סתם רעיון שאולי יוסיף משו לפורום

[עדי0078]

סתם רעיון שאולי יוסיף משו לפורום

חשבתי אולי שאפשר לעשות מן תחרות כזאת, סתם בשביל שיהיה יותר מעניין כזה בפורום.. אפשר לבחור נושא, סתם דוגמא, התמכרויות, וכל אחד צריך לכתוב סיפור קצר או שיר או מה שהוא רוצה ונעשה הצבעה וזה.. יכול להיות מעניין.. מה אתם אומרים?

 

[birth and death]

ריון חמוד! אני בעד

 

[birth and death]

הצעת את הרעיון, תקפיצי נושא ראשונה

יהיה נחמד אם זה יהיה תחרות שבועית כזאת, או אפילו לא תחרות, רק שבועי...

 

[etyo1]

התמכרויות - ניסיון

מה את מרגישה בובה? דברי איתי היא נותרה שקט, מביטה בה בעיניי האיילה הענקיות שלה. מתוקנת, אל תשתקי לי כך, בבקשה. זה לא משנה מה קרה רק ספרי מה יש לך בלב. התחלות של משפטים התרוצצו בראשה, היא ניסתה מילה והחליטה שבעצם לא, זה לא בדיוק זה. היא שתקה. הבחורה המבוגרת שמולה נרכנה לעברה מניחה יד על ברכה, מביטה בה עם כל האהבה שיש באחות גדולה כלפי אחותה הקטנה, השברירית. זה לא שהילדונת לא רצתה לדבר, רק שהשקט היה הרבה יותר טבעי לה. היא ניסתה להיגמל מההרגל הזה לשתוק, אבל כל פעם מחדש, מלאה ככל שהיתה לא מצאה מה להגיד. "אין לי מה להגיד, ריק לי, אם היה הייתי אומרת" היא נזכרה בשורה משיר. בפעמים הבודדות בהם הכריחה עצמה - זה הרגיש קר מנותק לא קשור אליה. רק כששתקה עטפה אותה תחושת החמימות המגנה, רק אז הרגישה טוב. לדבר לא עשה לה טוב. אף אחד לא צריך לשמוע, לא לדעת, לא להכיר. הכי טוב זה בשקט. אמרו לה שזה לא בריא, שזה עלול לגרום לה נזקים, אמרו שכבר רואים הדרדרות במצבה, זה לא שינה כלום. זה היה חזק ממנה. רק השתיקה טובה לי, רק כך אני מרגישה שלמה. ולא אכפת לי מה כולם אומרים. אני יודעת מה טוב לי. הכעס בתוכה גבר והיא ננעלה עיניה נאטמו. אחותה נשענה לאחור בכורסא פולטת אנחת ייאוש, עדיין מביטה בה עם כל האהבה בעולם שלא הועילה במאום.

 

[תמר מתוק1]

התמכרויות- אחד הנושאים הקלים

שהייתי בת 15 אהבתי לכתוב על זה.... אולי בגללל שבתקופה ההיא לא באמת הייתי מכורה לשום דבר... שיר מהתקופה ההיא- לפני שנתיים- (אני רואה שינוי עצום בין הכתיבה שלי אז לכתיבה שלי היום...) חינכו אותי אחרת יותר אני לא בוכה הגוף שלי צמא למים הלב שלי רעב שווה לנסות לאהוב ביחד, זה לא מספיק כדאי לך לבכות יש קסמים שלא רואים. רק בלילה אנחנו שניים נופלים מסתכלים על השמיים ולפעמים נוגעים. דיברו אליי אחרת לימדו אותי לדעת, יש חוקים פרחים ירוקים, עושים עליי קסם וסוכריות שגדלות על העצים. שווה לנסות על חיים יפים, אני לא מוותר כדאי לך לבכות ואני שוב מתמכר. רק בלילה אנחנו שניים נופלים נוגעים בשמיים ולפעמים צוללים. רציתי להיות אחרת ללמוד לדבר להגיד מילה רציתי לראות אותך מתמכרת איך ביקשת ממני סליחה. שיר יפה- http://www.youtube.com/watch?v=PKMRMyHYyik

 

[birth and death]

ה ת מ כ ר ו י ו ת

מה אני מכיר יותר מאשר הדרכים הקלות... ימים של עונג הוא מבטיח שדרך הכאב... צמרמורות של אושר רק תשחיר את הלב הוא לא מגלה לא מגלה שבלחישות הוא גונב את הלב לאט... לאט... פעם אחר פעם תקופות של שלמות שלווה וביטחון שוכח להזכיר את הצלקות צורב בי דיכאון הוא לא מגלה שהוא צורב בלחישות הוא גונב לי חלק אחר חלק את הלב בשקט כוויה... בשקט צלקת... ואז מאוחר תקופה לא תמשך מעבר למחר השחיר אותי מעמוק בפנים היכן שקשה להכניס אחרים נטש אותי במבוי סתום לחפש את ההפך ולמלא את הכלום וכשמצאתי כשהתגברתי כשנמלאתי אמונה נפתחה דעתי להתמכרות חדשה אך מתוקה בלי לדעת את לפתע עזבת אחרי שגירשת את השד מליבי הנלהב והוא חזר ובעזרת התמכרות אליך אני מתנגד שוב טעות שוב מפחד התמכרות לדיכאון. הביטחון שבאיבוד התקווה. והאהבה שיכולה לגרש אותו אבל היא לא נשארת... כמה כתבתי על זה... טוב לפחות זה נתן לי על מה לכתוב... ואם כבר ממליצים על שירים אז http://www.youtube.com/watch?v=EDlC7oG_2W4

 

[עדי0078]

וואי איזה יופי יאללה שימו עוד.. ושלי-

אני דוור, את הדואר אני מחלק, עובר מבית לבית, כל יום, בכל עת. גם בקיץ, גם בחום, גם בחורף האפור, גם באביב וגם בסתיו, גם בין ערביים ואפילו גם עכשיו. אני מוסר את כולם, את כל המכתבים, דואג שלא יישאר ולו מכתב אחד ללא בעלים, אני מעביר את המכתבים לכל השכונה, וביניהם גם אל האלמנה שגרה ממול, הזקנה, זאת שמקבלת מכתבים מבעלה, אך בעצם כותבת את המכתבים הללו בעצמה.. אני מעביר את המכתב שגבר בחו"ל כתב לאישתו, על כך שלילותיו לא שווים אם היא לא במיטתו, אך אם הייתה יודעת הגברת, שאותו בעל שלח מכתב גם לאחרת, את כל המכתבים שהבאתי הייתה קורעת לחתיכות, ואם כך, עבודתי מה שווה אם סופה בין השאריות? לא אשכח את המכתב של הגעגועים, של אמא לבנה שנמצא בין הלוחמים, לאחר שבוע היא קיבלה מכתב בחזרה, ובו היה כתוב שבנה נהרג בפעולה, "אמיץ וחזק היה בנך" כך נאמר, "אם רק היינו יודעים שעוד רגע ילך..." המכתבים סגורים בתוך מעטפות, מעטפות קטנות שבתוכן מתהפכים עולמות. כל כך הרבה משמעות בכמה מילים, כל כך הרבה משמעות בתוך המכתבים, את כל המכתבים אני מוסר, לא מאבד אף לא מעטפה, דוור לעניין, כך גם יעידו כולם בשמחה. אך אם היו כולם יודעים, שבשקט בשקט כשהם לא רואים, אם רק הם היו שומעים, שאת לילותיי אני מבלה בקריאת המכתבים, אם היו יודעים שלזה אני מכור, אולי אז טיב עבודתי לא היה כזה ברור...

 

[etyo1]

מקסים

מותר הערה? כל השיר כתוב נהדר ומושך לקרוא, החלק על האמא והבן דווקא, בעיני הרס טיפה, שידר פחות אמינות כאילו.. פחות מקוריות. אבל עדיין - מקסים!

 

[עדי0078]

תודה

תודה על ההערה ובטח שמותר, אפילו רצוי... עכשיו שקראתי שוב את צודקת זה באמת קצת קיטשי..הפנמתי לפעם הבאה.. תודה הא ומה שכתבת אגב ממש יפה גם.. כל אחד נראלי לפעמים רוצה לשתוק ככה לכל החיים.. רק לא לדבר.. "הכי טוב זה בשקט" כמו שאמרת יפה..

 

[etyo1]

תודה גם לך יקירתי ../images/Emo13.gif

 

[שדראיו]

סבבה רק תנו לי זמן לכתוב

אין לי שירים בנושא הזה(אולי יש אבל אין לי כוח לחפש אותם)