עבודה חדשה ומה שמשתמע מכך
היי,
התחלתי השבוע עבודה חדשה. מקום בצמיחה עם דיי הרבה צעירים. יש בחברה כ-400 איש.
אבל מה? אני נמצאת בחברת בת (בתוך אותה חברה) וכרגע אנחנו רק 2 עובדים בלבד. אני והמנהל שלי.
ממה שהצלחתי לראות, כל העובדים נמצאים בתוך צוותים ומחלקות עם לפחות 10 אנשים.
העניין שמפריע לי הוא -העניין החברתי.
אני נמצאת יומיים בחברה (טריה לגמרי) ואני יושבת במקום זמני ליד מחלקה מסויימת שבה רובם חבר'ה צעירים שמדברים ביניהם הרבה תוך כדי עבודה, הולכים לאכול יחד ונראה שיש חברותא שם.
לי אין את זה. וזה מבאס אותי ממש.
בעתיד יצטרפו עוד אנשים לחברת הבת שלנו ,פרט אלי ולמנהל שלי. אבל השאלה שלי היא -
מה אני עושה כרגע כדי ליצור חברויות עם אנשים שלא קשורים אלי מבחינת עבודה?
איך אני נכנסת לתוך הבועה הזו של הקבוצות שיש שם, איך אני משתחלת פנימה ובונה לי מעגל חברים שכזה?
זה גם מבאס אותי שיש שם מחלקה של חבר'ה צעירים שקלטו שאני חדשה שם ויושבת כמה מטרים מהם לבד ואף אחד מהם אפילו לא טרח לבוא לזרוק איזו מילה. סתם אפילו להראות התעניינות הכי מינימלית.
(זה לפחות מה שאני הייתי עושה כשהייתי במקומם במקומות העבודה הקודמים שלי)
אני חושבת שהרבה יותר קל ואולי גם "נכון" שמישהו שהוא כבר ותיק שעובד במחלקה עם עוד כמה חברים, יבוא ואיכשהו ינסה לתת יד בעניין הזה. אולי אני חיה בבועה כלשהי שזה ה"תפקיד" שלהם כיביכול. או שככה אני חושבת. אבל המצב לא נעים לי בכלל.
אני רגילה ממקומות עבודה קודמים לעבוד בצוות, רגילה שיש לי מלא חברים לשבת איתם לצהריים ולהתקשקש בין לבין.
יצרתי עם השנים חברויות מאוד חזקות עם אנשים מהעבודה ופה אין לי אפילו שלום שלום או את הקפה של הבוקר, שלא נדבר על ארוחת צהריים...
בכל מקרה הבנתי ש - אם אין אני לי, מי לי.
ואני צריכה לפעול.
השאלה איך?
אני מעדיפה לא לגשת ישירות ולהגיד "היי...אני חדשה פה.." כי זה דיי ברור לכולם שאני חדשה שם ושאין איתי עוד אנשים במחלקה כי אני יושבת לבד.
אני אשמח לרעיונות שאפשר באמת ליישם בצורה נינוחה ולא בצורה שתבייש אותי (לא מבחינת אגו, מבחינת גישה)
אני אומנם לא בנאדם כ"כ ביישן, ז"א ברגע שמתחילים לדבר איתי , אני חברותית.
אבל קשה לי לגשת למישהו משום מקום ולהגיד לו- היי בוא נאכל צהריים ביחד....או- היי מי את\ה?
כי בכל זאת, מרגיש לי קצת לא קשור. מיילא היינו באותה מחלקה או משהו כזה..אז הייתה אינטרקציה של שיחה כלשהי.
אבל פה אין לי אינטרקציה כמעט עם אף גורם והמצב ממש מבאס אותי.
- היום כשיצאתי מהעבודה נתקלתי במישהי מאותה מחלקה שאני יושבת קרוב אליה יחסית, ניסיתי לפתח שיחה, שאלתי אותה איזה משהו קטן ודיברנו איזה כמה דק' ובשיחה הזו אמרתי לה שזה ממש מבאס אותי שאני במחלקה שאין בה אנשים פרט אלי ולמנהל שלי ושבעבודה הקודמת שלי היו לי מלא חברים ופה זה שונה ושזה קשה לי שאין לי עם מי לדבר וכו'
ציפיתי שהיא תגיד לי - בואי לאכול איתנו, אני אכיר לך אנשים וכו' - הגיוני לא ?
במקום זה היא אמרה- כן אני מבינה אותך שזה מבאס אבל ככה זה בהתחלה עד שמכירים את האנשים לוקח זמן...
כאילו מה?
(ועכשיו שאני קוראת את כל ההודעה שלי פה זה יכול להשתמע כאילו אני איזה בנאדם שמקרין כעס או לא נחמד שאנשים מעדיפים להתרחק ממנו או משהו כזה, אבל אני לא כזו, אני מודעת לעצמי).
בכל מקרה, אשמח להצעות יעול, הארות, ביקורות רציניות וכו'
היי,
התחלתי השבוע עבודה חדשה. מקום בצמיחה עם דיי הרבה צעירים. יש בחברה כ-400 איש.
אבל מה? אני נמצאת בחברת בת (בתוך אותה חברה) וכרגע אנחנו רק 2 עובדים בלבד. אני והמנהל שלי.
ממה שהצלחתי לראות, כל העובדים נמצאים בתוך צוותים ומחלקות עם לפחות 10 אנשים.
העניין שמפריע לי הוא -העניין החברתי.
אני נמצאת יומיים בחברה (טריה לגמרי) ואני יושבת במקום זמני ליד מחלקה מסויימת שבה רובם חבר'ה צעירים שמדברים ביניהם הרבה תוך כדי עבודה, הולכים לאכול יחד ונראה שיש חברותא שם.
לי אין את זה. וזה מבאס אותי ממש.
בעתיד יצטרפו עוד אנשים לחברת הבת שלנו ,פרט אלי ולמנהל שלי. אבל השאלה שלי היא -
מה אני עושה כרגע כדי ליצור חברויות עם אנשים שלא קשורים אלי מבחינת עבודה?
איך אני נכנסת לתוך הבועה הזו של הקבוצות שיש שם, איך אני משתחלת פנימה ובונה לי מעגל חברים שכזה?
זה גם מבאס אותי שיש שם מחלקה של חבר'ה צעירים שקלטו שאני חדשה שם ויושבת כמה מטרים מהם לבד ואף אחד מהם אפילו לא טרח לבוא לזרוק איזו מילה. סתם אפילו להראות התעניינות הכי מינימלית.
(זה לפחות מה שאני הייתי עושה כשהייתי במקומם במקומות העבודה הקודמים שלי)
אני חושבת שהרבה יותר קל ואולי גם "נכון" שמישהו שהוא כבר ותיק שעובד במחלקה עם עוד כמה חברים, יבוא ואיכשהו ינסה לתת יד בעניין הזה. אולי אני חיה בבועה כלשהי שזה ה"תפקיד" שלהם כיביכול. או שככה אני חושבת. אבל המצב לא נעים לי בכלל.
אני רגילה ממקומות עבודה קודמים לעבוד בצוות, רגילה שיש לי מלא חברים לשבת איתם לצהריים ולהתקשקש בין לבין.
יצרתי עם השנים חברויות מאוד חזקות עם אנשים מהעבודה ופה אין לי אפילו שלום שלום או את הקפה של הבוקר, שלא נדבר על ארוחת צהריים...
בכל מקרה הבנתי ש - אם אין אני לי, מי לי.
ואני צריכה לפעול.
השאלה איך?
אני מעדיפה לא לגשת ישירות ולהגיד "היי...אני חדשה פה.." כי זה דיי ברור לכולם שאני חדשה שם ושאין איתי עוד אנשים במחלקה כי אני יושבת לבד.
אני אשמח לרעיונות שאפשר באמת ליישם בצורה נינוחה ולא בצורה שתבייש אותי (לא מבחינת אגו, מבחינת גישה)
אני אומנם לא בנאדם כ"כ ביישן, ז"א ברגע שמתחילים לדבר איתי , אני חברותית.
אבל קשה לי לגשת למישהו משום מקום ולהגיד לו- היי בוא נאכל צהריים ביחד....או- היי מי את\ה?
כי בכל זאת, מרגיש לי קצת לא קשור. מיילא היינו באותה מחלקה או משהו כזה..אז הייתה אינטרקציה של שיחה כלשהי.
אבל פה אין לי אינטרקציה כמעט עם אף גורם והמצב ממש מבאס אותי.
- היום כשיצאתי מהעבודה נתקלתי במישהי מאותה מחלקה שאני יושבת קרוב אליה יחסית, ניסיתי לפתח שיחה, שאלתי אותה איזה משהו קטן ודיברנו איזה כמה דק' ובשיחה הזו אמרתי לה שזה ממש מבאס אותי שאני במחלקה שאין בה אנשים פרט אלי ולמנהל שלי ושבעבודה הקודמת שלי היו לי מלא חברים ופה זה שונה ושזה קשה לי שאין לי עם מי לדבר וכו'
ציפיתי שהיא תגיד לי - בואי לאכול איתנו, אני אכיר לך אנשים וכו' - הגיוני לא ?
במקום זה היא אמרה- כן אני מבינה אותך שזה מבאס אבל ככה זה בהתחלה עד שמכירים את האנשים לוקח זמן...
כאילו מה?
(ועכשיו שאני קוראת את כל ההודעה שלי פה זה יכול להשתמע כאילו אני איזה בנאדם שמקרין כעס או לא נחמד שאנשים מעדיפים להתרחק ממנו או משהו כזה, אבל אני לא כזו, אני מודעת לעצמי).
