עלית על סוגיה קשה ומורכבת.
הכל תלוי בטעם שלך. תראה, יש כמה פינק פלויד: פינק פלויד של סיד בארט, עם "פייפר" וחלק מ-asos- מוזיקה פסיכדלית ומשוגעת, ופשוט השתולליות ונסיונות לשבור את הגבול כמה שאפשר. שירים מומלצים באותה תקופה: "אסטרונומי דומיין", "בייק", "ג'גבנד בלוז" ו"סט דה קונטרולס פור דה הארט אוף דה סאן". פינק פלויד 69-73: מוזיקה אווגארדית, מתוחכמת, פינק פלויד בשיאה לפי רוב הדעות. יצירות של 20 דקות ומעלה, הרכב הרמוני מצוין, וכמה יצירות ששינו את העולם. האלבומים: אומגומא, "מור", אטום-הארט-מדאר ו-meddle [האלבום האהוב פה בפורום, אגב...
] יצירות חובה מאותה תקופה: "echos", atom hart mothe, one of these days. פינק פלויד 73-83: זאת הפינק פלויד האהובה עלי, פנק פלויד שכועסת על כל העולם, ששונאת את כולם. זה מתחיל בשיגעון זה הצד האפל של הירח, הגעגועים של "וויש", ההשוואות לחיות ב"אנימלס", וכמובן- החומה העצומה. לסיום יש גם את ה"פיינאל קאט", שזה בעצם מעין אלבום סולו של ווטרס עם מעט סיוע מגילמור ומייסון, והרבה סיוע ממייקל קיימן. בעיקר, בלדות שקטות/רוק אקוסטי/רוק רגיל לכל דבר. אלבומים: "the dark side of the moon", "wish you were here", "animels", "the wall" ו"the fainel cut". שירים מומלצים [למרות שבאמת, פה הכל מומלץ]: "time", "money, us and them", "seehp", "shine on u crazy diamond", wish u were here, another brick in the wall, hey you, comfterbly numb. run like hell. פינק פלויד 87-95: ללא רוג'ר ווטרס, שפרש מהלהקה. סה"כ שני אלבומים, אך שני סיבובי הופעות מדהימים, שיזכרו לימים, וביניהם ה"פולס", אחת מההופעות הגדולות שזכיתי לראות אי פעם. האלבום הראשון הוא "א מומנטרי לאפס אוף ריזון", שהתחיל בתור אלבום סולו של דיוויד גילמור, אך ניק מייסון הצטרף בהמשך, ואף ריק רייט ניגן על תקן שכיר, ולבסוף שמו את חותמת פינק פלויד על הפרויקט. האלבום השני, "the division bell" הוא אלבום לא מוערך מספיק, אך פה ניכר שהלהקה חזרה לטובה, וגילמור, מייסון ורייט מוציאים פה כמה שירים מדהימים, כולל הקטע "מראונד", אחד מהקטעים היפים שתוכל למצוא אי פעם. שירים מומלצים: "waht do u want from me","lerninig to fly, sorrow, high hopse, maroond. אופס, קצת חפרתי, אבל לא נורא... שוב, הכל תלוי בטעם.
