אני צריכה לחיות על כדורים כמו זומבי לשארית חיי רק כדי להסתיר את האופי האמיתי שלי...לחיות מאחורי מסיכות..כולנו צבועים במידה כזו או אחרת..

 

[Lady Stark]

יקירתי

אני ממש מצטערת, זו חוויה שמאוד מקשה על המצב, שקשה גם ככה. להרגיש שלא מקבלים אותך כמו שאת.
זה לא פייר לשפוט בן אדם על פי החרדות שלו, עליהן קשה לשלוט. לעתים בלתי אפשרי.
אני גם מכירה אנשים חרדתיים או דיכאוניים שיש להם זוגיות עם אדם בריא. הכל עניין של מציאת בנאדם עם סובלנות, בגרות ויכולת לראות את האחר.
יש כאלה אנשים!
בנוסף, את לא יודעת כמה אנשים יש שהם חרדתיים ולוקחים כדורים, ומתפקדים כרגיל, כאילו כלום. יש יותר אנשים עם מסכות של חיוך ושמחה ממה שכולנו יודעים.
את ממש לא לבד.
שלא לדבר על הפורום הזה, בו את ה-כ-י לא לבד.
תני לנו ללוות אותך בתקופה הזאת.