סתם שאלה על משמעות

[סנונית ורודה]

סתם שאלה על משמעות../images/Emo4.gif

מכירים את ההרגשה הזאת שפתאום עולה שאלה למח או יותר נכון צצה מן תחושה בראש שאומרת "בשביל מה?". בשביל מה אני לומד את זה? או בשביל מה רציתי את העבודה הזאת? אה כן, כסף... בשביל מה? אה כן, קניות... בשביל מה? וככה עד שהכל מאבד ממשמעותו? כי תכלס למה להשקיע כ"כ הרבה אנרגיות וזמן בדברים שלא ממש נהנים מהם עבודה, לימודים, מבחנים, לחץ וכ'.... והכל בשביל רגעי הנאה חמקמקים... תמיד יש את הססמאות האלה שאומרות למצוא את הגרעין האמיתי שלך, להתחבר לעצמך וכ'.... הכל קשקושים נראה לי. בלי להסיח את דעתי באמצעות העולם החיצוני, אם אתבונן אך ורק לתוך עצמי ומה שיש שם כל מה שירגיש לי אח"כ זה "בשביל מה כל השאר?" אולי התרופה לא להרגיש את אובדן המשמעות הזה של העולם היא לחבור אליו ולהיות חלק פעיל ממנו, להרגיש שייך, לחוות את ה"ביחד" עם אנשים. אבל אז זה כאילו מרגיש לי מוזר באמת הפנימית שלי וכאילו שאני משחקת משחק, הצגה על במה, או אולי משהו אמיתי אף פעם לא ממש יציב. האם באמת קיים איזון יציב בין ה"אני" ל"עולם"? או שלנצח זה כמו מטוטלת של מעברים תודעתיים ותחושתיים לא נוחים?

 

[hilabarak]

מהניסיון שלי זה מטוטלת לנצח

רק שאם אתה טורח להתאמן בריסון התודעה (מדיטציה לסוגיה ונגזרותיה כולל יוגה וטאי צ'י וכולי), אז זה ניהיה קל יותר. תחשבי על מנהל. בהתחלה כשהוא מקבל עמדת ניהול אז הוא פתאום העובד הזה בעל היכולות משגע אותו עם הקפריזות. והשני דווקא נורא נחמד ונעים אך לא הכי כישרוני. והספקים לא מדייקים ויש יותר מידי טלפונים ואי אפשר לעבוד וכולי. אחרי 6 חודשים בעבודה, הכל מתחיל לזרום יותר חלק בזכות הניסיון והוא אפילו לא מבין מה כל כך שיגע אותו בהתחלה. ככה זה אדם מיומן במדיטציה לעומת אדם לא מיומן. לכל נושא בחיים יש שתי זוויות אפשריות. יש סיפור יפה על ילדה שמבלה על חוף הים ורואה כוכבי ים נשטפים לחוף בגל ענק. היא רצה ומחזירה אותם למים. עובר אדם ושואל אותה, "בשביל מה את עושה את זה, הרי אלפים נשטפו לחוף ות מחזירה רק בודדים ?". והיא עונה, "לכל אחד מאלו שהחזרתי, שיניתי את העולם". זאת אומרת שכל אירוע יכול להיראות חסר משמעות ביחס לחיים כולם, או עולם ומלואו ביחס לרגע הנוכחי. והחיים הם הרי ברגע הנוכחי. מכיוון שכל יום מלא באלפי אירועים וכ 40,000 שניות של עירנות. השכל נוטה לראות בכל אירוע את חוסר המשמעות, כי הוא רק מחשב, כמו רובוט, הוא יעיל אך לא רואה משמעות. ה"אדם/אהבה" מאחורי התודעה, רואה את המשמעות, אך אין לה הסבר לשכל. ולכן יש "מטוטלת ניצחית" או "אי נחת - כמיהה אין סופית" אם נצטט את הבודהא. ככל שאתה יותר שולט ב"שכל/תודעה" בעזרת מדיטציה, וככל שאתה יותר מבין את טיבם האמיתי של החיים וככל שאתה יותר מוסרי (מבין שאתה חלק מהכלל). המאבק קטן בכמות ובעוצמות. אתה מסוגל לנצל 20,000 שניות מתוך היום והשאר אינם גרועות כל כך. במקום ניצול נניח של 2,000 כאדם לא מיומן, וגם השאר יותר מלאות בפחדים לעומת סתם "אי נחת" אצל האדם המיומן.

 

[מתחילה מאפס]

את מתעלמת

אדם צריך שיהיה לדברים שהוא עושה משמעות, לעשות דברים בלי משמעות הופך אותם לרייקנים. המשמעות של כל אירוע קטן בחיים בסופו של דבר יוצר את המשמעות של החיים עצמם.

 

[hilabarak]

לפי פילוסופיית החיים שלי, זה להיפך

בכל דבר יש משמעות, רק צריך לגלות אותה. טועם היינות לא עושה משהו משמעותי, הוא גם לא מייצר את היין, הוא מוצא את המשמעות ביין. מה שהאדם הנורמלי מרגיש כלגימה, אצלו זו חגיגה של חמוציות והילולי פירות ושאר טעמים שהוא למד להבחין בהם. הנזיר למד למצוא את המשמעות של השקט והאימא מוצאת את המשמעות בחיוך התינוק. אותו כנ"ל כשאתה מחייך לשכן בבוקר או מכין מסמך בעבודה, המשמעות קיימת שם. אתה רק צריך לא להפריע לה לבוא לידי ביטוי ברור לך, שאי אפשר לעשות במשך היום רק דברים בעלי משמעות. ואם כך אז לכאורה זה דן אותנו לחיים חסרי משמעות ברובם. אלא אם כן בכל פעולה שנעשה בלי קשר למהות שלה יש משמעות ורק צריך לדעת לחוות. במילים אחרות ככל שתסגל לעצמך גם סגולות של נזיר שנהנה משקט, גם סגולות של שכן נעים שאומר בוקר טוב, גם סגולות של עובד נאנמן שמאמין בכל פעולה שהוא עושה, גם סגולות של הורה שנהנה מהילד שלו, גם סגולות של אדם שרואה פרח בגינה ועוצר וכולי, תמצא יותר משמעות לחייך. וזאת בלי שבעצם ממש עשית דברים יותר משמעותיים מאלו שעשית אתמול. רק סיגלת לעצמך יכולות מיצוי של הקיים.

 

[מהורהרת12345]

למה המשמעות קיימת שם?

על סמך מה אתה אומר את זה?וזה לא להפריע לה לבוא לידי ביטוי,אלא זה פשוט לא לראות אותה.

 

[hilabarak]

אני יודע זאת כי ניסיתי ומצאתי.

זה חוזר לדיון על שכל מול אהבה. אין לי הוכחה שבכל דבר שקיים יש משמעות אם "תראה אותה" או "לא תפריע" או כל הגרדה אחרת. גם אין לי הוכחה שחיבוק של ילד זה דבר מקסים. אלו דברים שהם מחוץ לשכל, מה את רוצה שאגיד לך שאני מרגיש כשהתינוקת רואה אותי, כשאני בא מהעבודה וממש קופצת משמחה?. השאלה, למה פשוט לא לנסות ? במקום להתדיין בפורום שנים על משמעות או חוסר משמעות, פשוט תנסי ללכת חצי שעה בדרכו של מי שטוען שמצא משמעות. יש דרכים שמאלצות שינוי חיים ויש בהן בעייה, כי זה לא הגיוני לשנות חיים עם כל טמבל שאומר "אחריי". יש דרכים כמו שלי או של בודהא או של חכמי זן למיניהן או של כל מיני כותבים בעידן החדש (שכולם מתבססים על אותה דרך של אהבה וחמלה, רק מציעים טקטיקות שונות ליישום), שמדברים על שינוי גישה לצורך מציאת משמעות ולא על שינוי חיים. אני ממשיך בדיוק באותם חיים שהיו לי קודם, כולל עבודה ככלכלן ומשפחה והנאות וטיולים ורק הוספתי משמעות לכל זה. כל מה שנדרש ממך זה לקרוא ספר של הגות בודהא או אושו או הגות שלי או של כולנו יחד (מה שאני עשיתי). בסוף הספר לנסות במשך יומיים ליישם. אם פעל טוב אז תמשיכי, אם לא פעל, אז קראת ספר לחינם והעשרת את הידע. לשכל יש מגבלות ואני חושב שכאן אנחנו בסוף דרכו. לדעתי הוא הביא אותך עד לכאן במטרה שמכאן כבר תמשיכי עם הרוח. אבל אולי אני סתם רומנטיקן חסר תקנה.

 

[ספי אחד]

מזדהה. בואי נמשיך!

שלום לסנונית המבשרת, ולפי שמך בפיך בשורה ורודה... אני חדש בפורום, אולם הספקתי לסדר לעצמי כמה אמונות שגם אם בעתיד עשויות להשתנות, יש בהן תוקף מחייב של אמת מתוך בחירה. אמרת שאת שואלת שאלות עד שהכל מאבד ממשמעותו. תנסי לחדד לעצמך את הרגע בין השאלה האחרונה לבין הרגע בו הכל מאבד משמעות. את בטוחה שזה אובדן משמעות או אולי שאלה פשוט קשה שהתשובה עליה מחייבת דיון עצמי מעמיק יותר?

. אני מאד מזדהה עם השאלות ששאלת וזה לא שלי יש את התשובה עליהן. אני כמוך סולד מסיסמאות (למרות שאני גם חוטא בהם, אדם שעזר לי לא מזמן קרא להם "משפטים מחוזיים" - שוב תודה ישראל...), אולם יש בהם גרעין של אמת, שהמציאות הפכה אותם ל"מעוררי צמרמורת סלידה בגלל שימוש המוני". "כל השאר" כדברייך תמיד יהיה שם כל עוד את איתנו, ואנו נאלצים ללמוד להתקיים בתוך "כל השאר" עם ה"עצמי" הפרטי שלנו. לא ארצה לשים תשובות בפיך למרות שזה מפתה, אך לא זה מה שיעזור לך, או לי. התשובות לשאלות הנכונות שלך צריכות להגיע מאותו המקור, ממך. יתרה מזאת, אין תשובה אחת נכונה לשני אנשים או יותר. יש תשובה אישית לכל אדם שתגיע ממנו עצמו, והאינטראקציה האנושית יכולה להיות כלי מקדם ולאו דווקא מעכב. אני מאמין שקיים איזון, אך בוודאי כבר ברור לך מדברי מי אחראי למצוא אותו...

הצעה אופרטיבית: תמשיכי לשאול "בשביל מה?", עד שתעצרי, ואז תישאלי את עצמך מה חסר לך כדי להגיע לשאלה הבאה. אולי זו תהיה שאלה טובה לדיון בפירסום הבא של תגובה שלך בפורום, ותוכלי לעזור גם לי, כי גם אני נתקע באותה שאלה... מקווה להמשך דיון, ואם לא, זה גם בסדר! נ.ב. תנסי למצוא את השאלה הבאה ממקום לא מלחיץ, תחושה לא נוחה היא גם בסדר...

 

[סנונית ורודה]

בשביל מה?

וכל מה שעולה לי עכשיו לראש זה בעצם למה לא? זאת השאלה שלי... למה לא? זה בעצם מביא אותי לצומת שבה נגמרים ה"צריך" וה"מוכתב". אני אישית כשהלכתי לבי"ס לא שאלתי בשביל מה. שהיה ברור לי שהולכים, כי "כך העולם נוהג". אבל הבלבול הגיע כאשר בשלב מסויים לא היה מסלול אחד ברור וידוע אלא מספר האפשרויות גדל, אני יכולה לבחור לאן אני פונה עכשיו. מה ללמוד, מה לעשות, איך לעשות, למה לשאוף.... זה בלבל אותי כי כאן כבר לא היה "העולם נוהג". כל אחד הצדיק ותמך בכיוון אחר ומאמין בדרך שונה. ואני בוחנת ושואלת "בשביל מה"? הרי מה התכלית? לבסוף הגעתי למסקנה שבלי אמונה בדרך שבה בחרת ללכת לעולם תחיה בספק "בשביל מה?" בשביל הרבה סיבות, ואולי דווקא בגלל שבקצה של ה"בשביל מה" אין הרבה עניין. אז נשאר שם כלום. בשביל כלום. האם שווה לוותר על הכל רק בגלל שיש שם בסוף הדרך איזה כלום וחוסר תכלית? אולי בשביל זה צריך ללמוד לחיות בשביל הרגע עצמו ולא משהו יותר מדי מרוחק ומבטיח. לחוות את הדרך ולשכוח קצת מהמטרה. כי באמת, וזו עוד סיסמא שגורה -המסע זה מה שחשוב. ועדיף "למה לא?" מאשר "בשביל מה?" ולבחור מה אני מעדיפה. את ה"כלום" הוודאי או את ה"קיים" המוטל בספק? הכלום הוודאי מאוד מאוד משעמם... תמיד יכול לחכות לאח"כ. אחרי הכל אין לי לאן למהר. וזאת התחושה שיש לי עכשיו. שאין לי לאן למהר. תחושה חמודה

 

[aviah]

אולי להיפך

אולי את לא עושה דברים למען עצמך אלא רק למען הזולת? עיצרי וחישבי למה את עושה מה שאת עושה (גירסה מרוככת של "בשביל מה?").

 

[סנונית ורודה]

אני דווקא יודעת למה...

אני לומדת למשל כדי שיהיה לי מקצוע כדי שאוכל להרוויח כסף ולהחזיק את עצמי בעתיד ללא תלות בהורים.. רק השאלה שלי היא "בשביל מה?" כי נוצר פרדוקס שאת כל הזמן והאנרגיות שלי אני אשקיע בעבודה בשביל הכסף ולממן איתו בית לא עם ההורים וחשבונות ושוב ולעבודה... וככה החיים אפורים. זה מן מלכוד 22 לרוב האנשים זה ככה, חיים של עצמאות ללא תלות עולים כסף אבל בעצם יש תלות בעבודה עצמה, שמספקת את העצמאות, אז איפה העצמאות האמיתית? אי אפשר להתקיים בשקט למען עצמך, ברור שכך או אחרת אני משקיעה את זמני עושה דברים שאני לא ממש רוצה וזה גם מוביל לאיבוד הנאה מדברים אחרים.. אבל זאת כבר נקודה בעייתית כי לא בריא לאבד את העניין ויכולה ההנאה, למרות שזה אפקט שקורה המון בחיים האלה, מרוב שהם בנויים במסלולים מסרסים שלהם.

 

[aviah]

יש מוצא

כרגע את עובדת ולומדת כדי לרכוש לך מקצוע שיאפשר לך עצמאות כלכלית. ללמוד ולעבוד יחד אכן תופס לך את כל היממה וברור וטבעי ומובן שלא נשאר לך זמן לעצמך. אחרי הלימודים, אני מניח שתעבדי במקצוע שאת רוכשת היום, תעבדי בעבודה מכניסה יותר ותוכלי להשיג יותר בפחות שעות. אני מסכים שקשה ליהנות ממה שאוהבים אם עושים את זה בסופו של שבוע של 20 שעות עבודה ולימודים ביממה. צריך הרבה כוח נפשי בשביל זה. אין ויכוח על כך, ואין לי פיתרון קסם לכך. התנחמי בעובדה שכשיהיה לך יותר כסף, יהיה לך יותר קל.

 

[nehud]

השאלה האם המטרה היא

סוף הדרך הוא התהליך עצמו חשוב אף יותר. באמצעות מטרה שהציבו בפנייך הוריך החברה ... הלכת לילמוד מקצוע להיות עצמאית

בדרך למדת להכיר את עצמך קצת יותר והבנת (או שלא) שעצמאות נמדדת בפרמטרים נוספים למקצוע וכסף וזה קצת מפחיד

כי כאשר אתה באמת עצמאי אין מי "שמראה" לך את הדרך ואפילו אפשר ללכת לאיבוד. כאן מגיע המקום בו האמון (לא האמונה) חשובים עד מאוד. באהבה אהוד

 

[FlugTag]

משחק מונופול

ובכן סנונית, מתי בפעם האחרונה שיחקת מונופול? זרקת קוביות וספרת כסף ודרשת שכ"ד בשביל להתקדם עוד משבצת ובסופו של דבר לנצח ולקבל תחושת סיפוק קטנטנה. בשביל זה. וזה הרבה מאוד.

 

[setonr]

לסנונית-דבריך יפים שמזכירים את דברי

קוהלת על משמעות החיים. "אין חדש תחת השמש",...

 

[מהורהרת12345]

מכירה את ההרגשה הזו

כמו שאין לך מושג.אין לי תשובה,אני סתם ממשיכה,מנסה לעשות דברים שאני אוהבת וזהו,מתקדמת בלי ממש לדעת,ככה כמו עלה נידף ברוח. וזה בסדר לי עם זה,וזה קצת רייק לי אבל כלכך הרבה זמן שהייתי עם הלך הרוח המחשבתי הזה של ה-בשביל מה-שכבר לא יכולתי יותר,ועכשיו זה קצת יותר רדום ורגוע למרות שאני יכולה עוד להרגיש את זה אי שם עמוק בקרבי. כמו שאנשים רבים אמרו פה,הדברים האלו טמונים בכל אחד מאיתנו ולפעמים פשוט צריך להתנתק מהם גם אם לא ממש בטוחים,כי להקשיב להם לגמרי זה אומר שיגעון.