joy of existence
New member
עבדו עליי
לא מכבדת יותר הסכמים שלא חתמתי עליהם! הדבר היחידי שיקרה זה המוות של היצור הזה. זהו. אין!!!!!! אין ממה לפחד! זה שקר! איך יכולתי לא לראות את האמון האינסופי שהחיים מביאים איתם? איך יכולתי להפסיק להרגיש את זה? את הפליאה, את השמחה, את השלום, את היופי.... אין. סיפור שאני מאמינה לו.... והשכל חוזר ומספר ומספר ומספר לי... שיש לי עבר, ויש לי אישיות, ושאני אוהבת ולא אוהבת ומפחדת ולא רוצה וכן רוצה. אבל- את מה שאני באמת רוצה - אני לא צריכה לחשוב עליו. מה שאני באמת אוהבת - אני יאהב גם ככה. עד שכבר לא (אולי). מה שאני נהנת ממנו - ימשוך אותי גם מבלי שאנסה להתחבט. כי זה לא "אני" שאוהבת ונהנת - זה החיים זורמים, חווים את עצמם בכל מיני כיוונים. ופה זה מתבצע, בתוך הבנאדם הזה שאני. איש חכם הזכיר פעם - מה אני באמת יכולה לעשות חוץ מלהוקיר תודה, הא?! כל השאר זה בולשיט. כשהייתי קטנה לימדו אותי את זה ומאז אני חוזרת על כל העולם האשלייתי הזה כמו מנטרה. אני גם ממשיכה לבנות לי עולם אשלייתי בראש. "לי" (האמיתי) לא באמת אכפת - אני יכולה לעשות מה שאני רוצה - אבל זה כ"כ כיף לחוות. זה מרגיש כ"כ נכון! זהו זה! אני רק רוצה להנות...... ולפעמים מגיעים דברים שקשה להתמודד איתם, זה בסדר - זה חלק מהלימודים שלי איך להיות אני באופן יותר מושלם, ככה אני חותמת מחדש על ההסכמים (עם החיים) שאני כן רוצה לחתום. בכל רגע יש חוויה של החיים, זה מונח במפתן עיני כל הזמן. לא תמיד זה "גדול ומפוצץ" - בד"כ, זה נראה כמו משהו שולי כזה... "כן, אני מרגישה שאני חיה עכשיו... כן, כן... בסדר אבל מה עם X!??!??!!?!?" לא! בלעדי החיים לא היה אכפת לי מה עם X! בלעדי החיים לא הייתי כאן לתהות, להתבלבל, לשאול, להתאהב, לצחוק, להנות, ללכת, לקפוץ, להתגלגל. ואת החוויה הזאת אני לא רוצה לפספס, יותר אף פעם - כי היא פתח, פתח כמעט בלתי מורגש, לאינסוף. את הכל לקבל בברכה - אחרת אי אפשר. החיים יותר חזקים ממני - אני נועדתי להפסיד! עובדה - החיים נצחיים, אני אמות עוד מעט. עובדה - החיים חווים הכל ואני חווה בעיקר את עצמי. אני נועדתי "להפסיד" להם. אז אני לא נלחמת. יד ביד. משלבים ידיים. מחובקים מחויכים זורמים לנו, לאינסוף דרכים לא ידועות לא משנה..... העיקר החיבוק, הריקוד, שאנחנו רוקדים. אני וחיים. אני. וכל פחד שיבוא... החיים איתנים. הזמן ישטוף ויתבהרו הדברים; שבשקט, ללא מילים, החיים מחיים את כל הדברים. וכל חשש וספק... אני עוד אצעד. עוד צעד אחד ואזכור מי מניע אותי מי הפך אותי לאחת, אזכור שגם בחוסר ודאות יש ריקוד אינסופי, רק לעכשיו. וכל הצלחה שתגיע ואיתה אסחף... אדע שעם כל נשימה זה מתאפשר. וכמו אבקנים ברוח, אעוף לי בריקוד זה... מפה לשם, משם לשם, מפה לאן. ובפנים, בתוכי - הרוח נכנסת באופן מדוד, קצוב ואחיד. ויוצאת גם כן, באופן מושלם. ושכל השאר נעלם ומשתנה, נולד ומתחדש. באופן אחיד מדוד וקצוב, באופן בלתי נתפס - אני חיה.
לא מכבדת יותר הסכמים שלא חתמתי עליהם! הדבר היחידי שיקרה זה המוות של היצור הזה. זהו. אין!!!!!! אין ממה לפחד! זה שקר! איך יכולתי לא לראות את האמון האינסופי שהחיים מביאים איתם? איך יכולתי להפסיק להרגיש את זה? את הפליאה, את השמחה, את השלום, את היופי.... אין. סיפור שאני מאמינה לו.... והשכל חוזר ומספר ומספר ומספר לי... שיש לי עבר, ויש לי אישיות, ושאני אוהבת ולא אוהבת ומפחדת ולא רוצה וכן רוצה. אבל- את מה שאני באמת רוצה - אני לא צריכה לחשוב עליו. מה שאני באמת אוהבת - אני יאהב גם ככה. עד שכבר לא (אולי). מה שאני נהנת ממנו - ימשוך אותי גם מבלי שאנסה להתחבט. כי זה לא "אני" שאוהבת ונהנת - זה החיים זורמים, חווים את עצמם בכל מיני כיוונים. ופה זה מתבצע, בתוך הבנאדם הזה שאני. איש חכם הזכיר פעם - מה אני באמת יכולה לעשות חוץ מלהוקיר תודה, הא?! כל השאר זה בולשיט. כשהייתי קטנה לימדו אותי את זה ומאז אני חוזרת על כל העולם האשלייתי הזה כמו מנטרה. אני גם ממשיכה לבנות לי עולם אשלייתי בראש. "לי" (האמיתי) לא באמת אכפת - אני יכולה לעשות מה שאני רוצה - אבל זה כ"כ כיף לחוות. זה מרגיש כ"כ נכון! זהו זה! אני רק רוצה להנות...... ולפעמים מגיעים דברים שקשה להתמודד איתם, זה בסדר - זה חלק מהלימודים שלי איך להיות אני באופן יותר מושלם, ככה אני חותמת מחדש על ההסכמים (עם החיים) שאני כן רוצה לחתום. בכל רגע יש חוויה של החיים, זה מונח במפתן עיני כל הזמן. לא תמיד זה "גדול ומפוצץ" - בד"כ, זה נראה כמו משהו שולי כזה... "כן, אני מרגישה שאני חיה עכשיו... כן, כן... בסדר אבל מה עם X!??!??!!?!?" לא! בלעדי החיים לא היה אכפת לי מה עם X! בלעדי החיים לא הייתי כאן לתהות, להתבלבל, לשאול, להתאהב, לצחוק, להנות, ללכת, לקפוץ, להתגלגל. ואת החוויה הזאת אני לא רוצה לפספס, יותר אף פעם - כי היא פתח, פתח כמעט בלתי מורגש, לאינסוף. את הכל לקבל בברכה - אחרת אי אפשר. החיים יותר חזקים ממני - אני נועדתי להפסיד! עובדה - החיים נצחיים, אני אמות עוד מעט. עובדה - החיים חווים הכל ואני חווה בעיקר את עצמי. אני נועדתי "להפסיד" להם. אז אני לא נלחמת. יד ביד. משלבים ידיים. מחובקים מחויכים זורמים לנו, לאינסוף דרכים לא ידועות לא משנה..... העיקר החיבוק, הריקוד, שאנחנו רוקדים. אני וחיים. אני. וכל פחד שיבוא... החיים איתנים. הזמן ישטוף ויתבהרו הדברים; שבשקט, ללא מילים, החיים מחיים את כל הדברים. וכל חשש וספק... אני עוד אצעד. עוד צעד אחד ואזכור מי מניע אותי מי הפך אותי לאחת, אזכור שגם בחוסר ודאות יש ריקוד אינסופי, רק לעכשיו. וכל הצלחה שתגיע ואיתה אסחף... אדע שעם כל נשימה זה מתאפשר. וכמו אבקנים ברוח, אעוף לי בריקוד זה... מפה לשם, משם לשם, מפה לאן. ובפנים, בתוכי - הרוח נכנסת באופן מדוד, קצוב ואחיד. ויוצאת גם כן, באופן מושלם. ושכל השאר נעלם ומשתנה, נולד ומתחדש. באופן אחיד מדוד וקצוב, באופן בלתי נתפס - אני חיה.
