סוגייה מעניינת
ברור שאם הייתי רוצה בנזוג בכל מחיר - לא משנה מה מי למה וכמה לא הייתי לבד. והאמת? הייתי נשואה (או גרושה..) כבר 12 שנה. אבל העניין הוא לא להיות בזוג בכל מחיר. יש לי המון הצעות שאת רובן אני פוסלת מסיבות אלו או אחרות. יש כאלה שלא הייתי פוסלת אבל הם פסלו אותי - מסיבות אלו או אחרות. היום הברירות שלי השתנו. היום אני אתפשר על מה שלא התפשרתי פעם ולא אתפשר על מה שפעם כן. מקבלים זווית ראיה שונה על החיים. בסופו של דבר - אני בוחרת להיות מאושרת, ולא אהיה עם מישהו שלא יעשה אותי כזו רק כדי שהסביבה הקרובה תהיה מאושרת שהנה - התחתנתי. NEVER!!! מה שכן - ברור שיש דברים שהרסתי במכוון (בתת מודע..) כי עוד לא הייתי מוכנה, כי הלב שלי עוד לא סיים להצטלק לגמרי מהפעם הקודמת, ומעוד אלף ואחת סיבות. היו גם כל מיני קטעים בחיי שאמרתי שאין לי כרגע זמן לקשר - כי כשאני בקשר - אני כולי שם. עובדת, לומדת, חברות וחברים - אבל הלב שלי כולו שם והיו לי דברים אחרים להעסיק בהם את מוחי וליבי. אבל לדעתי אלו היו תירוצים כי כשהגיע מי שהיה כמעט בעלי - מצאתי את כל הזמן שהייתי צריכה. ולא - לא נטשתי את כל מי ומה שאני בשביל הקשר. פשוט פיניתי זמן. שילבתי. זה אפשרי. כשרוצים. כשמרגישים. נכון - היו תקופות שהכרתי אנשים איכותיים מקסימים שרצו נורא ואני הרסתי. כמעט במכוון. ואולי אם הייתי מכירה אותם היום - כשאני בנקודה אחרת לגמרי בחיים שלי - היה יוצא מזה משהו מקסים. אבל אני מאמינה שאם הכרתי אותם דווקא אז - היתה סיבה. שאם זה צריך להיות זה - אני אתקל בהם שוב. אני מאמינה שהאושר מחכה לי מעבר לפינה. רק עוד לא הגעתי לפינה הזו. וכאמל -רק אם בא לך - למה זה כל כך מטריד אותך? מה עמדתך בעניין?
