TheWhiteTigris
New member
סתם רוצה לפרוק.
שיגעה אותי. גרמה לי לרדת מהפסים כבר. התחילה איתי, והזמינה אותי לצאת. סבבה, הסכמתי. היססתי קצת, אבל חפיף, מה רע. דווקא מצאה חן בעיניי. יצאנו פעם אחת. הלך דווקא טוב. אפילו בסוף... תשלימו לבד. הייתי במצב רוח מצויין. הייתה כימיה נהדרת בנינו. יום אחרי זה, התחלתי לחטוף את שרשרת הוירוסים. למרות זאת, הבהרתי לה שאני כן רוצה לצאת איתה וזאת לא רק דרך להתחמק ממנה. סבבה, חיכינו וחיכינו, יום, יומיים, שבוע, שבועיים, הוירוסים ממשיכים לתקוף אותי ואני לא מבריא. אחרי שבועים וחצי מודיעה לי: "יש לי שיחה חשובה איתך". סבבה. פתחתי איי סי, דיברנו. "תשמע, אני לא ממש נעולה על זה שנצא שוב." "מ`סתומרת? אמרתי לך שאני לא מנסה לייבש אותך, אני באת חולה! מה את רוצה שאני אעשה?" "תראה, זה לא בקטע הזה, להיפך הבנתי שאתה כן רוצה לצאת איתי שוב. הקטע שאני לא יודעת אם אני בעצמי רוצה לצאת שוב." "מה? אבל חשבתי שהולך בנינו משהו! את ממש נתת לי תחושה שהולך ממש טוב!" "כן, אבל לא יודעת... אני מתוסבכת... אתה ממש נהדר, ואני מרגישה קצת דפוקה שאני מוותרת על אחד כמוך... מצד אחד, אני רוצה שנהיה ביחד, מצד שני יש לי הרבה ספקות, ואני לא ממש רוצה... חשבתי אולי אני אצא עוד פעם אחת איתך, אני אראה מה... אבל לא חשבתי שזה ימתח כל כך הרבה זמן בגלל המחלות שלך... בכל אופן, אני רוצה שנשאר ידידים". "אני לא יודע, נראה" "אתה כועס. אמרנו שנהיה ידידים אם זה לא ילך, ואני רוצה שנשאר ידידים!!" *זה בקצרה. הפירוט המורחב ישאר חסוי.* לכי תזדייני. אני לא מבין, מה לעזאזל... כלומר - למה לעזאזל את מתחילה עם מישהו אם את יודעת שאת לא בטוחה לגבי זה?! שתי אפשרויות: 1) היא באמת מתוסבכת - ואז עדיף לי להתרחק ממנה, כי מנסיון שלי, אנשים מתוסבכים גם מסוכנים (לא בהכרח פיזית) 2) אני סתם הייתי מטרה, וזה שיצאנו, בעצם היא השיגה את המטרה שלה ו"איבדה עניין". ואז זה באמת מגעיל. כלומר - קצת אנושיות. לא סתם יש את הביטוי: "אל תעשה לחברך את השנוא עליך". קצת כבוד לבן אדם! לא יודע מה לעשת איתה. היא מתעקשת שנשאר ידידים. לי בא לזרוק אותה שתהיה אוכל לתנינים.
שיגעה אותי. גרמה לי לרדת מהפסים כבר. התחילה איתי, והזמינה אותי לצאת. סבבה, הסכמתי. היססתי קצת, אבל חפיף, מה רע. דווקא מצאה חן בעיניי. יצאנו פעם אחת. הלך דווקא טוב. אפילו בסוף... תשלימו לבד. הייתי במצב רוח מצויין. הייתה כימיה נהדרת בנינו. יום אחרי זה, התחלתי לחטוף את שרשרת הוירוסים. למרות זאת, הבהרתי לה שאני כן רוצה לצאת איתה וזאת לא רק דרך להתחמק ממנה. סבבה, חיכינו וחיכינו, יום, יומיים, שבוע, שבועיים, הוירוסים ממשיכים לתקוף אותי ואני לא מבריא. אחרי שבועים וחצי מודיעה לי: "יש לי שיחה חשובה איתך". סבבה. פתחתי איי סי, דיברנו. "תשמע, אני לא ממש נעולה על זה שנצא שוב." "מ`סתומרת? אמרתי לך שאני לא מנסה לייבש אותך, אני באת חולה! מה את רוצה שאני אעשה?" "תראה, זה לא בקטע הזה, להיפך הבנתי שאתה כן רוצה לצאת איתי שוב. הקטע שאני לא יודעת אם אני בעצמי רוצה לצאת שוב." "מה? אבל חשבתי שהולך בנינו משהו! את ממש נתת לי תחושה שהולך ממש טוב!" "כן, אבל לא יודעת... אני מתוסבכת... אתה ממש נהדר, ואני מרגישה קצת דפוקה שאני מוותרת על אחד כמוך... מצד אחד, אני רוצה שנהיה ביחד, מצד שני יש לי הרבה ספקות, ואני לא ממש רוצה... חשבתי אולי אני אצא עוד פעם אחת איתך, אני אראה מה... אבל לא חשבתי שזה ימתח כל כך הרבה זמן בגלל המחלות שלך... בכל אופן, אני רוצה שנשאר ידידים". "אני לא יודע, נראה" "אתה כועס. אמרנו שנהיה ידידים אם זה לא ילך, ואני רוצה שנשאר ידידים!!" *זה בקצרה. הפירוט המורחב ישאר חסוי.* לכי תזדייני. אני לא מבין, מה לעזאזל... כלומר - למה לעזאזל את מתחילה עם מישהו אם את יודעת שאת לא בטוחה לגבי זה?! שתי אפשרויות: 1) היא באמת מתוסבכת - ואז עדיף לי להתרחק ממנה, כי מנסיון שלי, אנשים מתוסבכים גם מסוכנים (לא בהכרח פיזית) 2) אני סתם הייתי מטרה, וזה שיצאנו, בעצם היא השיגה את המטרה שלה ו"איבדה עניין". ואז זה באמת מגעיל. כלומר - קצת אנושיות. לא סתם יש את הביטוי: "אל תעשה לחברך את השנוא עליך". קצת כבוד לבן אדם! לא יודע מה לעשת איתה. היא מתעקשת שנשאר ידידים. לי בא לזרוק אותה שתהיה אוכל לתנינים.
