סתם. (שפעת)
לא, אני מצטערת, במינונים האלה אני לא אוהבת נויז זה עושה לי להשתעל זה עושה לי מדגדג בגרון זה עושה לי לעצום עיניים ולצלול ל פעם, כשכתבתי "כנראה ש מישהו שומע. כנראה שמישהו מחבק. אולי אפילו הבטחה במרחקי זמן. גם זה חיבוק. לקחת את הבכי להפוך אותו לחיוך לעצמך." [כן, מה יש לי עכשיו? גרון צרוד מדי, גרעין חזק יותר, אדמה] זה כבר לא כדי להקיא מילים וזמן ורוח. זה כבר לא כדי לבכות בקול. בקושי דמעות יוצאות לי, וזה בסדר, כי אני מרגישה. ואני נמצאת, וחווה, ומתמלאת, ופוחדת, ומתגברת. זה כבר לא משברים שאין לי איך להתמודד איתם. ולא רגעים שהשמים נופלים מעלי/בתוכי/מסמאים את העיניים. או רגעים של איך אני אשרוד את זה וזה וזה כי אני יודעת שאשרוד. ושיהיה בסדר. ושכבר בסדר. השכחה של מי שעזבת התערבבה עם השכחה שלך. עם הפרידה שלך. יכולת לראות את העיניים שלך מהצד לרגע. להרגיש את הכאב. להפרד ממך ולהחזיר אותך אליך. כל פרידה כזו גרמה לכאב ולהידוק ועם ההידוק של הבשר לעצם נוצר הגרעין. (ויש לך שם של נשים שנבנו מכאב ויש לך משהו בעיניים כאילו ראית סערה וכל המשפטים שנאמרו לך) היום גררת את הרגלים במעלה המדרחוב ומבטים רדפו אחריך ו- מה לקחת איתך? מה לקחת איתך? אורות העיר הזו שמתייפים כשחנוכה והכריסמס מתקרבים, האנשים שעזבת, מי שיכולת להיות, מה שהזנחת בך, מה שרדום, מה שמתעורר, המאמצים שאת נכונה להם ואלה שעוד מחכים לך. וכל האהבות.
לא, אני מצטערת, במינונים האלה אני לא אוהבת נויז זה עושה לי להשתעל זה עושה לי מדגדג בגרון זה עושה לי לעצום עיניים ולצלול ל פעם, כשכתבתי "כנראה ש מישהו שומע. כנראה שמישהו מחבק. אולי אפילו הבטחה במרחקי זמן. גם זה חיבוק. לקחת את הבכי להפוך אותו לחיוך לעצמך." [כן, מה יש לי עכשיו? גרון צרוד מדי, גרעין חזק יותר, אדמה] זה כבר לא כדי להקיא מילים וזמן ורוח. זה כבר לא כדי לבכות בקול. בקושי דמעות יוצאות לי, וזה בסדר, כי אני מרגישה. ואני נמצאת, וחווה, ומתמלאת, ופוחדת, ומתגברת. זה כבר לא משברים שאין לי איך להתמודד איתם. ולא רגעים שהשמים נופלים מעלי/בתוכי/מסמאים את העיניים. או רגעים של איך אני אשרוד את זה וזה וזה כי אני יודעת שאשרוד. ושיהיה בסדר. ושכבר בסדר. השכחה של מי שעזבת התערבבה עם השכחה שלך. עם הפרידה שלך. יכולת לראות את העיניים שלך מהצד לרגע. להרגיש את הכאב. להפרד ממך ולהחזיר אותך אליך. כל פרידה כזו גרמה לכאב ולהידוק ועם ההידוק של הבשר לעצם נוצר הגרעין. (ויש לך שם של נשים שנבנו מכאב ויש לך משהו בעיניים כאילו ראית סערה וכל המשפטים שנאמרו לך) היום גררת את הרגלים במעלה המדרחוב ומבטים רדפו אחריך ו- מה לקחת איתך? מה לקחת איתך? אורות העיר הזו שמתייפים כשחנוכה והכריסמס מתקרבים, האנשים שעזבת, מי שיכולת להיות, מה שהזנחת בך, מה שרדום, מה שמתעורר, המאמצים שאת נכונה להם ואלה שעוד מחכים לך. וכל האהבות.