סתם קטע שהיה לי אתמול

[I s t a r]

סתם קטע שהיה לי אתמול../images/Emo57.gif

הלכתי לראות דירה להשכרה באיזור שלנו ובעלת הבית הייתה אישה נורא חברותית וחמודה. התפתחה כמובן שיחה ארוכה שבמהלכה דיברנו על הרצון שלי ללמוד תחום מסוים לימודי שכרוך בעבודה במשמרות... האישה : "את בטוחה שתירצי לעבוד בזה אני " כן,תמיד היה לי חלום ללמוד את התחום הזה ולעבוד בו קצת". האישה:" אמה יהיה כשיבואו הילדים"? אני"אין לנו תוכניות כאלה ,זה לא יקרה, אני חופשיה לבחור איזה תחום עבודה שבא לי". האישה :"אין דבר כזה, החברה תכתיב לכם בסוף,את תיראי!!" אני "אממ,לא. האישה : "החברה מכתיבה כאלה דברים,תשמעי מה אני אומרת לך" לא מצאתי טעם לענות אבל לפני שהלכתי אמרתי לה...."את אישה מאוד נחמדה וחברותית- אני מקווה שלא הנחת וגם לא תניחי לחברה להכתיב לך את חייך ". היא נאנחה ככה,די בחוסר נוחות . אמרתי לה :"אני מאמינה שכל אחד מאיתנו זכאי לחיות בחברה ועדיין זכאי לבנות לו את הבועה שלו בתוכה שבה הוא חופשי להיות קשוב לרצונות שלו,לצרכים שלו, לטוב שלו, יש גבול לקונפורמיזם- והגבול הזה בוודאי ובוודא תקף כשמדובר בנושא כל כך אישי וחשוב". היא ענתה ף"נכון אני מסכימה איתך,אבל צריך להסכים לשלם את המחיר". קשה החברה הישראלית. באמת.

 

[גאטו נגרו]

דוקא נשמעת לי כמו אישה פתוחה

יחסית. לפחות היא לא ענתה לך "אויש, את לא יודעת מה את מדברת! תנסי ואז נדבר...".

 

[I s t a r]

בהחלט..

נשמעה מקבלת את השונה אבל באמירה שלה היה משהו נורא קשה בעיני, קבלה והשלמה עם זה שמי שמכתיב לך את הדברים החשובים ביותר בחיים זה הסביבה ולא את עצמך. בעיני זו חשיבה מאוד מאוד קשה ,מגבילה ועצובה.

 

[גאטו נגרו]

אני חושבת שהיא פשוט ריאלית

החברה שלנו היא כזו, בין אם נרצה להודות בכך ובין אם לא. נכון שזה עצוב שזה כך, וזה אומר שקשה יותר ללכת בדרך אחרת, אבל זה לא אומר שאי אפשר. אני חושבת שהמפתח לשינוי הוא הסברה, ונראה לי שדוקא קיומו של הפורום הזה הביא לשיפור משמעותי בעניין. אני חושבת שאנחנו בתחילת הדרך ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל גם שהמציאות משתנה מתחת לכפות רגלינו as we speak, וזה נותן לי תקוה.

 

[magicgirl1983]

אכן קשה החברה הישראלית

אבל אפשרי להתמודד איתה.. לחיות על פי תכתיבי חברה זה טיפשי...במיוחד כי לעיתים גם החברה טועה.

 

[עינת12]

ילדים כמחיר וכמס שפתיים לחברה

מה שהשבאמת נראה לי עצוב בהודעתה של אישתאר הוא המשפט "נכון, אני מסכימה איתך, אבל צריך להסכים לשלם את המחיר." כלומר הבאת ילדים לעולם היא: 1) מחיר (שצריך לשלם אותו) 2) מס שפתיים לחברה (שצריך להסכין אתו ולשלמו, אם אם זה רק מהפה אל החוץ). לא חושבת שאף פעם קראתי תיאור כזה עצוב בנושא.

 

[עינת12]

תיקון: "גם אם זה רק מהפה אל החוץ"

 

[I s t a r]

בדיוק../images/Emo10.gif

המחשבה מאחורי הגישה הזו היא שלהקריב את החופש שלך, הרצון שלך, המימוש העצמי שלך, הקשב לעצמך -כדי לקבל אישור מהבחרה- זה לא מחיר כבד. לעומת זאת,להיות נאמן לעצמך, לעשות מה שנכון לך,להיות קשוב לעצמך, דורש מחיר כבד. המגוחף כאן הוא שמבחינתי, אין מחיר כבד יותר מלוותר על האושר והטוב שלך ולהתנתק מהקשב שלך לעצמך, למען אישור חברתי זה או אחר. פשוט אין מחיר כבד יותר.

 

[מלח השמים]

מזכיר לי אמרה של הרבי מקוצק:

אם אני אני בגלל שאתה אתה ואתה אתה בגלל שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל- אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.

 

[עינת12]

איזו אמרה חכמה. כוללת בתוכה הכול

ובכזו פשטות. (וכל כך מתאימה לחתימה שלך). ועוד בהמשך להודעתה של אישתאר: משפטה האחרון של האישה הוא הנמכה נוראה של האדם: האדם הנולד לא בא מרצון, הוא מחיר, הוא מס. הוא מס משולם, לא יותר מכך. אם זה לא עצוב, אני לא יודעת מה כן.

 

[מלח השמים]

אכן מתאימה לחתימתי

זו הברקה שלך ההשוואה הזו

והמשפט שהתייחסת אליו אכן מעורר מחשבה- האדם עצמו אינו בוחר להוולד כשירו של זהר ארגוב "באתי לעולם לא שאלו את פי...". ואפילו הוריו אינם בוחרים אלא מושפעים מהחברה. והחברה... החברה היא אוסף של אנשים שנולדו בלי ששאלו אותם ושמושפעים זה מזה... תופעה מעגלית

 

[עינת12]

תודה. הייתי בטוחה ששמת לב להתאמה

בין האימרה לבין חתימתך הרבה קודם

. אכן "בעל כורחנו אנו נולדים ובעל כורחנו אנו מתים". בתגובתי התכוונתי דווקא לכך שהאישה איתה דיברה אישתאר רואה (לפחות כפי שפירשתי אני את המשפט האחרון שלה) בילד הנוצר, הנולד, וכפועל יוצא מכך - באדם בכלל, מחיר שמשלמים הוריו תמורת משהו, וגרוע מכך - מס שפתיים. לא משהו שנעשה מרצון, אלה תשלום מס. והילד עצמו אינו אלא תג מחיר, מס עבור משהו. באשר לדבריך שאפילו ההורים לא בוחרים ובוודאי שלא האדם עצמו. מסכימה אתך ב 101%. כפי שכתבתי למעלה. שום זרע שלא היפרה ושום ביצית שלא הופרתה לא מבקשים להפוך לעובר ולהיוולד (לפחות ככל הידוע לי....). זו שאלה מוסרית בסיסית לדעתי, ואני מקווה שיום אחד היא תעלה על סדר היום הציבורי (לא מאמינה שזה יקרה בישראל) - יצירת/אי-יצירת חיים כשאלה מוסרית בסיסית. איש מאיתנו לא ביקש להיוולד. מרגע שאנו נולדים אנו נתונים להכתבות שלא בחרנו בהם. (ואני מתכוונת בכך גם לאנשים שחושבים וחיים מחוץ לכל קונצנזוס ולמורדים מטבעם. אני מתכוונת לכולנו. כל בני האדם). וגם הורינו לא מודעים להכתבות שהביאו אותם ליצור משהו שהופך למישהו שכלל לא ביקש זאת, ושאילו היתה לו יכולת בחירה, מי יודע במה היה בוחר? הרי לא בחרנו בחיים עצמם! ולכן, כאשר התחלתי לעשות רציונליזציה של למה אינני רוצה ילדים (כפי שסיפרתי במפגש זה היה הרבה הרבה אחרי שבכלל הייתי ערה לכך שזוהי בעצם בחירה) - השורה התחתונה של כל הסיבות ביחד היתה והינה: אינני רוצה לכפות דבר על איש. בוודאי ובוודאי לא על יצור חסר אונים שאין לו כלל יכולת בחירה. וכן - החברה היא אוסף של אנשים שנולדו בלי ששאלו אותם ושמושפעים זה מזה, וזה כמובן מעגלי. כאן לדעתי באה השאלה הבאה: לאחר שנולדנו וגדלנו: מה אנו עושים עם חיינו (שנכפו עלינו)? וכאן, כל אחד (במודע ו/או לא במודע) מוצא את התשובות שלו.