MayaMAYAMAYA2
New member
עבודה טובה- חיים טובים?
היי לכולם,
לפני כמה שנים התקבלתי לעבודה שאז הייתי אומרת שהיא עבודת חלומותיי. עבודה בהייטק, שאפשרה לי מעבר למרכז. לאחר שנה וקצת אני יכולה להגיד שאני דיי איבדתי את עצמי. אני עובדת בסביבות ה 10 שעות ביום. ואני מרגישה איך כל המימדים האחרים בחיים שלי דיי נעלמים- בהתחלה עוד יצאתי בערב אבל זה הפסיק. אני לא מתראה עם חברות וחברים, לא רואה את ההורים, לא יוצאת לדייטים.... החלק הנורא באמת שבגלל שאני יחסית חדשה אני גם לא אומרת לא לפרוייקטים נוספים ולא תמיד יודעת איך להתמודד עם עומס העבודה.....
אני מרגישה שהמונולוג הפנימי שלי הפך להשוואה מתמדת של "אבל החיים שלך!" לבין "אבל הכסף, העבודה השווה, כמה עבדת כדי להגיע לזה!"... זה הפך לבדיקה מתמדת- אני רואה מישהי בבוקר שהולכת עם הכלב בנינוחות וחושבת "זו הייתי יכולה להיות אני".
מצד שני אני בהחלט זקוקה לכסף והשקעתי שנים של לימודים (וכסף) כדי להגיע לאיפה שאני....
ואחרי זה אני פשוט מרגישה שאני לא מעריכה מספיק את מה שיש לי.
מישהו אחר מזדהה?....
היי לכולם,
לפני כמה שנים התקבלתי לעבודה שאז הייתי אומרת שהיא עבודת חלומותיי. עבודה בהייטק, שאפשרה לי מעבר למרכז. לאחר שנה וקצת אני יכולה להגיד שאני דיי איבדתי את עצמי. אני עובדת בסביבות ה 10 שעות ביום. ואני מרגישה איך כל המימדים האחרים בחיים שלי דיי נעלמים- בהתחלה עוד יצאתי בערב אבל זה הפסיק. אני לא מתראה עם חברות וחברים, לא רואה את ההורים, לא יוצאת לדייטים.... החלק הנורא באמת שבגלל שאני יחסית חדשה אני גם לא אומרת לא לפרוייקטים נוספים ולא תמיד יודעת איך להתמודד עם עומס העבודה.....
אני מרגישה שהמונולוג הפנימי שלי הפך להשוואה מתמדת של "אבל החיים שלך!" לבין "אבל הכסף, העבודה השווה, כמה עבדת כדי להגיע לזה!"... זה הפך לבדיקה מתמדת- אני רואה מישהי בבוקר שהולכת עם הכלב בנינוחות וחושבת "זו הייתי יכולה להיות אני".
מצד שני אני בהחלט זקוקה לכסף והשקעתי שנים של לימודים (וכסף) כדי להגיע לאיפה שאני....
ואחרי זה אני פשוט מרגישה שאני לא מעריכה מספיק את מה שיש לי.
מישהו אחר מזדהה?....