עבדים היינו (היינו?)

[אשה מרציפן]

עבדים היינו (היינו?)

לפעמים יוצא לי לשוחח עם אנשים שעזבו מקום עבודה תובעני, שמתארים את התחושה שלהם כיציאה לחירות - ללא השאלה. אני מודה שגם אני עברתי שלב כזה, כשעזבתי מקום עבודה תובעני במיוחד שגרם לי לא אחת לתחושה של תנאי עבדות במובן מסוים, ואחרי שעזבתי קלטתי עד כמה הייתי נטולת חופש באותה תקופה.

גם כאן בפורום עלו לא אחת דיווחים על מקומות עבודה שונים, ולא רק על הלקוחות עצמם אלא על המכלול כולו. באופן כללי, גם מי שמרוצה בגדול ממקום עבודתו, מרגיש לפעמים כלוא, כשגם אם לא נלך רחוק ונכנה זאת עבדות, מקום עבודה לרוב ייחשב למקום כובל...

מה במקום העבודה שלכם גורם לכם לפעמים לתחושה של עבדות מודרנית? אתם מוזמנים כמובן לספר גם על עבודות עבר ומה שעברתם שם, וכמובן - לציין צדדים חיוביים במקום העבודה שלכם, אם התחושה היא ההפך מעבדות, עוד יותר נשמח לשמוע!

חג אביב שמח לכולכם

 

[nofi1456]

במקום העבודה הנוכחי ממש רשום לי "עבד" על המצח..

אני קופאית יחידה בסניף בנק שבו אני עובדת. פעם הסניף הזה נחשב לקטן וקופאי אחד באמת היה מספיק אבל בתקופה האחרונה הלקוחות עולים על גדותיהם ואני יום יום נמצאת במצב שאני 9 שעות בעמדה. לא אוכלת לא שותה לא הולכת לשירותים. לפעמים יש דברים שכדי לטפל בהם אני צריכה לעזוב את העמדה וללכת לבנקאים בכירים יותר ממני, ואפילו לזה אין לי זמן. לקוחות מחכים חצי שעה ושעה בתור. זה באמת לא נעים.

וכמובן, בסוף היום אני חייבת לעשות את כל העבודה שהצברה בלחץ והאחראי עומד לי על הראש. באמת. זה אחד הקטעים המעצבנים. יש לו נטייה ברגע שלא מקבלים יותר קהל לבוא לעמדה שלי ולעמוד מאחוריי ולבהות בי בזמן שאני עובדת. זה ממש מעיק ולא נעים! היום ממש גירשתי אותו.."אתה יכול ללכת בנתיים. אני אקרא לך כשאני אסיים". וכבר יצא לי לדבר איתו שעבודה בלחץ של זמן רק גורמת טעויות, זה לא ממש עזר..

ואז מגיע החלק של "אין מספיק שעות של כוח אדם אז את לא יכולה להישאר מעבר לשעה מסויימת". ויש עוד ערימה של עבודה. ומי יחטוף את הצעקות יום למחרת כשהחשבונות של הלקוחות לא טופלו כראוי? (וזה ממש לא אמור לעניין אותם אם יש או אין שעות/הפסקות/עומס וכו')...כמובן שאני.

עבדים היינו ועבדים נישאר.
אבל תהיו אופטימיים

 

[a wild rose]

העבדות בימינו מתבטאת לדעתי בשעות העבודה

יום עבודה ממוצע נמשך 9 שעות במקרה הטוב, לא כולל שעות נוספות שבמקומות רבים נדרשים לבצע ובהתחשב בצורה בה המדינה שלנו בנויה ובפקקים בבוקר, הרבה אנשים מוצאים את עצמם יוצאים מהבית בשעה מוקדמת וחוזרים אליו בשעה מאוחרת, וקצת קשה להנות מהחיים במצבים כאלו. כשאני מצאתי את עצמי מגיעה ליום חמישי בערב באפיסת כוחות ומעבירה את שישי בקניות ובסידורים של דברים שלא הייתה לי שנייה פנויה עבורם במשך השבוע, הבנתי שהעבודה השתלטה לי על החיים באופן שאפשר לכנות אותו עבדות.
אחד התנאים הבסיסיים לפיהם סיננתי מקומות עבודה בתקופה שחיפשתי היה מקום שלא דורשים בו שעות נוספות - משרד שמתי שהוא נסגר הוא נסגר ולא דורשים עבודה מהבית, כדי שאני לא אמצא את עצמי נסחפת לעבדות.

 

[אשה מרציפן]

בקטע הזה אני מאוד מסכימה איתך

והזכרת לי שאת תחושת החירות האמיתית הרגשתי כשעזבתי מקום עבודה שיום ממוצע בו היה 10 שעות במקרה הטוב, והיו לא מעט ימים שעבדנו גם 12 שעות + ימי שישי. מה שהיה גרוע לא פחות היה היחס של הממונים (שעבדו כמובן פחות שעות) שלא גילו הבנה להעדרויות ואיחורים בגלל דברים נדרשים כמו בדיקות רפואיות או סידורים דחופים, שלא הייתה אפשרות אחרת לבצע אותם מחוץ לשעות העבודה כי שעות העבודה השתלטו פחות או יותר על כל היום.
&nbsp

 

[מפזרת צלילים ברוח]

אם כבר העליתי את זה

עבדתי בעבר במקום עבודה שכלל סוג של עבדות - שעות עבודה ארוכות עם שכר שלא הצדיק אותן, יעדים על גבול הבלתי אפשריים שהניסיונות להסביר את זה למנהלים לא הצליחו והרבה לחץ ובלאגן. באותו מקום הרגשתי לפעמים שמאלצים אותי לעבוד בעבודה סיזיפית ולא אפשרו לי ולאף אחד מהקולגות שלי לבצע דברים שהיו יכולים לייעל את העבודה - התעקשו שנעבוד בתבניות, וזה דבר שחיזק מאוד את התחושה של הכליאה.
&nbsp
במקום העבודה הנוכחי אני דיי מרוצה, אבל גם כאן יש לפעמים קטעים כמו ימי עבודה ארוכים בתקופות לחוצות (כמו מה שהיה לי היום) מה שלא מאפשר לקחת חופשה במועדים מסוימים, יש לנו גם קוד לבוש שלי אין בעיה איתו אבל חלק מהקולגות שלי מרגישים כבולים וכלואים בגללו.