עבודה עצמית על עצבים..לא לראשי.
שלום! אני בחורה בת 23,אפשר לתאר אותי לעיתים כעצבנית,עם מצבי רוח.הפכפכה,באופן כללי זה מה שאפיין אותי עד לאחרונה. אך זה לאמאפיין אותי כעת,,אני נמצאת במקום מאוד טוב בחיי,מבחינת מימוש עצמי;לימודים,עבודה,חברים... מבחינת לחץ ועצבים,פניתי אל דיקור סיני שעזר לי מאוד,נרגעתי,אני הרבה פחות עצבנית,לא מתפרצת כמו שהייתי בעבר על אנשים הקרובים לי...הפסקתי את הדיקור,כי עברתי סדרת טיפולים והם נגמרו. הבעיה היא שכשאני בתחילת קשר כל העצבים עולים על פני הקרקע. אני לא רגועה,כל הזמן טרודה(זה דבר שמאפיין אותי גם בקשר קודם..), לא אוהבת להיות תחת חוסר ודאות לגבי הרגשות שלי,של הצד האחר.אני אוהבת שליטה,יציבות וצפיה של העתיד. משום מה אני מוציאה את כל התסכולים שלי על הבחור החדש,אם הוא לא עומד בציפיות שלי -אני עצבנית.. לידו אני בכלל לא עצבנית,אני קלילה,לא משחקת אותה,אלא באמת כזו. אני באמת בחורה לא כבדה במובן הזה,אני כן לוקחת דברים קשה,אבל אני מצחיקה וצוחקת הרבה !!! אבל אני תולה ציפיות באנשים הקרובים לי,ובפרט בבן הזוג,שימלא אחריהן. כמו-להפגש יותר בזמנים המתאימים לי,לקבל יותר תשומת לב....(אלו הדברים שמפריעים לי כעת). עליי לציין שאני מקבלת הרבה תשומת לב מבחורים אחרים שמעונינים בי(ואני מבהירה להם שאין מצב כעת,למרות שהקשר לא מוגדר עדין)וזה מאוד מציק,שאת תשומת הלב שאני רוצה ממנו,אני לא מקבלת מספיק. אני בסך הכל יוצאת איתו חודש,אבל עדיין,זה מטריד אותי מאוד, הציפיה,החרדה(שמא הוא יקום וילך,או שאולי זה לא זה....?). אני לא רוצה להרוס לעצמי כל קשר אפשרי,אם זה יהרס איתו, יבוא בחור אחר שגם יכניס אותי להתרחשות האופיינית לי.. איך אני עובדת על עצמי להפחית ציפיות,לזרום עם הקשר במקום להיות במחשבות כל הזמן?? תודה!.
שלום! אני בחורה בת 23,אפשר לתאר אותי לעיתים כעצבנית,עם מצבי רוח.הפכפכה,באופן כללי זה מה שאפיין אותי עד לאחרונה. אך זה לאמאפיין אותי כעת,,אני נמצאת במקום מאוד טוב בחיי,מבחינת מימוש עצמי;לימודים,עבודה,חברים... מבחינת לחץ ועצבים,פניתי אל דיקור סיני שעזר לי מאוד,נרגעתי,אני הרבה פחות עצבנית,לא מתפרצת כמו שהייתי בעבר על אנשים הקרובים לי...הפסקתי את הדיקור,כי עברתי סדרת טיפולים והם נגמרו. הבעיה היא שכשאני בתחילת קשר כל העצבים עולים על פני הקרקע. אני לא רגועה,כל הזמן טרודה(זה דבר שמאפיין אותי גם בקשר קודם..), לא אוהבת להיות תחת חוסר ודאות לגבי הרגשות שלי,של הצד האחר.אני אוהבת שליטה,יציבות וצפיה של העתיד. משום מה אני מוציאה את כל התסכולים שלי על הבחור החדש,אם הוא לא עומד בציפיות שלי -אני עצבנית.. לידו אני בכלל לא עצבנית,אני קלילה,לא משחקת אותה,אלא באמת כזו. אני באמת בחורה לא כבדה במובן הזה,אני כן לוקחת דברים קשה,אבל אני מצחיקה וצוחקת הרבה !!! אבל אני תולה ציפיות באנשים הקרובים לי,ובפרט בבן הזוג,שימלא אחריהן. כמו-להפגש יותר בזמנים המתאימים לי,לקבל יותר תשומת לב....(אלו הדברים שמפריעים לי כעת). עליי לציין שאני מקבלת הרבה תשומת לב מבחורים אחרים שמעונינים בי(ואני מבהירה להם שאין מצב כעת,למרות שהקשר לא מוגדר עדין)וזה מאוד מציק,שאת תשומת הלב שאני רוצה ממנו,אני לא מקבלת מספיק. אני בסך הכל יוצאת איתו חודש,אבל עדיין,זה מטריד אותי מאוד, הציפיה,החרדה(שמא הוא יקום וילך,או שאולי זה לא זה....?). אני לא רוצה להרוס לעצמי כל קשר אפשרי,אם זה יהרס איתו, יבוא בחור אחר שגם יכניס אותי להתרחשות האופיינית לי.. איך אני עובדת על עצמי להפחית ציפיות,לזרום עם הקשר במקום להיות במחשבות כל הזמן?? תודה!.