סתם רוח
מה עוד אפשר לבקש? למה לא עונים לנו מלמעלה? או שאולי אנחנו עסוקים מדי בלהצטער ולבכות מכדי להמשיך את הקו הזה, לבקש.. כבר אמרו כמעט הכל על התקופה הזו, עד כדי כך שאין כבר כמעט מה לחדש, מה שמתחדשות הן הצרות והרגשות. השנה הקודמת היתה רעה מאוד. הנוכחית החלה טוב. אישית וכללית. אבל אני חושב עדיין שזה בגלל ההרגל, בגלל השגרה. כבר התרגלתי למצבים האלו, התגובה הרגשית שלי עכשיו היא לא כמו בפיגוע הראשון, היא פחות, פחות אבל כואב, אז מה זה אומר? שאנחנו מתרגלים. אבל זה לא צריך להיות ככה מצד אחד, ומצד שני אסור לנו לחיות כל הזמן באבל ויגון, כי הגוף לא מסוגל לזה, אנחנו ניגמר. אצלי, היה דווקא שינוי לעומת השנה שעברה. בשנה שעברה לי היה רע לסובבים אותי ולמדינה היה גם רע. השנה (חחחחיק..טפו,טפו,טפו)לי נהיה קצת טוב ולסובבים ולמדינה ממשיך להיות רע.. אולי בגלל שנגמר עידן הדלי. ואני דלי. לא מובן, רואה את העולם אחרת,הקשר הכי מתאים לי זו דלי אחרת, אך רוב הסיכויים שזה לא ילך. הייתי עם דלי אחת למשך שבועיים, אוף.. איך הרגשתי שאני מסתכל על עצמי.. אמרתי לה את זה, גם היא שמה לב לדמיון, אבל זה נגמר, לא יכולתי להמשיך איתה יותר, כי בניגוד לה אני למדתי להיפתח, היא עדיין מהססת.. שתמשיך להסס בבית, ברחוב ירמיהו, איך היא אמרה: אני מפחדת שאאבד משהו טוב, איבדת כבר, אמרתי. טוב שעידן הדלי נגמר. בשנה שעברה הייתי רגיש מאוד. עכשיו אני כמו כולם, מאחורי תחפושת והגנות אבל מה שטוב הוא שהייתי במקום ההוא.. למדתי לאהוב ולהיפתח, ואני תמיד אוכל לחזור לשם. אני מקווה שיהיה יותר רגוע, כי אני הולך להיחלש.. בגלל החום, אני איש של חורף, וסתם רוח לא מספיקה לי. לפחות הלילות קרירים. משכיחים ממני את כל החדשות ועניני היום..משכיחים את האטימות שלנו, אנחנו הרי רק יודעים להצביע בסגנון המלך הוא עירום, אבל לא לעשות מעבר לזה.. אני מתכוון ליושבים בראשנו, הרי משהו מוזר קורה שם בממשלה, כל אחד מאיתנו איך שהוא מבין את זה, לפחות פעם בשבוע אנחנו קולטים את זה.. ושום דבר לא קורה.. ואנחנו ממשיכים לקבל פחות מאלף דולר דמי אבטלה, וממשיכים להתעלם ממצוקת אחרים, ושומעים על מעילות... מתברר. אולי לא ידעתם, שמי שעושה את הכסף הגדול הם 2 חברות שמייצרות פוסטרים ופלקטים עבור המפלגות השונות.. ים בכסף!! ולא שכחתי את תקציב החצי מליון שקל לעיתונים של הכנסת... ראבאק... אנשים רעבים, לא מסוגלים לפרנס משפחות, העם בעצמו כבר מתגייס לעזור בתרומות מזון.. ואלה קוראים לי עיתונים. כל כך הרבה שמענו את המשפט "להביא אוכל הביתה לילדים" שזו כבר נהפך לקלישאה.. וברגע שזה ככה.. גמרנו עליהם. אין למשפט משמעות. כמו שאמרתי... סתם רוח. אנדר
מה עוד אפשר לבקש? למה לא עונים לנו מלמעלה? או שאולי אנחנו עסוקים מדי בלהצטער ולבכות מכדי להמשיך את הקו הזה, לבקש.. כבר אמרו כמעט הכל על התקופה הזו, עד כדי כך שאין כבר כמעט מה לחדש, מה שמתחדשות הן הצרות והרגשות. השנה הקודמת היתה רעה מאוד. הנוכחית החלה טוב. אישית וכללית. אבל אני חושב עדיין שזה בגלל ההרגל, בגלל השגרה. כבר התרגלתי למצבים האלו, התגובה הרגשית שלי עכשיו היא לא כמו בפיגוע הראשון, היא פחות, פחות אבל כואב, אז מה זה אומר? שאנחנו מתרגלים. אבל זה לא צריך להיות ככה מצד אחד, ומצד שני אסור לנו לחיות כל הזמן באבל ויגון, כי הגוף לא מסוגל לזה, אנחנו ניגמר. אצלי, היה דווקא שינוי לעומת השנה שעברה. בשנה שעברה לי היה רע לסובבים אותי ולמדינה היה גם רע. השנה (חחחחיק..טפו,טפו,טפו)לי נהיה קצת טוב ולסובבים ולמדינה ממשיך להיות רע.. אולי בגלל שנגמר עידן הדלי. ואני דלי. לא מובן, רואה את העולם אחרת,הקשר הכי מתאים לי זו דלי אחרת, אך רוב הסיכויים שזה לא ילך. הייתי עם דלי אחת למשך שבועיים, אוף.. איך הרגשתי שאני מסתכל על עצמי.. אמרתי לה את זה, גם היא שמה לב לדמיון, אבל זה נגמר, לא יכולתי להמשיך איתה יותר, כי בניגוד לה אני למדתי להיפתח, היא עדיין מהססת.. שתמשיך להסס בבית, ברחוב ירמיהו, איך היא אמרה: אני מפחדת שאאבד משהו טוב, איבדת כבר, אמרתי. טוב שעידן הדלי נגמר. בשנה שעברה הייתי רגיש מאוד. עכשיו אני כמו כולם, מאחורי תחפושת והגנות אבל מה שטוב הוא שהייתי במקום ההוא.. למדתי לאהוב ולהיפתח, ואני תמיד אוכל לחזור לשם. אני מקווה שיהיה יותר רגוע, כי אני הולך להיחלש.. בגלל החום, אני איש של חורף, וסתם רוח לא מספיקה לי. לפחות הלילות קרירים. משכיחים ממני את כל החדשות ועניני היום..משכיחים את האטימות שלנו, אנחנו הרי רק יודעים להצביע בסגנון המלך הוא עירום, אבל לא לעשות מעבר לזה.. אני מתכוון ליושבים בראשנו, הרי משהו מוזר קורה שם בממשלה, כל אחד מאיתנו איך שהוא מבין את זה, לפחות פעם בשבוע אנחנו קולטים את זה.. ושום דבר לא קורה.. ואנחנו ממשיכים לקבל פחות מאלף דולר דמי אבטלה, וממשיכים להתעלם ממצוקת אחרים, ושומעים על מעילות... מתברר. אולי לא ידעתם, שמי שעושה את הכסף הגדול הם 2 חברות שמייצרות פוסטרים ופלקטים עבור המפלגות השונות.. ים בכסף!! ולא שכחתי את תקציב החצי מליון שקל לעיתונים של הכנסת... ראבאק... אנשים רעבים, לא מסוגלים לפרנס משפחות, העם בעצמו כבר מתגייס לעזור בתרומות מזון.. ואלה קוראים לי עיתונים. כל כך הרבה שמענו את המשפט "להביא אוכל הביתה לילדים" שזו כבר נהפך לקלישאה.. וברגע שזה ככה.. גמרנו עליהם. אין למשפט משמעות. כמו שאמרתי... סתם רוח. אנדר