סתם עצוב לי

[ליאורלילי]

סתם עצוב לי

השבוע חליתי בשפעת. אין לי פריבילגיה להיות חולה ממש. ביום ראשון עוד נסעתי לעבודה. מיום שני נשארתי בבית , אך מדי יום הייתי חייבת להסיע את בעלי לעבודה,וכמובן גם להחזירו, כי הוא לא מוכן לנסוע באוטובוס. ניסיתי אתמול בבוקר לשכנע אותו וראיתי שהוא לחוץ מאד , פשוט כי שנים הוא לא נסע באוטובוס לעבודה. הבוקר כשהסעתי אותו , הוא היה מאד מהורהר כשתפס שאני מסיעה אותו במיוחד ושאל למה הוא לא יכול לנסוע בעצמו. כששוב הסברתי לו שזה מה שהרופאה אמרה, הוא אמר: אז אני נכה. ואני כמובן הייתי צריכה להרגיע ולומר שזו רק מגבלה בנהיגה ויש עוד הרבה אנשים הלוקחים תרופות ואינם נוהגים. כל הזמן הזה , אני עדיין מחכה די בחרדה לרגע שיגיע הביקור של הרופא התעסוקתי ואז הכל ישתנה והוא יאלץ לפרוש מהעבודה. בנוסף ,חורף בחוץ ואי אפשר סתם ללכת ולהסתובב , וגם אני קצת מצוננת , אז אני מרגישה די חנוקה, כאילו מה הלאה?

 

[ענתי44]

ליאורלילי תרגישי טוב../images/Emo101.gif../images/Emo23.gif

האם אין מישהו שיוכל להסיע את בעלך????????זו הבעיה איתנו המטפלים. בשביל יקירנו אנחנו נעלה על בריקדות אבל בשביל עצמנו לא.עד שאנחנו לא קורסים אנחנו לא מפרגנים לעצמנו כלום. יקירה תחזיקי מעמד ואני מקווה שתשובי במהרה לאיתנך. לפי מה שאת מתארת את עושה טוב כשאת מסבירה יפה לבעלך את איסור הנהיגה ובכך את מונעת ממנו עוגמת נפש מיותרת.אני בטוחה שאם או נכון יותר כאשר הרופא התעסוקתי יווציא את בעלך ממעגל העבודה תדעי גם הפעם לעטוף לו את הגלולה המרה בהסבר זה או אחר.אולי מזג האוויר לא מאפשר לצאת ולהתאוורר אבל יש שפע של פעיליות תרבות הפנאי שאפשר, הצגת קולנוע , תיאטרון או אופרה. האמת שאני דווקא אוהבת את הים בסערה. שיהיה לך סוף שבוע נעים.

 

[אירילה]

ליאורלילי...../images/Emo185.gif ../images/Emo8.gif שתהיי בריאה

ראשית אנחנו מקווים שאת כבר מרגישה יותר טוב. אני מקווה שאני לא נכנס לעצמות ,אבל אני חושב שטוב תעשי אם תקחי את בעלך לקבוצת התמיכה לחולים בראשון לציון ,המרחק בין מקום מגורייך לראשון לציון מתגמד מול התועלת שיפיק בעלך מפגישות אלו וגם את תשחררי לחץ בעת ההמתנה (בני הזוג המלווים למעשה יוצרים קבוצת תמיכה בעת ההמתנה). בתור מלווה של חמי ,אני ממליץ לך מאוד , כל עוד החולה נמצא בתובנה וכפי שאת מציינת בעלך עדיין בתובנה ונקווה כולנו שכך ימשיך המצב עוד הרבה זמן,זה הוא המקום המתאים בדיוק לבעלך ,בעת הפגישה מעלים החולים את חששותיהם מפני המחלה ביודעם מה צפוי להם ,מנחת הקבוצה מעניקה להם את הכלים להתמודדות עם קשיים ,כמו נטילת רשיון הנהיגה ,הפסקת עבודה ,לדעת לחיות בתלות הנכפית. כעת זה הוא גם הרגע המתאים ביותר גם עבורך ,ההתלבטות שלך כיצד יגיב בעלך בעת שיגיע לרופא התעסוקתי ,המתח שבך והחרדה כל אלו יפוגו כאשר תגיעי למפגש זה. אני מציע לך גם להתקשר אישית לעופרה שגב מנחת קבוצת החולים ולתאם איתה. אני מקווה שלא נכנסתי לעצמותיך ,אבל הכוונה בהחלט לנסות לעזור לך במצב זה. חמי מאז שהולך לקבוצת התמיכה (אנחנו באים מאזור מודיעין לראשון) ,הרבה יותר רגוע ומחכה לפגישה הבאה כבר עם צאתנו מהפגישה. הפגישות מתקיימות אחת לשבועיים בימי ראשון בשעה 16.45 ונמשכות כשעה וחצי. זו היא המלצה חמה מאוד ,ועוד המלצה בענייני היפוכונדריה ,שפעת וחורף -מיטה חמה ,שוקו חם,ספר טוב ולא לשקוע במרה שחורה. שיהיה לך רק טוב גרשון

 

[ronnyw]

עוד עיצה קטנטונת

שלום רב, כולי תקווה שאת חשה טוב יותר. כמו שכתבת - איננו יכולים להרשות לעצמנו את הפינוק שבלהיות חולה... עיצה קטנטנה בנושא הסעות: האם מונית באה בחשבון? הורי שייכים לסוג שאף פעם לא נסע במונית, שכן לדעתם זה הבזבוז בהתגלמותו... עדיין נזקקתי להסעה שבועית קבועה + הקפצות מידי פעם. הצלחתי להשיג שם של נהג מונית "מבין עניין" מהעיר שלהם. הוא היה בא קבוע לאסוף את הורי, או שהייתי מזעיקה אותו במקרים אחרים, ושילמתי לו בלי שהורי ידעו. (נתתי לו מראש סכום, וניהלנו את החשבונות דרך הטלפון. אחת לחודשיים בערך היינו מתקזזים) הוא שיחק את המשחק, הסביר להם שהוא עובד בהתנדבות עם מבוגרים, התידד איתם והפך כמעט לידיד משפחה... אולי אפשר לבנות קומבינה כזו עבור בעלך? למשל, לספר שזה שירות שהביטוח הלאומי/יש שרה/כל רעיון אחר מספק למי שאינו יכול לנהוג? (אולי לאמר שזו הסעה מטעם מקום העבודה?) בתקווה לטוב !

 

[ענתי44]

רוני ידידתי

את פשוט שופעת רעיונות כל כך מקוריים וכל כך פשוטים. תבורכי.

 

[ליאורלילי]

תודה על שאתם כל כך תומכים

בוקר טוב, אני כבר בעבודה היום , עדיין קצת מצוננת ובאמת מודה לכולכם על העידוד. לגרשון, אני יודעת על הקבוצה בראשון לציון ודיברתי עם עופרה כבר מספר פעמים. אך , בעלי עדיין "בסדר" ואי אפשר לשכנע אותו עדיין להפתח לקבוצה כזו. הוא גם לא רוצה להכיר בזה שהוא חולה. בעיית ההסעות נובעת מכך שמאז אוגוסט אנו נוסעים יחד לעבודה והוא לא נוהג. אך הוא מדי פעם מנסה לקחת את הרכב הקטן בבית לסיבוב ואני לא מצליחה תמיד להניא אותו מכך. הוא חושב שאף אחד לא יודע על בעייתו ולכן לא יהיה מוכן שמישהו מאחיו , למשל יבוא לקחת אותו , זה ישפיל אותו. גם בני בא השבוע לקחתו חזרה והוא בקש לנהוג. אך בני הצליח בתחנונים למנוע זאת ממנו ונהג חזרה. זאת הסיבה שגם אתמול אני נסעתי להחזירו מהעבודה. אני מקווה שבכל זאת נצליח פעם להגיע לקבוצה זו , גם עבורו וגם עבורי. היום , לאחר שיצאתי מהבית , ההרגשה כבר יותר טובה ואני מנסה לחשוב גם על דברים אחרים. אז, שתהיה לכולנו שבת שלום , גשם בחוץ וכיף בבית.

 

[zs1957]

החלמה מהירה ליאור לילי

שלום טובה, אני מקווה שאת מרגידה כעת יותר טוב. לא קל לשמוע את הקושי שאת עוברת .כולנו באותה סירה.לכל אחד מאתנו יש את הקושי שלו ועלין להתמודד כי אף אחד לא יעשה את העבודה במקומו. בשבת שעברה הוזעקתי לבית אימי ע"י המטפלת בטענה שיש לה כאבים חזקים ביד.חשבתי אולי משהו ראומתי והבאתי אתי משחה למריחה נגד כאבים. כשראיתי את ידה של איי הבנתי שמדובר בשבר. נסענו לבית חולים עשו רנטגן הרופא אמר שבצילום יש שבר מרוסק.גיבסו את היד והוחלט להשאירה בבית החולים לצורך ניתוח. זה הטיפול בשבר מסוג זה.הרופא במיון רצה שמנהל המחלקה האורתופדית וצוות רופאין הבכירים יראו ויחליטו.כל הלילה לא עצמתי עין. חששתי מניתוח. התפללתי שילכו לטיפול השמרני כי אמי לא תשרוד את הניתוח. ואכן אלוהים שמע לתפילתי והחליטו על טיפול שמרני. לאחר 48 שעות שחררו אותה לביתה עם הוראות רפאויות כתובות. לא הסתפקתי בזה ובקשתי לשמוע חוות דעת בע"פ.רציתי לדעת האם השבר יתאחה . מהו הנזק שיגרם ליד. מה לעשות כדי למנוע נמק ועוד שאלות למינהן. למחרת בבקורי בבית איי ראיתי שהאצבעות סגולות ונפוחות. לקחתי קטר וחתכתי את הגבס באיזור כפות הידיים וגם למעלה כדי למנוע נמק. אימי לא מדברת ואני לא נמצאת אצלה 24 שעות ביממה. המטפלת קבלה תדרוך כיצד לטפל בה והיא אכן עושה זאת יפה. אבל תמיד משהו מאתנו בא לבדוק שהכל בסדר. כמו כן אמא מקבלת טיפות אופטלגין להרגעת הכאבים. תמיד הייתי אופטימית וגם כעת. אמרתי נתגבר. רק שאמא לא תסבול מכאבים. הבאתי פיזיתרפסטית ואחותי הביאה מרפאה בעיסוק. שתיהן הדריכו את המטפלת ואותנו כיצד להלביש, להרים ,להושיב מבלי לגרום נזק. כל זה מצריך אותי לנסוע על קו רעננה כפר סבא מדי יום.אין לי טענות לאיש. העיקר שאמא לא תסבול ונמזער את הנזק ליד. כל טוב והרבה כח להמשך. את מוזמנת לבוא לקבות התמיכה בהרצליה בניהולו של פרופ'יוסף הס. בפברואר בשבוע השני של החודש ביום ב' בשעה 19:00 בבית המתנדב הנדיב 49 הרצליה. קבוצת התמיכה תעניק לך הרבה כוח וגם מענה לשאלותייך מאדם מקצועי . אשמח לעזור ולסייע בכל עת. זהבה שחם /עמותת אלצהיימר.

 

[מאירה של הצאט]

ליאורלילי

הלוואי והיינו יכולים לשלוח לך כח. תפעילי גם את המשפחה מסביב שיעזרו.!!! חובה כדי שיהיה לך כוח לאורך זמן. חזקי ואמצי.

 

[al27tlv]

לליאור לילי

מאחל לך בריאות רבה והרבה כוח.אמא שלי עשתה רשיון נהיגה בגיל מאוחר וכאשר סופסוף רכשה לעצמה רכב והחלה להיות עצמאית ולשמוח על השינוי בזה בחייה היא חלתה ולאחר זמן קצר היה ברור שלא תוכל לנהוג. זה היה קשה מאד מאחר ולא היתה מוכנה לקבל את העובדה שהאינה יכולה לנהוג. אחי היה צריך לקחת את האוטו ולומר לה שהאוטו התקלקל ואי אפשר לתקנו וחודשים ארוכים שמענו אותה כועסת מאד ודורשת וצועקת שיחזירו לה את האוטו שאחי "גנב" לה. היום היא כבר לא יכולה לדבר על האוטו ואנחנו יכולים רק להתגעגע לתקופה הקשה הזו שבה אמא לפחות תפקדה ודיברה דברים ברורים אפילו אם לא הפסקנו לשמוע על כך שגנבנו לה את האוטו. ולעניין אחר- הבן שלך, הלוואי והיה יודע איזה מזל גדול יש לו שאת לוקחת על עצמך את מרבית הטיפול באביו והוא יכול להמשיך בחייו. אני מקווה שהוא מבין ומעריך זאת.