סתם תהיות על הרווקות
סה"כ - אם מסתכלים על התמונה מנק' מבט אובייקטיבית - זה לא נראה סיפור גדול. אוקיי אז בת 21, בחיים לא היית עם מישהו רציני. אז מה? את בתחילת החיים. את עוד תכירי.... אבל זה יותר מורכב מאיך שזה מוצג כאן בפשטות. דבר ראשון בגלל שלאנשים (גם אני חוטאת בזה) יש נטייה להתייחס לדברים בקלילות כשזה לא נוגע אליהם. לא מתוך רוע. פשוט כי קשה להם להזדהות עם המצב ולהבין. הם שומעים את זה ממך אחת לכמה זמן. אבל הם לא חיים את זה. הם יודעים שאת לבד. אוקיי. אבל הם לא יודעים שאת חושבת על זה בתדירות שגבר ממוצע חושב על סקס. הם לא יודעים שאת מייחלת לזה ומקווה לקראת כל אירוע, או מסיבה, או אפילו סתם כשאת נראית ומרגישה טוב עם עצמך ויוצאת לאנשהו. הם לא יודעים שבלילה במיטה את מתבאסת שאין שם מישהו. ולא יודעים שאת לא יודעת איך זה להיות בזוגיות. איך זה מרגיש שיש מישהו שאת חשובה לו יותר מכל דבר אחר בעולם. שחושק בך, שהיה נותן הכל כדי לגעת בך או לנשק אותך. בשבילם זה טריוויאלי. בשבילך זה זר. דבר שני - זה לא כזה שטחי כמו שזה נשמע. תחשבו שיש משהו שאתם חושקים בו כבר שנים. שנים אתה מייחל כבר לרגע הזה שיהיה לך את זה והגרוע גם שזה לא בדיוק בשליטתך. וזה לא מגיע. וכל פעם אתה מתקרב לזה וחושב - "אולי הפעם" וזה מתנפץ. נגמר. נעלם. ואז את נותרת עם 2 ברירות לא מוצלחות - לאבד תקווה או להשאר אופטימית ולהפגע כל פעם מחדש. אולי עדיף כבר להיות חסר תקווה כי אז אתה גם נטול ציפיות וכשאתה כזה - אין לך מה להפסיד. רק להרוויח. טוב אז אחרי שקצת טחנתי לכם ת'שכל לילה טוב
סה"כ - אם מסתכלים על התמונה מנק' מבט אובייקטיבית - זה לא נראה סיפור גדול. אוקיי אז בת 21, בחיים לא היית עם מישהו רציני. אז מה? את בתחילת החיים. את עוד תכירי.... אבל זה יותר מורכב מאיך שזה מוצג כאן בפשטות. דבר ראשון בגלל שלאנשים (גם אני חוטאת בזה) יש נטייה להתייחס לדברים בקלילות כשזה לא נוגע אליהם. לא מתוך רוע. פשוט כי קשה להם להזדהות עם המצב ולהבין. הם שומעים את זה ממך אחת לכמה זמן. אבל הם לא חיים את זה. הם יודעים שאת לבד. אוקיי. אבל הם לא יודעים שאת חושבת על זה בתדירות שגבר ממוצע חושב על סקס. הם לא יודעים שאת מייחלת לזה ומקווה לקראת כל אירוע, או מסיבה, או אפילו סתם כשאת נראית ומרגישה טוב עם עצמך ויוצאת לאנשהו. הם לא יודעים שבלילה במיטה את מתבאסת שאין שם מישהו. ולא יודעים שאת לא יודעת איך זה להיות בזוגיות. איך זה מרגיש שיש מישהו שאת חשובה לו יותר מכל דבר אחר בעולם. שחושק בך, שהיה נותן הכל כדי לגעת בך או לנשק אותך. בשבילם זה טריוויאלי. בשבילך זה זר. דבר שני - זה לא כזה שטחי כמו שזה נשמע. תחשבו שיש משהו שאתם חושקים בו כבר שנים. שנים אתה מייחל כבר לרגע הזה שיהיה לך את זה והגרוע גם שזה לא בדיוק בשליטתך. וזה לא מגיע. וכל פעם אתה מתקרב לזה וחושב - "אולי הפעם" וזה מתנפץ. נגמר. נעלם. ואז את נותרת עם 2 ברירות לא מוצלחות - לאבד תקווה או להשאר אופטימית ולהפגע כל פעם מחדש. אולי עדיף כבר להיות חסר תקווה כי אז אתה גם נטול ציפיות וכשאתה כזה - אין לך מה להפסיד. רק להרוויח. טוב אז אחרי שקצת טחנתי לכם ת'שכל לילה טוב
בשורה התחתונה,קשה למצוא (כמובן שלא מחפשים...זה בא לבד לא?) את החצי השני...אבל באמת שמתישהוא זה יגיע... בהצלחה
